יול ברינר

יול ברינר
Yul Brynner Юл Бриннер
	ברינר בסרייבו, 1969
לידה	11 ביולי 1920; ולדיווסטוק, רפובליקת המזרח הרחוק
פטירה	10 באוקטובר 1985 (בגיל 65); ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	מנזר סן-מישל דה בואה אוברי
שם לידה	יוּלי בּוֹריסוֹביץ' בּרינר
מדינה	ארצות הברית, רפובליקת המזרח הרחוק, שווייץ
תקופת הפעילות	1941–1985 (כ־44 שנים)
מקום לימודים	ימק"א
בן או בת זוג	וירג'יניה גילמור (6 בספטמבר 1944–26 במרץ 1960) ; מרלן דיטריך ;
צאצאים	ויקטוריה ברינר
מספר צאצאים	5
פרסים והוקרה	פרס טוני לשחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר (1952); היכל התהילה של גראמי (1999); פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקן הטוב ביותר (1956); פרס טוני מיוחד (1985); פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (1956); פרס טוני (1952); כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד ;
	פרופיל ב-IMDb

יול ברינר (באנגלית: Yul Brynner; ברוסית: Юл Бриннер‏; 11 ביולי 1920, ולדיווסטוק – 10 באוקטובר 1985, ניו יורק) היה שחקן קולנוע ותיאטרון (במיוחד בברודוויי) אמריקאי יליד-רפובליקת המזרח הרחוק. זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר לשנת 1956 על תפקידו בסרט "המלך ואני".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברינר נולד בוולדיווסטוק שברפובליקת המזרח הרחוק, מדינה שהתקיימה בין השנים 1920-1922 ואז נבלעה אל תוך רוסיה הסובייטית, בשם יוּלי בּוֹריסוֹביץ' בּרינר, אח צעיר לאחותו הבכורה וורה (1916-1967). הוא הופיע בארצות הברית בסרטי קולנוע והפקות תיאטרון רבים. אמו, מרוסיה דימיטריבינה בּלגובידובה (1889-1943), הייתה בתם של דימיטרי איבראגאפוביץ בלגובידוב, שהיה רופא רוסי, ואנה טימופיבה קיריבה, שהייתה ממוצא צועני חלקי. אביו, בוריס יוליאביץ ברינר (1891-1948), היה ממציא ומהנדס ממוצא שווייצרי גרמני, רוסי ומונגולי (בוריאטים). הוא נקרא יול על שם סבו, יוליוס ברינר (1849-1920) אשר היגר משוויץ לוולדיווסטוק בשנת 1870 והקים עסק מצליח לייבוא וייצוא. סבתו נטליה יוסיפובה קורקוטובה (1866-1926) הייתה ממוצא מונגולי חלקי.

ילדותו של יול הייתה אקזוטית, אך הוא נהנה להגביר את האקזוטיות שלה באופן הומוריסטי לתקשורת על ידי המצאת פרטים ביוגרפיים שלא היו ולא נבראו. בין היתר, טען שנולד באי הרוסי סחלין להורים ממוצא יפני ושווייצרי ושמו היה טאייג'ה חאן. בנו פרסם ביוגרפיה שלו ב-1989 ובה הבהיר פרטים אלו ואחרים.

האב נטש את משפחתו כשיול היה ילד, והאם לקחה אותו ואת אחותו ורה לחרבין שבסין, שם למדו בבית ספר שהופעל על ידי ימק"א. ב-1934 עברה האם עם ילדיה לפריז. שם נשלח ברינר לבית ספר יוקרתי אך הוא נעדר מהלימודים ולבסוף נשר ממנו. יול נעשה מוזיקאי וניגן בגיטרה לצד אליושה דימיטרייביץ' במועדוני לילה. בשלב מסוים גם הצטלם בעירום. ב-1941 נסע לארצות הברית ללמוד משחק אצל מייקל צ'כוב, שם נלווה ללהקת התיאטרון שלו במסע הופעות שלה ברחבי ארצות הברית. באותה שנה הופיע לראשונה בניו יורק בתפקיד פביאן במחזה "הלילה השנים עשר". בשנות ה-40 הופיע באחת מסדרות הטלוויזיה הראשונות ובמחזות בברודוויי.

