יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית
  | |
|
Rangers lead the way (ריינג'רס מובילים את הדרך) | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי |
Airborne Rangers ('ריינג'רים מוצנחים) |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| שיוך |
 צבא ארצות הברית |
| בסיס האם | פורט בנינג, ג'ורג'יה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 19 ביוני 1942 – הווה (81 שנים) |
| מקים היחידה | ויליאם או. דארבי |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם, מבצע זעם דחוף, מבצע מטרה צודקת, מלחמת המפרץ, הפלישה האמריקאית לאפגניסטן, מלחמת עיראק, קרב מוגדישו |
| פיקוד | |
| יחידת אם | פיקוד המבצעים המיוחדים של צבא ארצות הברית |
יחידת הריינג'רס (באנגלית: The United States Army Rangers) היא יחידת עילית של כוחות מוצנחים (אנ') בחיל הרגלים של צבא ארצות הברית, הנמנית עם כוחות המבצעים המיוחדים של ארצות הברית. היא מאורגנת במסגרת רגימנט הריינג'רס ה־75, בכפיפות לפיקוד המבצעים המיוחדים של צבא ארצות הברית (USASOC).
רגימנט הריינג'רס ה־75[עריכת קוד מקור | עריכה]
רגימנט הריינג'רס ה־75 היא יחידת עילית מוצנחת בעלת כוח פריסה מהיר למבצעים מיוחדים של זרוע היבשה. לוחמי הרגימנט עוברים תהליך מיון אינטנסיבי. זהו כוח מאומן ביותר הפועל במסגרות מסדר גודל צוותי ועד חטיבתי[1].
משימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מבצעי תקיפה מוצנחים
- תפיסת אזורי מפתח כגון שדות תעופה
- חבלה במתקנים אסטרטגיים
- פשיטות קומנדו
- סיורים מיוחדים
- פעולה ישירה (DA)
- תגובה למשבר חירום לאומית ובינלאומי
- מודיעין ומודיעין נגדי
- חיפוש והצלה קרבי
- השתלטות וחילוץ בני ערובה
- מלחמה בטרור
כוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הגדוד ה־1, רגימנט הריינג'רס ה־75, שדה תעופה האנטר, ג'ורג'יה.
- הגדוד ה־2, רגימנט הריינג'רס ה־75, פורט לואיס, וושינגטון.
- הגדוד ה־3, רגימנט הריינג'רס ה־75, פורט בנינג, ג'ורג'יה.
- גדוד הכוח המיוחד החטיבתי (RSTB), פורט בנינג, ג'ורג'יה – פיקוד, שליטה, תקשורת ומודיעין.
- גדוד מודיעין וסייבר, פורט בנינג, ג'ורג'יה – תצפיות, סיורים מיוחדים, לוחמת סייבר ולוחמה אלקטרונית
- פלוגת סיור חטיבתית – מקצה צוותי סיור מיוחד לכל אחד מגדודי הריינג'רס ולפיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחידה היא יחידה בעלת מסורת ואתוס המגיעים עד ליחידה בשם "רוג'רס ריינג'רס" שלחמה לצד הבריטים במלחמת הצרפתים והאינדיאנים באמצע המאה ה־18, אך אין לה קשר רציף וישיר עם יחידה זו. בעבר היו יחידות דומות שפעלו בשירות שני הצדדים במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית, וכן בשירות שני הצדדים במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית ובמהלך מלחמת העולם השנייה[2].
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1942 הטיל צבא ארצות הברית על הקולונל לוסיאן טראסקוט ללמוד את המבנה ואופי הפעולה של יחידות הקומנדו הבריטי על מנת להקים יחידה דומה בצבא האמריקני. טראסקוט המליץ להקים את היחידה במתכונת דומה תחת השם "ריינג'רס"[3]. במאי 1942 נוסד גדוד הריינג'רים ה־1 בפיקוד ויליאם דארבי[4]. דארבי ניצח על הקמת הגדוד בבית הספר של הקומנדו הבריטי שבסקוטלנד[4]. כמה מלוחמי ומפקדי הגדוד לקחו חלק בפשיטה על דייפ[5].
