ל'אוסרווטורה רומאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ל'אוסרווטורה רומאנו
L’Osservatore Romano
תדירות יומון (בשפות מסוימות שבועון או ירחון)
פורמט ברואדשיט
מו"ל Dicastery for Communication עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלים הכס הקדוש
עורך ראשי אנדראה מונדה
תאריכי הופעה 1 ביולי 1861 – הווה (162 שנים)
שפה איטלקית (בסוף השבוע שפות נוספות)
מערכת קריית הוותיקן
תפוצה 12,000 (1994)
מדינה קריית הוותיקן עריכת הנתון בוויקינתונים
ISSN 0391-688X, 1563-6259, 1818-5274
http://www.osservatoreromano.va/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוגו העיתון

ל'אוסרווטורה רומאנואיטלקית: L'Osservatore Romano, מילולית: "הצופה הרומאי") הוא עיתון "רשמי-למחצה" של הכס הקדוש. העיתון מסקר את כל פעילויותיו הציבוריות של האפיפיור, מפרסם מאמרי מערכת הכתובים בידי גורמים בכירים בכנסייה הקתולית, וכן מסמכים רשמיים של הוותיקן אשר שוחררו לפרסום. העיתון מפרסם שני מוטו בלטינית מתחת לכותרת שם העיתון: Unicuique suum ("ללמד את שלו") ו-Non praevalebunt ([שערי הגיהנום] "לא יגברו").

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיליון הראשון של ל'אוסרווטורה רומאנו ראה אור ברומא ב-1 ביולי 1861, מספר חודשים לאחר ההכרזה על ממלכת איטליה ב-17 במרץ 1861. מטרתו המקורית של העיתון הייתה כלי תעמולתי המגן על מדינת האפיפיור. בעקבות תבוסת כוחות האפיפיור ב-18 בספטמבר לצבאו של ויטוריו אמנואלה השני, מלך פיימונטה, נחלש כוחו של האפיפיור. אירוע זה עודד אינטלקטואלים קתולים להתייצב ברומא לשירות האפיפיור פיוס התשיעי. התגייסות זו תמכה ברעיון של עיתון יומי המרים על נס את דעות הכס הקדוש. את הרעיון לפרסום רשמי-למחצה, אשר יפרסם רעיונות רטוריים, לצד העיתון הרשמי של הוותיקן, Giornale di Roma, העלה עוד בשנת 1860 מרקנטוניו פאצ'לי (סבו של האפיפיור לעתיד פיוס השנים עשר). בקשה לרשות רשמית מן האפיפיור לפרסום העיתון הוגשה ב-22 ביוני 1861, וארבעה ימים אחר כך, ב-26 ביוני, נתן האפיפיור פיוס התשיעי את רשותו לפרסום.

כותרת הגיליון הראשון הייתה "ל'אוסרווטורה רומאנו - עיתון מדיני וגשמי". הוספת הסיפא: "עיתון מדיני וגשמי" הופסקה כבר בשנתו הראשונה של העיתון, תחתיה נוספו שני המוטו המופיעים בכותרת שם העיתון עד היום. החל מ-31 במרץ 1862 נוסף הכיתוב "עיתון יומי" לכותרת העיתון הקבועה. לאחר פריצת שער פיה - דרכה פרצו ב-20 בספטמבר 1870 חילי צבא ממלכת איטליה וכבשו את רומא על מנת להפכה לבירת ממלכת איטליה המאוחדת - גיבש העיתון קו מערכת ברור המתנגד לממלכת איטליה ותומך באופן מוחלט באפיפיור ובהוראותיו, ומצהיר כי יישאר נאמן "לאותו עקרון דתי ומוסרי שלא ניתן לשנותו, המכיר באפיפיור כאדם היחיד המשמר את מורשת ישו עלי אדמות." זמן קצר אחר כך החל הל'אוסרווטורה רומאנו להחליף את העיתון Giornale di Roma כערוץ החדשות הרשמי של מדינת האפיפיור. התפתחות זו נעשתה ברורה במהלך כהונת האפיפיור לאו השלושה עשר, אשר רכש את העיתון ובכך קיבע את מעמדו הרשמי בשנת 1885.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשר הראשון של המאה ה-21 העיתון נוקט בקו מערכת אובייקטיבי יותר מאשר בעשורים הראשונים להיווסדו, ומתגאה בכך שהוא "מציג פן אמיתי של הכנסייה ואידיאלים של חירות," זאת בעקבות הצהרה של הקרדינל טרציסיו ברטונה בנאום מחודש אוקטובר 2005, לכבוד תערוכה המתעדת את יסוד העיתון וההיסטוריה שלו. הקרדינל אף תיאר את העיתון "ככלי להפצת תורתו של ממשיך דרכו של פטרוס וכן למידע על אירועי הכנסייה."[1]

מהדורות העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ל'אוסרווטורה רומאנו מתפרסם בתשע שפות שונות (בסוגריים שנת ההוצאה הראשונה):

המהדורה היומית של העיתון באיטלקית מתפרסמת מדי אחר הצהריים, כשהיא נושאת את תאריך היום למחרת, דבר המוביל לעיתים לבלבול. המהדורה השבועית של העיתון באנגלית, המתפרסמת מאז 4 באפריל 1968, מופצת ביותר מ-129 מדינות בעולם.

ל'אוסרווטורה רומאנו ותורת הוותיקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

טעות נפוצה בקרב עיתונאים ותאולוגים היא לפרש את המאמרים המתפרסמים בל'אוסרווטורה רומאנו כאילו היו בעלי מעמד רשמי, בבחינת תורת הוותיקן. מאמרים אלה המתפרסמים בל'אוסרווטורה רומאנו אינם יכולים להיות בעלי ערך של תורה רשמית, אלא אם כן נכתבו על ידי בישוף, מחזיק משרה רמה בכנסייה, הכותב בסגנון המחמיר והאופייני לפרסום תורה דתית רשמית, אחרת אינם אלא מאמרי דעה המייצגים השקפה תאולוגית. ל'אוסרווטורה רומאנו אינו מוסמך לפרסם, או לאשר, אנציקליקות והבעות דעה רשמיות של האפיפיור.

כך לדוגמה, במאמר שהתפרסם בעיתון בשנת 2008 הובעה הדעה כי הוויכוח הדתי בנושא מוות מוחי יפתח מחדש לאור התפתחויות בתחום מדע הרפואה. לאחר פרסום המאמר מסר דובר רשמי של הוותיקן כי המאמר ייצג דעה אישית של המחבר ולא משקף שינוי בעמדה הרשמית של הכנסייה הקתולית[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Carol Glatz, L'Osservatore Romano: 145 years as 'genuine face of the church'. Catholic News Service, 27.10.2006
  2. ^ Cindy Wooden, Vatican newspaper says new questions raised about brain death. Catholic News Service, 3.9.2008