כנסיית מריה מגדלנה

כנסיית מריה מגדלנה
Церковь Святой Марии Магдалины
מידע כללי
סוג	כנסייה מלכיתית יוונית-קתולית
על שם	מרים המגדלית
כתובת	מזרח ירושלים
מיקום	ירושלים
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1885
תאריך פתיחה רשמי	1885
חומרי בנייה	אבן חול
אדריכל	דוד גרים
סגנון אדריכלי	אדריכלות נאו-רוסית
קואורדינטות	31°46′44″N 35°14′27″E / 31.77889°N 35.240745°E
	האתר הרשמי
	(למפת ירושלים רגילה) כנסיית מריה מגדלנה

כנסיית מריה מגדלנה היא כנסייה רוסית השוכנת על מורדותיו המערביים של הר הזיתים בירושלים. היא מוקדשת למרים המגדלית, שלפי המסורת הנוצרית הייתה תלמידתו של ישו שהלכה אחריו בדרכו לצליבה, והייתה הראשונה לראותו לאחר שקם לתחייה.

המסורת הנוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים המגדלית מתוארת בברית החדשה כתומכת מרכזית בישו, ונודעה כ"שליחת השליחים" (apostolorum apostola). על־פי ספרי הבשורה, היא הייתה אחת מהנשים שנכחו בצליבתו של ישו ובקימתו לתחייה.^[1] יום חגה של מרים חל ב־22 ביולי, בכנסייה הקתולית, בכנסייה האורתודוקסית ובכנסייה האנגליקנית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמצע המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה מילאו צליינים רוסים רבים את ירושלים, עקב האדרת ירושלים בכנסייה הרוסית המהווה חלק מהזרם המזרחי אורתודוקסי בנצרות. שיקולים מדיניים ודתיים של הצאר אלכסנדר השני, ששאף להרחיב את גבולות ההשפעה הרוסית, הביאו אותו להקים ב-1860 בירושלים שמחוץ לחומות את מגרש הרוסים ולהגדיל את זרם הצליינים אליה. בשנת 1881 הקים הצאר את החברה האימפריאלית הפרבוסלאבית הרוסית בארץ-ישראל כסוכנות לרכישת קרקעות ונכסים בארץ ישראל, וזו רכשה בה אלפי דונמים. לפעילות מדינית ודתית זו לא היה אח ורע בהיקפה בין מעצמות אירופה האחרות.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה רכשה חלקת אדמה גדולה במורדות הר הזיתים, בין השטחים שעליהם נבנו לימים כנסיית כל העמים וכנסיית דומינוס פלוויט. לחלקת אדמה זו לא נודעה חשיבות מיוחדת בכתבים הנוצריים, אך בגן הכנסייה התגלה גרם מדרגות המיוחס לימי ישו, עליו צעד על פי המסורת בצאתו מבית לזרוס לירושלים. גרם מדרגות זה היווה חלק מדרך שהובילה משער האריות לנחל קדרון ומשם אל פסגת הר הזיתים. היא מוזכרת ברשימה לטינית משנת 808 המתארת את הכנסיות בירושלים. עם זאת, הכנסייה שוכנת באתר שאינו נושא מסורת עתיקה לאיזשהו אירוע ספציפי הקשור לישו, לאמו, לתלמידיו או להתגבשות הנצרות, כמקובל בכנסיות ידועות אחרות בירושלים ובמתחם העיר העתיקה. נראה כי עצם מיקומה בהר הזיתים, המקודש לנצרות, הקנה לה חשיבות דתית.

בנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטח נקנה על ידי הצאר אלכסנדר השלישי ואחיו כדי לבנות כנסייה לכבוד אימם הצארית מריה אלכסנדרה (במקורה נסיכה גרמנית), שמריה מגדלנה הייתה הקדושה הפטרונית שלה. כנסיית מריה מגדלנה תוכננה על ידי האדריכל הרוסי גריים. סגנון בנייתה משקף את הכנסיות הרוסיות במאות ה-15–17. ייחודה הוא בכיפות המצופות זהב טהור דמויות הבצל, המזכירות את כנסיות הקרמלין במוסקבה. כיפות אלו העניקו לה את שמה העממי 'כנסיית הבצלים'. הקדשת הכנסייה למרים המגדלית, אינה קשורה אף היא בכל מסורת הקושרת את דמותה דווקא לאתר זה. נראה כי השם שנבחר נועד לרמוז בעיקר לשמה של מריה אלכסנדרובה, אמו של הצאר אלכסנדר השלישי.
לטקס חנוכת הכנסייה ב-1888 נשלחו הנסיכה יליזבטה פיודורובנה, ובעלה סרגיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה וראש החברה הפרבוסלבית בארץ ישראל. הזוג הוסיף לבנות מבני דת וצליינות בירושלים, ובהם חצר סרגיי.

תיאור הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית מריה מגדלנה בולטת על סביבותיה בשל גודלה וכיפותיה הזהובות. למרות זאת, חלקה הפנימי צנוע למדי ומעוטר בתמשיחי קיר פשוטים וריהוט מינימלי. ארבעה ציורים של מרים המגדלית מעטרים את צידי פנים הצריח. על קיר החזית המזרחי של הכנסייה מתוארת מרים המגדלית העומדת בפני הקיסר הרומי טיבריוס ובידיה ביצה אדומה (המסרת מספרת שמרים פגשה בקיסר וסיפרה לו אודות ישו וניסיו. הקיסר לא האמין ואז חל נס. הביצה שהביאה לו כמנחה הפכה אדומה). שלושת הציורים הנוספים מתארים את ישו פוגש במרים במגדלא, מרים נותרת לצד הצלב ומרים פוגשת ראשונה את ישו לאחר תחייתו. הציורים הם פרי מכחולו של הצייר אלכסנדר איוואנוב, גדול ציירי רוסיה במאה ה-19, והוא הוזמן במיוחד על ידי הנסיכה יליזבטה עבור הכנסייה. בקופסאות הרליקטים המוצגות ניתן למצוא גם את עצמותיה של מרים המגדלית. איקונין של קדושה זקנה המופיע בכל הכנסיות הרוסיות הוא האיקונין של סנט מטריונה ממוסקבה.

מלפני הבמה בחלקה הימני נמצא גם איקונין של מרים, אם ישו, הנקרא 'הודיגיטריה' (Hodigitria), לו מיוחסות סגולות לחולל נסים (ריפוי וזליגת דמעות מור מעיניה). מקור האיקונין הוא בלבנון במאה ה-16, שם ניצל משריפה, והועבר לירושלים לריפוי חולים רבים ממגפת החולירה. על פי המסורת, האיקונין הובא לירושלים על ידי אליאס הארכיבישוף של לבנון בשנות ה-30, ששמע בשלושה חלומות שונים את קולה של מרים המורה לו להפקיד את האיקונין בידי מריה אם מנזר מריה מגדלנה.

בתחומי הכנסייה קבורות שלוש נשים: האחת היא הנסיכה יליזבטה, שנרצחה במהלך המהפכה בשנת 1918 על ידי הצ'קה (המשטרה החשאית הרוסית). עקב היותה אהודה על העם הרוסי ועושת חסדים, לקחו אותה חיילי הצבא הלבן עימם בנסיגתם מזרחה וקברו אותה בבייג'ינג שבסין. בהוראת אחותה ויקטוריה הוצאו עצמותיה ב-1920 והועברו לירושלים כדי להגשים את הבקשה שהעלתה בעת חניכת הכנסייה בירושלים, להיקבר בכנסיית מריה מגדלנה בהר הזיתים. בקשתה כובדה, ואחרי מסע ארוך בארון מתים הגיעה גופתה לכנסייה, בה היא מוצגת עד היום בתוך ארון זכוכית מימין לבמה ומעליו שרידי חפציה האישיים. האישה השנייה הקבורה בכנסייה היא ברברה, בת לווייתה של יליזבטה, שנרצחה אף היא בידי אנשי הצ'קה. גופתה מוצגת בארון זכוכית זהה ליליזבטה משמאל לבמה.