הדמות המפורסמת ביותר שגילם ברינר הייתה של מונגקוט מלך סיאם, אותה גילם הן במחזמר "המלך ואני" בברודוויי והן בעיבוד הקולנועי של המחזמר לסרט באותו השם. על משחקו זה זכה בפרס טוני ובפרס אוסקר, בהתאמה. הוא אחד משבעת השחקנים היחידים שזכו גם באוסקר וגם בפרס הטוני על גילום אותה הדמות. בברודוויי גילם ברינר את תפקיד המלך בין 1951 ל-1954, ומאוחר יותר הועלה המחזה לחצי שנה נוספת ב-1977 וחצי שנה נוספת ב-1985 - הופעתו האחרונה הייתה כארבעה חודשים לפני מותו.

ברינר התפרסם מיידית כשהתחיל לשחק בקולנוע ב-1956. באותה שנה הופיע לא רק ב"אנה ומלך סיאם" אלא גם בתפקידים ראשיים ב"עשרת הדיברות" וב"אנסטסיה".

בשנת 1965 הגיע לישראל והופיע בסרט "הטל צל ענק" בכיכובו של קירק דגלאס.

בשנת 1972 שיחק בסיטקום של CBS "אנה והמלך", המבוסס על המחזמר המלך ואני של רוג'רס והמרשטיין.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברינר התחתן ארבע פעמים. בין 1944 ל-1960 היה נשוי לווירג'יניה גילמור, שחקנית, ובנם יול "רוק" ברינר השני (1946-2023) נולד. ב-1959 נולדה לו בת מחוץ לנישואין "לארק ברינר", ואמה היא שגידלה אותה, אך הוא תמך בה כלכלית. בין 1960 ל-1967 היה נשוי לדוריס קליינר, דוגמנית מצ'ילה, עמה נולדה בתו ויקטוריה ברינר (נולדה 1962). בין 1971 ל-1981 היה נשוי לז'קלין דה קרואסה, עמה אימץ ב-1974 וב-1975 שתי בנות נוספות מווייטנאם, מיה ומלודי. מ-1983 ועד מותו ב-1985 היה נשוי לקתי לי, רקדנית אסייתית ממופע "אנה ומלך סיאם".

סיבת מותו של ברינר הייתה סרטן ריאות שנגרם מעישון - הוא נהג לעשן חמש חפיסות סיגריות מדי יום. תשעה חודשים לפני מותו התראיין לתוכנית הטלוויזיה "בוקר טוב אמריקה" והביע את רצונו להשתתף בפרסומת נגד עישון. חלק מאותו ריאיון אכן שובץ במשדר כזה של האגודה למלחמה בסרטן האמריקאית ששודר לאחר מותו. הוא נקבר בבית הקברות שבמנזר סן-מישל דה בואה אוברי שבעיר לוז שליד פואטייה שבצרפת. בשדרת הכוכבים של הוליווד, מול בית מס' 6162, יש כוכב על שמו, ובית ילדותו בוולדיווסטוק הוא כעת מוזיאון.

