יחסי ארגנטינה – הממלכה המאוחדת
| יחסי ארגנטינה – הממלכה המאוחדת | |
|---|---|
|
|
| |
| ארגנטינה | הממלכה המאוחדת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 2,780,400 | 243,610 |
| אוכלוסייה | |
| 45,987,184 | 67,905,770 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 632,770 | 3,070,668 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 13,760 | 45,220 |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית פדרלית | מונרכיה חוקתית |
יחסים דיפולמטיים בין ארגנטינה לבריטניה התקיימו מ-15 בדצמבר 1823, עת הכירה בריטניה בעצמאותה של ארגנטינה. היחסים נותקו לפני מלחמת פוקלנד בשנת 1982, היחסים בין שתי המדינות חזרו להיות תקינים שמונה שנים לאחר המלחמה, בשנת 1990, כאשר מרגרט תאצ'ר הפסיקה להיות ראש ממשלת בריטניה. לארגנטינה ובריטניה יש שגרירות בערים לונדון ובואנוס איירס, ערי הבירה של שתי המדינות בהתאמה.
הפלישות האנגליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר בטרם החלו תושבי ארגנטינה לעתיד (אז עדיין תת ממלכת ריו דה לה פלטה) את המרד בשלטון המלוכני הספרדי - אירעו שני ניסיונות בריטיים לפלוש לבואנוס איירס בשנים 1806–1807, הם הצליחו לכבוש את העיר, אך נהדפו לבסוף בידי מיליציות של התושבים בצירוף יחידות ספרדיות.
מלחמת העצמאות הארגנטינאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שזמן קצר קודם לכן הארגנטינאים והספרדים נלחמו שכם אחד נגד הפלישות האנגליות, הרי בעקבות מהפכת מאי 1810 הם פנו זה נגד זה, ובריטניה אימצה לעצמה עמדה של ספק מתווך ספק תומך במדינות החדשות שקמו באמריקה הלטינית, בעיקר על רקע היריבות בינה לבין ספרד על השליטה בעולם החדש ובמסחר עמו.
ניתן לציין את הנקודות הבאות:
- במהלך סגר הימי המלוכני על בואנוס איירס - הבריטים הציבו אולטימטום ודרשו להסירו כדי שלא יפגע במסחר שלהם איתה.
- המורדים הארגנטינאים קיוו לקבל תמיכה דיפלומטית מבריטניה לדרישתם לעצמאות, ובלגראנו (Belgrano) וריבדביה (Rivadavia) נשלחו לבריטניה במהלך המלחמה.
- הצי הארגנטינאי הוקם על ידי ימאים בריטים, ובראש ובראשונה - גיז'רמו בראון (Guillermo Brown).
- ייתכן שהבריטים סייעו לחוסה דה סן מרטין להגיע לארגנטינה, ויש אף הטוענים שהיה סוכן בריטי.
- במהלך הפלישה הפורטוגלית מברזיל בעקבות המצור של המורדים על מונטווידאו - הקונסול הבריטי בריו דה ז'ניירו תיווך בין הצדדים.
- הבריטים יחד עם האמריקאים סייעו במימון כיבוש פרו בידי סן מרטין.
- בריטניה הייתה המדינה הראשונה שהכירה בעצמאות ארגנטינה.
משבר בֶּרינג[1] (1890-1891)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות מודרניזציה של המשק הארגנטינאי, ובעיקר פיתוח תשתית הרכבת במדינה, נוצרו משבר חוב ואינפלציה במדינה, ולכן ממשלת ארגנטינה פנתה לבנק האנגלי "ברינג" על מנת שזה יממן אותה. במאה ה-19 נהנתה בריטניה מעמדת בכורה בסחר הבינ"ל ובייצוא שירותים פיננסיים. היו ציפיות לחדלות פירעון של ארגנטינה, ובעולם הגלובלי של המאה ה-19 גברו החששות למשבר פיננסי עולמי עקב כך, בעיקר בבריטניה. חששות אלה גרמו לבנק ברינג לפנות ל"בנק אוף אינגלנד" - הבנק המרכזי של אנגליה - להציל אותו ואת הבנקאות הבריטית בכלל, שהייתה אחד משני עמודי התווך של הכלכלה הבריטית, לצד הסחר הבינ"ל בסחורות ובשירותים. הבנק אוף אינגלנד נעתר לדרישתו של בנק ברינג - אחת הדוגמאות הראשונות למלווה של מוצא אחרון.
העימות סביב איי פוקלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמת פוקלנד
בשנת 1982 פרצה בין המדינות מלחמה מזוינת על רקע ויכוח על הריבונות על איי פוקלנד. המלחמה פרצה לאחר שצבא ארגנטינה השתלט במהלך צבאי חד צדדי על האיים. בתגובה שלחה בריטניה כוחות צבא ולאחר עימות שבסופו נמנו מאות הרוגים לשני הצדדים נטלה לעצמה את השליטה על האיים. בתחילת המלחמה נותקו יחסיהן של בריטניה וארגנטינה. לאחר שקרלוס מנם הושבע לנשיא ארגנטינה ביולי 1989 הוא פעל לחידוש הקשרים עם הממלכה המאוחדת. באוגוסט 1989 התקיימו שיחות על קשרים מסחריים[2], באוקטובר הושגה הסכמה על סיום מצב הלוחמה בין המדינות[3] ובפברואר 1990 חודשו הקשרים הדיפלומטיים המלאים[4]. חידוש היחסים נעשה תוך הסכמה שהוויכוח אודות הריבונות על האיים לא הסתיים, אך יישאר מחוץ למערכת היחסים שנוצרה מחדש.
בפסגת ה-G-20 שנערכה ביוני 2012 במקסיקו נפגשו באופן אקראי ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון ונשיאת ארגנטינה כריסטינה פרננדס דה קירשנר והחליפו האשמות בעניין המחלוקת על הבעלות באיי פוקלנד. קמרון אמר לקירשנר שהיא צריכה לכבד את דעת אנשי איי פוקלנד ולערוך משאל עם בשנת 2013. שר החוץ הארגנטינאי הקטור טימרמן אמר כי "הוכנה מעטפה בעלת מסמכים הקשורים לאיים, אך קמרון סירב לקבלה". טימרמן הוסיף ואמר כי בין המסמכים החלטות של האו"ם בנוגע למחלוקת על האיים.
בסופו של דבר הסכימו שתי המדינות על עריכת משאל עם באיי פוקלנד והוא יצא לפועל בתחילת שנת 2013[5]. על פי תוצאות המשאל כ-99 אחוזים מתושבי האיים הכריעו בעד להישאר תחת שלטון בריטניה.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אמירה עופר ויואל מוקיר, כלכלה במבחן הזמן - כרך א, האוניברסיטה הפתוחה: האוניברסיטה הפתוחה, 2017, עמ' 426-427
- ^ דפנה בת משה, בקרוב שיחות בריטניה־ארגנטינה, מעריב, 16 באוגוסט 1989
- ^ הושגה הסכמה עם ארגנטינה על ביטול מצב המלחמה, מעריב, 20 באוקטובר 1989
- ^ עוד סכסוך נפתר, מעריב, 16 בפברואר 1990
- ^ מערכת וואלה! חדשות, סוף למתיחות באיי פוקלנד? משאל עם ייערך ב-2013, באתר וואלה!, 13 ביוני 2012
- ^ רויטרס, רק 3 נגד: תושבי פוקלנד בעד המשך השלטון הבריטי, באתר וואלה!, 12 במרץ 2013
