להקות צבאיות בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
להקת פיקוד דרום בחזרות, 1973
להקת הנח"ל בתוכניתה "לא לצאת מן הכלים", 1959. שורה ראשונה מימין לשמאל: אריק איינשטיין, עמי גלעד (באקורדיון), עמירם ספקטור, יוסי פרוסט וגברי בנאי. שורה שנייה מימין לשמאל: עליזה רוזן, יהורם גאון, דרורה שחורי (חבר). שורה שלישית מימין לשמאל: אברהם סגל ותובל פטר (באקורדיון)

להקות צבאיות בישראל וצוותי בידור במדים ליוו את החיילים העבריים של היישוב היהודי מאז מלחמת העולם השנייה – תחילה בארץ ישראל המנדטורית – ולאחר במדינת ישראל ולאורך כל שנות עצמאותה. שיא פריחתן היה בשנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70. להקות וצוותי הווי צבאיים ממשיכים לפעול גם כיום, אך לא בהצלחה או בבולטות ציבורית כבעבר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי להקות צבאיות הוקמו למען מתנדבי היישוב כבר בימי מלחמת העולם השנייה, והופיעו בעיקר בפני החיילים העבריים בנכר: "הלהקה הצבאית" בפיקודו של צבי פרידלנד, שהוקמה ב-1942, ולהקת "מעין זה" של הבריגדה היהודית.

הלהקה הצבאית הראשונה שפעלה בארץ ישראל היא כפי הנראה הצ'יזבטרון, להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח, שפעלה בעיקר בתקופת מלחמת העצמאות. בזמן מלחמת השחרור ואחריה פעלו גם הלהקות "החישטרון" (של חטיבת גבעתי והחי"ש), "להקת השרון" (של חטיבת אלכסנדרוני), "הלהקה הצבאית הארצית" (הלהקה המרכזית של המחת"ר -מחלקת התרבות), "להקת הכרמל" ו"להקת איילון", שפעלה גם כגוף אזרחי. כל אחת מהן הוקמה במסגרת יחידתית עצמאית, פעלה כלהקה יחידתית והאחראי עליה היה קצין התרבות (ק"ת) של היחידה.[1] בשלב מסוים הצטרפו חברי הלהקות (כולל הצ'יזבטרון) אל "הלהקה הצבאית הארצית". לאחר מכן שבו ופעלו בנפרד.

לאחר קום המדינה פעלו במסגרת צה"ל כמה להקות צבאיות. בשנות ה-50 וה-60 התבלטה מאוד להקת הנח"ל שהכניסה סגנון צעיר ומרענן למוזיקה הישראלית וכמה מבוגריה הקימו להקות בסגנון דומה לאחר שחרורם ("בצל ירוק", "התרנגולים"). תקופת הזוהר של הלהקות הצבאיות הייתה ממלחמת ששת הימים ועד מלחמת יום הכיפורים, אז הורחב מספרן של הלהקות עד שלכל חיל וחטיבת חי"ר הייתה להקה משלהם. הבולטות שבין אלה היו להקות הפיקודים: להקת פיקוד צפון, מרכז ודרום וכן להקת חיל הים. להקות אלו זכו להצלחה תוך זמן קצר הן בקרב החיילים והן בקרב האזרחים. הן קיימו הופעות רבות גם מחוץ לצה"ל ואף הקליטו תקליטים. כמה משיריהן זכו להשמעות רבות בתחנות הרדיו והיו ללהיטים. תוכניותיהן של להקות אלה כללו שירים עבריים, רובם מקוריים, שעסקו לעתים בהווי השירות בצה"ל, וביניהם שובצו קטעי מעבר קומיים קצרים. במאי הלהקות הדגישו במיוחד את ההעמדה של השירים, שתנועות גופם של הזמרים יבטאו את משמעות מילות השירים בעזרת משחק ופנטומימה. סגנון העמדה זה התקבע בלהקות הצבאיות במשך שנים רבות.

ללהקות הצבאיות תרמו מיטב יוצרי הזמר העברי. עם הפזמונאים שכתבו עבור הלהקות הצבאיות אפשר למנות את חיים חפר, נתן אלתרמן, יחיאל מוהר, דן אלמגור, נעמי שמר (שגם הלחינה) ויורם טהרלב. המלחינים הידועים שחיברו שירים ללהקות אלה כללו בין היתר את סשה ארגוב, משה וילנסקי, יאיר רוזנבלום, בני נגרי, מוני אמריליו ונורית הירש.

הלהקות הצבאיות הגיעו לשיא הפופולריות שלהן בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. במצעד השנתי של קול ישראל לסיכום שנת תשכ"ט, דורגו 10 שירים של להקות צבאיות בין 22 המקומות הראשונים - ואילו ב-9 מתוך 12 המקומות הנותרים הופיעו יוצאי להקות צבאיות.

בשנת 1978 יצא סרט הקולנוע המצליח "הלהקה" המספר את ספורה של להקה צבאית יוקרתית (שעוצבה בהשראת להקת הנח"ל), שאליה מגיעים חיילים חדשים המתקבלים בחשדנות מצד חברי הלהקה הוותיקים. סרט זה הציג לדעת רבים את הווי הלהקות הצבאיות, שלא היה נטול סערות ומאבקים על ביצועי סולו.[2]

הלהקות הצבאיות פורקו בשנת 1978 בהוראת הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן. מאז ועד 1985 הופיעו בפני החיילים צוותי הווי קטנים שלא בצעו חומר מקורי, והתאחדו לפרקים במסגרת "מקהלת צה"ל" שהופיעה בטקסים צה"ליים ובטלוויזיה. חברי ההרכב הזה היו מדי פעם מתאחדים לצוותים קטנים יותר וכך הוקמו צוותים כמו "100 שנות התיישבות", "צוות הווי אלתרמן", "פלפל ממולא" ו"צה"ל 84".

בשנת 1985 הלהקות הוקמו מחדש, ובמהלך המחצית השנייה של שנות השמונים אף הקליטו כמה שירים שהיו ללהיטים. קלילים.

אוטובוס הלהקות הצבאיות

ב-2011 הופק ללהקות הצבאיות האלבום "את הבית", שהכיל בעיקר חומרים מקוריים. שבע שנים מאוחר יותר, בשנת 2018, הקליטו הלהקות הצבאיות הפעילות חומרים מקוריים לכבוד חגיגות ה-70 למדינת ישראל.

כיום, הלהקות הצבאיות מופיעות מול חיילים בבסיסי צה"ל השונים, ומשתתפות בטקסים בנוכחות צמרת המדינה ובערבי התרמה לצה"ל ברחבי העולם. את פעילותן מרכז מדור הפקות בבסיס תל השומר, השייך למקח"ר (מפקדת קצין חינוך ראשי).

הלהקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקות העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקות העיקריות היו:

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקות צבאיות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקות שקיימות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואליק טסלר, שירים במדים - סיפורן של הלהקות הצבאיות, יד יצחק בן-צבי, 2007.
  • נתן שחר, "הלהקות הצבאיות ושיריהן", בתוך צ. צמרת וח. יבלונקה (עורכים), העשור הראשון: תש"ח-תשי"ח, עמ' 318-299, יד יצחק בן צבי, 1997.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתן שחר, הלהקות הצבאיות ושיריהן, העשור הראשון: תש"ח-תשי"ח, יד יצחק בן צבי, 1997, עמ' 318-299
  2. ^ זאב רב-נוף, אלבום הצימוקים המרים, דבר, "דבר השבוע", 7 באפריל 1978, המשך