סרטים שהשתתף בהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Port of New York 1949
המלך ואני (1956) The King and I
עשרת הדיברות (1956) The Ten Commandments
אנסטסיה (1956) Anastasia
האחים קרמזוב (1958) The Brothers Karamazov
The Buccaneer (1958)
The Journey (1959)
The Sound and the Fury (1959)
שלמה ומלכת שבא (1959) Solomon and Sheba
Once More, with Feeling! (1960)
The Testament of Orpheus (1960)
Surprise Package (1960)
שבעת המופלאים (1960) The Magnificent Seven
Goodbye Again (1961)
Escape from Zahrain (1962)
טאראס בולבה (1962) Taras Bulba
Kings of the Sun (1963)
Flight from Ashiya (1964)
Invitation to a Gunfighter (1964)
מוריטורי (1965) Morituri
הטל צל ענק (1966) Cast a Giant Shadow
The Poppy Is Also a Flower (1966)
1966) חזרת שבעת המופלאים Return of the Magnificent Seven
Triple Cross (1967)
The Double Man (1967)
The Long Duel (1967)
Villa Rides (1968)
קרב על נרטבה (1968) The Battle of Neretva
The File of the Golden Goose (1969)
The Madwoman of Chaillot (1969)
The Magic Christian (1969) (הופעה לרגע)
Adios Sabata חלק מThe Sabata Trilogy (1971)
בשבי הפיראטים (1971) The Light at the Edge of the World
Romance of a Horsethief (1971)
Catlow (1971)
חוק הוא אני (1972) Fuzz
On Location with Westworld (1973) (סרט קצר)
The Serpent (1973)
Westworld (1973)
העיר האסורה (1975) The Ultimate Warrior
Death Rage (1976)
עולם המחר (1976) Futureworld
Lost in the Revolution (1980) (סרט קצר) (דמות המספר)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יול ברינר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יול ברינר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
יול ברינר, באתר AllMovie (באנגלית)
יול ברינר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
יול ברינר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
יול ברינר, באתר Last.fm (באנגלית)
יול ברינר, באתר AllMusic (באנגלית)
יול ברינר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יול ברינר, באתר Discogs (באנגלית)
Yul Brynner: The Magnificent King
אוסף קישורים (אורכב 19.01.2006 בארכיון Wayback Machine) לתמונות, לביוגרפיות ולביקורות על סרטיו
בנו של ברינר מפעיל אתר המתאר את היסטורית המשפחה
יול ברינר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
יול ברינר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר
1928‏-1940	אמיל יאנינגס (1928) • ורנר בקסטר (1929) • ג'ורג' ארליס (1930) • ליונל ברימור (1931) • פרדריק מארץ'/ואלאס בירי (1932) • צ'ארלס לוטון (1933) • קלארק גייבל (1934) • ויקטור מקלגלן (1935) • פול מוני (1936) • ספנסר טרייסי (1937) • ספנסר טרייסי (1938) • רוברט דונאט (1939) • ג'יימס סטיוארט (1940)
1941‏-1960	גרי קופר (1941) • ג'יימס קאגני (1942) • פול לוקאס (1943) • בינג קרוסבי (1944) • ריי מילאנד (1945) • פרדריק מארץ' (1946) • רונלד קולמן (1947) • לורנס אוליבייה (1948) • ברודריק קרופורד (1949) • חוזה פרר (1950) • המפרי בוגרט (1951) • גרי קופר (1952) • ויליאם הולדן (1953) • מרלון ברנדו (1954) • ארנסט בורגניין (1955) • יול ברינר (1956) • אלק גינס (1957) • דייוויד ניבן (1958) • צ'רלטון הסטון (1959) • ברט לנקסטר (1960)
1961‏-1980	מקסימיליאן של (1961) • גרגורי פק (1962) • סידני פואטייה (1963) • רקס הריסון (1964) • לי מרווין (1965) • פול סקופילד (1966) • רוד סטייגר (1967) • קליף רוברטסון (1968) • ג'ון ויין (1969) • ג'ורג' סי. סקוט (1970) • ג'ין הקמן (1971) • מרלון ברנדו (1972) • ג'ק למון (1973) • ארט קרני (1974) • ג'ק ניקולסון (1975) • פיטר פינץ' (1976) • ריצ'רד דרייפוס (1977) • ג'ון ווייט (1978) • דסטין הופמן (1979) • רוברט דה נירו (1980)
1981‏-2000	הנרי פונדה (1981) • בן קינגסלי (1982) • רוברט דובאל (1983) • פ. מארי אברהם (1984) • ויליאם הרט (1985) • פול ניומן (1986) • מייקל דאגלס (1987) • דסטין הופמן (1988) • דניאל דיי-לואיס (1989) • ג'רמי איירונס (1990) • אנתוני הופקינס (1991) • אל פצ'ינו (1992) • טום הנקס (1993) • טום הנקס (1994) • ניקולס קייג' (1995) • ג'פרי ראש (1996) • ג'ק ניקולסון (1997) • רוברטו בניני (1998) • קווין ספייסי (1999) • ראסל קרואו (2000)
2001‏-2020	דנזל וושינגטון (2001) • אדריאן ברודי (2002) • שון פן (2003) • ג'יימי פוקס (2004) • פיליפ סימור הופמן (2005) • פורסט ויטאקר (2006) • דניאל דיי-לואיס (2007) • שון פן (2008) • ג'ף ברידג'ס (2009) • קולין פירת' (2010) • ז'אן דוז'רדן (2011) • דניאל דיי-לואיס (2012) • מתיו מקונוהיי (2013) • אדי רדמיין (2014) • לאונרדו דיקפריו (2015) • קייסי אפלק (2016) • גארי אולדמן (2017) • ראמי מאלק (2018) • חואקין פיניקס (2019) • אנתוני הופקינס (2020)
2021-היום	ויל סמית' (2021) • ברנדן פרייזר (2022) • קיליאן מרפי (2023)