לאחר מכן השתתף הגדוד בפלישה לצפון אפריקה במסגרת מבצע לפיד[6]. דארבי הוביל את הגדוד בנחיתה בעיירה ארזיו (Arzew)[7]. ב־11 בפברואר 1943 הוביל דארבי את הגדוד בפשיטה על מוצב סאנאד שבמרכז תוניסיה, 19 קילומטרים בעומק קווי האויב. המוצב אויש על ידי חיילים איטלקים מאוגדת צ'נטאורו ומחטיבת החי"ר העשירית ברסאגלירי, שנחשבה לחטיבה עילית ללוחמה ההררית. בקרב נפצעו עשרים מלוחמי הגדוד ואחד נהרג. הכוח הפושט הרג כשבעים וחמישה חיילים ושבה עשרה[8]. לאחר מכן לחם הגדוד בקרב על רכס אל־גואטר[9].
לאור הישגיו של גדוד הריינג'רס ה־1 הקים דארבי גדודי ריינג'רס נוספים[10]. הוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל ומונה למפקד כוח הריינג'רס ה־6615, הכולל את גדודי הריינג'רס ה־1, ה־3 ה־4 וגדוד הצנחנים ה־509[11]. בפלישת בעלות הברית לסיציליה נחת צוות הקרב של הריינג'רס נחיתת סער אמפיבית בג'לה[12]. במערכה על איטליה הוטלה על צוות הקרב המשימה לכבוש את העיירה ציסטרנה. במהלך הלחימה על היעד נקלעו שניים מן הגדודים למארב של כוח גרמני עדיף בהיקף שני רגימנטים. הכוח ספג כמות נפגעים אנושה ולמעשה חדל מלהתקיים ככוח לוחם[13].
לאור אחוז הנפגעים הגבוה הוחזרו מפקדי ולוחמי כוח 6615 לארצות הברית במטרה להקים יחידות ריינג'רס חדשות. במהלך הפלישה לנורמנדי נחתו גדודי הרינג'רס ה־2 וה־5 בחוף אומהה וכבשו את פואנט דו אוק[14]. בהמשך לחמו באירופה עד תום המלחמה, בין היתר כבש גדוד הריינג'רס ה־2 את גבעה 400 ביער הירטגן[15]. בחזית האוקיינוס השקט לחם גדוד הריינג'רס ה־6[16]. וביצע פשיטה לשחרור 500 שבויים ממחנה השבויים היפני שבקבנטואן אשר בפיליפינים[17]. לאחר המלחמה פורקו גדודי הריינג'רס.
בנוסף ליחידות אלו נחשבת יחידת הפשיטה 5307, הפושטים של מריל (Merrill's Marauders), גם היא לחלק ממורשת הקרב של רגימנט הריינג'רס ה־75. היחידה, בפיקוד גנרל פרנק מריל, הוקמה בינואר 1944 כרגימנט המתמחה בסיור, לוחמת ג'ונגל ופשיטה ארוכת טווח. הרגימנט, תחת שם הקוד "גלאהד" (Galahad), יועד לפעול במשימות חדירה ארוכות־טווח בג'ונגלים של בורמה, בעומק הקווים היפנים, בדומה לפעולותיהם של הצ'ינדיטים של הגנרל אורד צ'ארלס וינגייט. בפברואר 1944 נכנסו שלושה גדודים של פושטים לבורמה והרגו כ־800 יפנים בקרבת ולאואובום[18]. בשל הפעילות האינטנסיבית כמו גם בשל פגעי הג'ונגל, ובהן מחלות טפילים, סבלו הפושטים של מריל משיעור נפגעים גבוה ובאוגוסט 1944 פורק הכוח ואוחד העם רגימנט החי"ר ה־475[19]. שתי הספרות האחרונות של רגימנט זה נבחרו כמספרו של רגימנט הריינג'רס במתכונתו הנוכחית.