האישה השלישית הקבורה בכנסייה היא הנסיכה אליס, נסיכת באטנברג, אמו של פיליפ, בעלה של אליזבת השנייה. בשנות השלושים של המאה ה-20 היא שהתה במנזר הסמוך לכנסייה והביעה את רצונה להיקבר ליד קרובתה יליזבטה. היא נפטרה בשנת 1969, ועצמותיה הועברו לקריפטה של הכנסייה בשנת 1988. הנסיכה אליס הוכרזה לאחר מותה כחסידת אומות העולם. מלך בריטניה, צ'ארלס השלישי אף נטע עץ על שמה בשדירת חסידי אומות העולם במוזיאון יד ושם בירושלים.

אתרים נוספים בשטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1934 נוסף בשטח הכנסייה מבנה נוסף המשמש כמנזר, ובו פועלות כ-30 נזירות בנות לאומים שונים.

כנסיית מערת התרדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במורד החצר, מתחת ליסודות הכנסייה, מצויה מערה. המסורת המקומית מזהה במערה זו את המקום בו נרדמו פטרוס הקדוש, יוחנן בן זבדי ויעקב בן זבדי, שליוו את ישו לגת שמנים (המסורת הקתולית מזהה מערה זו במערת הבגידה הסמוכה). במקום הוקמה כנסייה קטנה, בה נערכות תפילות ערב. במערה מצוי איקונין המתאר את ישו מתפלל על "סלע היגון" שבגת שמנים.

סלע תומאס המפקפק[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לגדר הכנסייה הצפונית מצוי חלק מסלע (חלקו שני מצוי מעבר לגדר, על המדרכה) המיוחס עוד מן התקופה הביזנטית למקום עליו ניצב תומאס המפקפק בעת עלייתה של מריה, אם ישו, לשמיים ועליו קיבל ממנה את חגורתה. הסיפור מיוחס לספר חיצוני המיוחס ליוסף הרמתי הנקרא "עזיבתה של מרים" (Passing of Mary), ערב מותה של מרים התאספו השליחים באופן פלאי בירושלים והיא דיברה אליהם ומסרה להם את מילותיה האחרונות. תומאס לא הגיע כיוון שהיה בהודו. סביב מיטתה האזינו השליחים לדבריה ולאחר תרדמת המוות שלה, קברוה בגת שמנים. תומאס הגיע שלושה ימים לאחר מותה ובעודו עומד על סלע סמוך קברה ראה את גופה נלקח לשמיים. הוא פרץ בבכי ותפילה וביקש נחמה, ומרים זרקה מהשמים את חגורתה שמיד זכתה להערצת כל השליחים.

עמוד הבגידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מול שער הכניסה הראשי לכנסייה, בתוך הגדר המקיפה את מתחם גת שמנים, ניצב עמוד אבן עתיק שמקורו לא ידוע, הנקרא 'עמוד הבגידה' או 'עמוד הנשיקה'. עמוד זה מסמל את המקום בו נישק יהודה איש קריות את ישו, וכך הסגירו לחיילים הרומאיים, על פי המתואר בהבשורה על-פי מרקוס בברית החדשה:

"עודנו מדבר, ויהודה בא והוא אחד משנים העשר, ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת ראשי הכהנים והסופרים והזקנים. והמוסר אתו נתן להם אות לאמור: האיש אשר אשקהו, זה הוא. תפשו אותו והוליכוהו, אל יימלט. הוא בא והוא נגש אליו ויאמר: רבי רבי וינשק לו. וישלחו בו את-ידיהם ויתפשוהו".