פרס טוני לשחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר
1947–1975	דייוויד ווין (1947) • מיירון מקורמיק (1950) • ראסל נייפ (1951) • יול ברינר (1952) • הירם שרמן (1953) • הארי בלפונטה (1954) • סיריל ריצ'רד 1955) • ראס בראון (1956) • סידני צ'פלין (1957) • דייוויד ברנס (1958) • ראסל נייפ / לאונרד סטון (1959) • טום בוסלי (1960) • דיק ואן דייק (1961) • צ'ארלס נלסון ריילי (1962) • דייוויד ברנס (1963) • ג'ק קסידי (1964) • ויקטור ספינטי (1965) • פרנקי מייקלס (1966) • ג'ואל גריי (1967) • הירם שרמן (1968) • רון הולגייט (1969) • רנה אוברז'ונואה (1970) • קין קרטיס (1971) • לארי בליידן (1972) • ג'ורג' ס. אירווינג (1973) • טומי טון (1974) • טד רוס (1975)
1976–2000	סמי ויליאמס (1976) • לני בייקר (1977) • קווין קליין (1978) • הנדרסון פורסיית' (1979) • מנדי פטינקין (1980) • הינטון באטל (1981) • קליבנט דריקס (1982) • צ'ארלס קולס (1983) • הינטון באטל (1984) • רון ריצ'רדסון (1985) • מייקל רופרט (1986) • מייקל מגווייר (1987) • ביל מקצ'ון (1988) • סקוט ווייז (1989) • מייקל ג'טר (1990) • הינטון באטל (1991) • סקוט וורה (1992) • אנתוני קריבלו (1993) • ג'רוד אימיק (1994) • ג'ורג' הרן (1995) • וילסון ג'רמיין הרדיה (1996) • צ'אק קופר (1997) • רון ריפקין (1998) • רוג'ר בארט (1999) • בויד גיינס (2000)
2001–הווה	גארי ביץ' (2001) • שולר הנסלי (2002) • דיק לטסה (2003) • מייקל סרוריס (2004) • דן פוגלר (2005) • כריסטיאן הוף (2006) • ג'ון גלאגר ג'וניור (2007) • בויד גיינס (2008) • גרגורי ג'בארה (2009) • לוי קרייס (2010) • ג'ון לארוקט (2011) • מייקל מקגראת' (2012) • גבריאל אברט (2013) • ג'יימס מונרו איגלהארט (2014) • כריסטיאן בורל (2015) • דויד דיגס (2016) • גאווין קריל (2017) • אריאל סטאצ'ל (2018) • אנדרה דה שילדס (2019) • דני בורשטיין (2021) • מאט דויל (2022) • אלכס ניואל (2023)