מלחמת קוריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת קוריאה נתברר לצבא ארצות הברית כי דרושות לו יחידות מיוחדות למבצעים מיוחדים בעומק האויב. ראש מטה צבא ארצות הברית, גנרל קולינס, יזם את הקמתן של פלוגות ריינג'רס בכל הדיוויזיות של צבא ארצות הברית בקוריאה. ב־23 במרץ 1951, כחלק ממבצע טומהוק, במהלכו צנחו לוחמי הרגימנט המוטס ה־187, צנחו שתי פלוגות ריינג'רס במונסאן־ני במטרה לחסום את נסיגת יחידות צבא צפון קוריאה ולמנוע את חבירתן לארמייה ה־26 של הצבא הסיני. המבצע הוכתר בהצלחה, אולם עם ייצוב החזית בקיץ 1951 הסתיים הצורך בפלוגות הריינג'רס והן פורקו. מנגד, בית הספר של הריינג'רס שהוקם ב־1950 בפורט בנינג הוסיף להכשיר קצינים מש"קים בחיל הרגלים האמריקני. הללו עברו את מסלול ההכשרה של הריינג'רס ושבו ליחידותיהם[20].
הריינג'רס כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלהי מלחמת וייטנאם, ביוני 1969, אוחדו כל פלוגות הסיור האוגדתיות של צבא ארצות הברית לכדי רגימנט הרגלים ה־75[2]. בשנת 1974 הורה ראש מטה צבא ארצות הברית, הגנרל קרייטון אברמס, על מיסוד יחידות הסיור האוגדתיות לכדי רגימנט הריינג'רס ה־75, אשר יהווה להגדרתו את יחידת החי"ר הקלה הטובה בעולם שתקבע את רף המצוינות לכל הצבא. באותה שנה הוקמו גדוד הריינג'רס ה־1 וה־2. בשנת 1984 הוקם הגדוד ה־3 ובשנת 1986 הוקם הרגימנט במתכונתו הנוכחית[21]. בשנים האחרונות השתתפו יחידות של הרגימנט במבצעים הבאים – המבצע הכושל של הצלת מבצע ציפורן הנשר בשנת 1979, המבצע בגרנדה ב־1965[22], המבצע בפנמה ב־1989[23], מלחמת המפרץ ב־1991, מבצעי ארצות הברית בסומליה ב־1993 והבולט שבהם קרב מוגדישו, המבצע בהאיטי ב־1994, המלחמה באפגניסטן שהחלה ב־2001 בה צנחו לוחמי גדוד הריינג'רס ה־3[24] בקנדהר במסגרת מבצע "קרנף"[25], מלחמת עיראק.
על הרגימנט ה־75 פיקדו בין היתר ויין דאונינג, סטנלי מק'קריסטל, ג'וזף ווטל, פול לקאמרה, ריצ'רד ד. קלארק, מייקל קורילה.
הכשרה ואימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדי להתקבל לריינג'רס חייבים החיילים בצבא האמריקני להתנדב שלוש פעמים, ראשית לצבא, שנית לכוחות המוטסים ושלישית ליחידת הריינג'רס. או אז הם נדרשים לעבור מיון אינטנסיבי, בדומה לגיבושים בצה"ל הכולל מבדקים הבוחנים את כושרו הגופני, כושר הסבולת ואופיו של המועמד. הכשרת הריינג'רס מתבצעת בעיקר בפורט בנינג, בית הספר ללוחמת חיל רגלים של צבא היבשה האמריקני, בו עוברים הלוחמים את קורס הסיירים, וכן בפורט בראג, המרכז בתוכו את ההכשרות לכוחות מוטסים, בו הם מוכשרים כצנחנים ומתמחים בביצוע איגוף אנכי הן בצניחה והן בנחיתת סער באמצעות מסוקי סער.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרק באודן, "התרסקות במוגדישו",הוצאת משרד הביטחון, 2002.
- ג'יימס אלטיירי, "ראשי־החנית", הוצאת מערכות, 1965.
- המפטון סיידס, "חיילי רפאים", הוצאת כנרת זמורה ביתן, שנת 2005,
- שון ניילור "יום שלא טוב למות בו", תל אביב: המכללה הבין־זרועית לפיקוד ולמטה – המכון – לחקר הטקטיקה, הוצאת משרד הביטחון, 2007.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוחאי ורדי, לחימת הכוחות המיוחדים, מבצע חופש נצחי (אפגניסטן, אוקטובר 2002), חלק א' כפי שהופיע באתר "יחידה."
- טל טובי, כוחות מיוחדים בסדר כוחות רגימנטי – רגימנט הריינג'רס 75, מערכות 409-410, דצמבר 2006, עמ' 32–41.
