מבקש מקלט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מבקש מקלט הוא אדם שנמלט מארצו למדינה אחרת, ומבקש מהמדינה האחרת הגנה. מרגע שהגיש בקשה למקלט מדיני, ועד שמתקבלת הכרעה בעניינו – לחיוב או לשלילה – הוא נחשב למבקש מקלט. יש להבחין בין מבקש מקלט לפליט, שכן פליט הוא מבקש מקלט אשר בקשתו למקלט התקבלה, חששו מרדיפה וסכנה הוכר כמבוסס, והוא הפך זכאי להגנה ולמעמד. במדינה שאליה הגיע מבקש מקלט מעמדו אמור להיבחן. אם לאחר הבחינה נקבע כי הוא אינו זכאי למעמד של פליט, הוא עשוי להיות מגורש. על אף קיומן של אמנות בינלאומיות העוסקות במבקשי מקלט, ההסדרה של זכויותיהם וחובותיהם משתנה ממדינה למדינה. בשנת 2015 עמד מספר מבקשי המקלט בעולם על 10 מיליון איש[1].

ארגונים המטפלים בבקשות מקלט ובזכויות מבקשי מקלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2017, ברוב המדינות יש רשויות רשמיות וארגונים שונים המטפלים בבקשותיהם של מבקשי מקלט ומסייעים להם. הארגון הבינלאומי הבולט העוסק במבקשי מקלט ופליטים הוא נציבות האו"ם לפליטים. הנציבות מפקחת באופן שיטתי על חוקים, תקנות ומדיניות, בוחנת את השפעתם על מצב מבקשי המקלט, ומבקשת להבטיח להם גישה לזכויות בסיסיות המעוגנות באמנת הפליטים[2]. כמו כן, הנציבות מקיימת פעילויות שונות להעלאת המודעות למצבם של הפליטים ומבקשי המקלט בעולם, כגון יום הפליט הבינלאומי אשר מצוין כל שנה ב-20 ביוני מאז שנת 2001[3].

מבקשי מקלט בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ליוני 2023 חיים בישראל כ-23,587 מבקשי מקלט, עוד 25,271 עובדים זרים לא חוקיים (כלומר עובדים שהגיעו ברישיון ונשארו אחרי תום הרישיון) וכ-25,000 תיירים שנשארו בארץ ללא ויזה בתוקף[4], 92 אחוז ממבקשי המקלט הם מאריתריאה או מסודאן. נכון ל-2017, רוב מבקשי המקלט שנמצאים בישראל הגיעו אליה באמצעות חציית הגבול ממצרים[5].

מאז שנת 2007, באזורים מסוימים בגבול ישראל-מצרים, נוהגים חיילי צה"ל על פי "נוהל הַחְזָרָה מתואמת מידית" (המְכוּנֶה "נוהל הַחְזָרָה חמה"). לפי נוהל זה, חיילי צה"ל מחזירים את המסתננים למצרים, ממנה הם יכולים להיות מגורשים שוב למדינה שממנה נמלטו (אף כי לעיתים תכופות הם נמלטו ממנה עקב סכנה לחייהם).

המסתננים עשויים להגיש בקשת מקלט, שתכליתה קבלת זכאות למעמד של "פליט" על פי אמנת הפליטים[6].

מדינת ישראל נחשבת למדינה שבה שיעור ההכרה בפליטים נמוך מאוד ביחס לשאר העולם. אחוז ההכרה בפליטים מאריתריאה ומסודאן במדינת ישראל נמוך מ-1%, כאשר בשאר מדינות העולם אחוזי ההכרה בפליטים מאריתריאה ומסודאן עומדים על 84% ו-69% בהתאמה. משנת 2015 ועד ליולי 2016 אושרו בישראל שתי בקשות מקלט בלבד, ואילו 15 אלף בקשות נותרו ללא מענה. משנת 2009 ואילך, רק שש בקשות מקלט אושרו בישראל[7]. על אף שישראל היא אחת המדינות החתומות על האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים, רבות מהבקשות המוגשות בשטחה אינן נבדקות. כתוצאה מכך, רובם אינם מוכרים כפליטים, מעמדם אינו מוסדר, והם שוהים בישראל ללא היתר עבודה ועם נגישות מוגבלת לשירותי בריאות ורווחה, לסעד משפטי ולדיור[8]. שופט העליון בדימוס אליקים רובינשטיין אמר בנושא: "תמוה בעיני שרק 12 מבקשי מקלט קיבלו מעמד בישראל... לפי בקשות של אלפים למקלט ממתינות לדיון בפורומים הרלוונטיים והקצב רחוק מאוד מלהשביע רצון"[9].

הצעה להתמודדות גלובלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני פרופסורים למשפטים מאוניברסיטת דיוק מציעים לאפשר למבקשי המקלט לתבוע את המדינות הרודפות, ולהעביר את זכויות התביעה למדינות המארחות. הם גם מציגים תקדים ממדינה רודפת שנכנעה ללחץ של סחר בינלאומי ושילמה פיצויים[10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גליה צבר ואפרת שיר (עורכות), מבקשי חיים: אריתראים, סודאנים וישראלים במרחבים משותפים, הוצאת פרדס, 2019[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבקש מקלט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]