- ירון פלינט, התפתחות הכוחות המיוחדים במלחמת העולם השנייה, מערכות 408, אוגוסט 2006, עמ' 28–37.
- טל טובי, האם עקרונות המלחמה מתאימים לכוחות למבצעים מיוחדים? – פעילות כוח משימה רנג"ר בסומליה כמקרה מבחן, מערכות גיליון 416, דצמבר 2007, עמודים 44–51.
- מיכל דניאלי, הריינג'רס: הלוחמים האולטימטיביים של צבא ארה"ב, באתר מאקו, 28 בפברואר 2012
- אורן לינצ'בסקי, ללמוד מהריינג'רים, מערכות גיליון 457, אוקטובר 2014, עמודים 40–49.
- רס"ן (אל"ם) רן בג – ישראלי בקורס ריינג'רס – מערכות גיליון 227 ינואר 1973 עמודים 24–27.
- טל טובי, להילחם מאחורי קווי האויב, מערכות, 460 (אפריל 2015), עמודים 54–61.
- גל פרל פינקל וסא"ל ירון, מבצע "קרנף": מה כדאי לחטיבת הקומנדו ללמוד מרגימנט הריינג'רס של צבא היבשה האמריקני, מערכות 488, יולי 2020, עמ' 40–47.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ARMY MIL, The 75th Ranger Regiment
- ^ 1 2 טל טובי, להילחם מאחורי קווי האויב, מערכות, 460 (אפריל 2015), עמוד 61.
- ^ טל טובי, להילחם מאחורי קווי האויב, מערכות, 460 (אפריל 2015), עמוד 56.
- ^ 1 2 ג'יימס אלטיירי, "ראשי־החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 27-29.
- ^ ירון פלינט, התפתחות הכוחות המיוחדים במלחמת העולם השנייה, מערכות 408, אוגוסט 2006, עמוד 31.
- ^ בן מקנטייר, מבצע קציצה: פרשיית הריגול האמיתית ששינתה את מהלכה של מלחמת העולם השנייה, תל אביב: עם עובד, 2010, עמוד 173.
- ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי־החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 116-141.
- ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי־החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 196-229.
- ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי־החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 236-241.
- ^ גל פרל פינקל, "יחידה שתוכל להתגנב אל האויב ולהמם אותו בהלם ובהפתעה", מערכות, 25 באוגוסט 2021.
- ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי־החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 242-247.
- ^ מרטין בלומנסון, "פאטון – האיש והאגדה", הוצאת מערכות, 1989, עמוד 130.
- ^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי־החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 308-313.
- ^ גל פרל פינקל, החטיבה בת 3, אבל עדיין בהקמה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 3 באוגוסט 2018
- ^ אורן לינצ'בסקי, ללמוד מהריינג'רים, מערכות גיליון 457, אוקטובר 2014, עמוד 47.
- ^ המפטון סיידס, חיילי רפאים, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2005, עמודים 27-30.
- ^ המפטון סיידס, חיילי רפאים, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2005, עמודים 228-232.
- ^ דונובן ובסטר, דרך בורמה, מטר, 2006, עמודים 135-144.
- ^ טל טובי, להילחם מאחורי קווי האויב, מערכות, 460 (אפריל 2015), עמוד 57.
- ^ טל טובי, כוחות מיוחדים בסדר כוחות רגימנטי – רגימנט הריינג'רס 75, מערכות 409-410, דצמבר 2006, עמוד 36.
- ^ אורן לינצ'בסקי, ללמוד מהריינג'רים, מערכות גיליון 457, אוקטובר 2014, עמוד 42.
- ^ שון ניילור "יום שלא טוב למות בו", תל אביב: המכללה הבין־זרועית לפיקוד ולמטה – המכון – לחקר הטקטיקה, הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמוד 60.
- ^ שון ניילור "יום שלא טוב למות בו", תל אביב: המכללה הבין־זרועית לפיקוד ולמטה – המכון – לחקר הטקטיקה, הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמוד 80.
- ^ שי לוי, הופכים כל אבן: המבצעים הגדולים של המלחמה בטרור, באתר מאקו, 9 בספטמבר 2013.
- ^ חיילי קומנדו אמריקניים נחתו באפגניסטן ותקפו שתי מטרות, ערוץ 7, 21/10/01.