מודרניזם קטלאני
 | |
| קאזה מילה | |
| מדינה |
ספרד  |
|---|---|
| מידע כללי | |
| אזור גאוגרפי | קטלוניה |
| תקופה | אר נובו |
| טווח תאריכים | משנות ה-80 של המאה ה-19 עד 1930 |
| מבנים עיקריים | קאזה מילה, קאזה באליו |
  | |
מודרניזם קטלאני (קרוי גם מודרניסטה) הוא הווריאציה הקטלאנית של סגנון האדריכלות והאמנות פלסטית הנקרא בצרפתית "אר נובו", בגרמנית "יוגנדסטיל" ובווינה "הזצסיון הווינאי". הריכוז הגדול ביותר של מבנים בסגנון זה נמצא באזור האישמפלה בברצלונה. החוקרים אינם תמימי דעים באשר לתאריכי תחילת הסגנון וסופו, אולם רובם מסכימים כי הוא צמח בשנות השמונים של המאה ה-19 וגווע לפני 1930[1]. הכל מציינים את התערוכה העולמית של ברצלונה (1888) כאירוע שהזניק את הסגנון לתודעה הבינלאומית.
מאפייני הסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסגנון שואב את השראתו מן הצומח ושם דגש על קווים טבעיים ומעוגלים, על צבעוניות רבה ועל חומרים פשוטים ומקומיים. בחלק מן החומרים נעשה שימוש לא שגרתי, כגון בנייה עירונית אלגנטית בלבנים אדומות שיועדו למבני תעשייה או ציפוי בקרמיקה צבעונית מזוגגת. כן נעשה שימוש ברשתות ברזל ופלדה מצופות בטון, עץ, זכוכית צבעונית ונחושת לצורך עיצוב וקישוט.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת השקט הפוליטי היחסי שכונתה "אל טורנו פסיפיקו" הביאה לשגשוגו המהיר של מעמד הבורגנות העשירה, במיוחד בברצלונה (בראשם התעשיין העשיר אאוזבי גואל, פטרונו של האדריכל אנטוני גאודי). עובדה זו, יחד עם המגרשים הגדולים שנוצרו כתוצאה מתכנון רובע אישמפלה, סיפקו עבודה בקנה מידה גדול לאדריכלים. הבורגנים, ובפרט בעלי הבתים הפונים לשדרות הראשיות של הרובע, פסץ' דה גראסיה ואבינגודה דיאגונל, ביקשו להרשים את עמיתיהם בחזיתות מרשימות. עם זאת, היצירתיות האדריכלית שהוגבלה במידת מה בעיצוב החזיתות פרצה בעיצוב מתחמים מוסתרים יותר כארובות שעל הגגות, האורוות והמרתפים, שחלקם משמשים כיום כמוזאונים. במקביל, חיפשה ספרד כאומה להחיות את סגנונה המקורי ה"מורי" באמצעי בנייה חדישים, תוך אימוץ מקומי של רעיונות האדריכלות הנאו-מורית. מתיחת קווים מאפיינים של הסגנון כגון עיטורים מהצומח וצבעניות רבה, תוך החירות שמאפשרים חומרי בנייה מודרניים כבטון, פלדה וזכוכית, הניבו את רעיונות המודרניסטה.
גם עיצוב הפנים הושפע מהסגנון, שנתן אותותיו בעיצוב המדרגות, המעקות, קישוט התקרות ואף הרהיטים.
מבנים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מכון אנטוני טאפייס (אדריכל: ליואיס דומנק אי מונטנר; Domènech i Montaner; חנוכה: 1885), נחשב כמבנה המודרניסטה הראשון
- קאזה ויסנס (גאודי; 1888)
- קאזה באליו (גאודי; 1906)
- קאזה מילה (גאודי; 1910)
- קאזה אמטייה (ג'וזף פו אי קדפאל; (Josep Puig i Cadafalch; 1900).
- פלאו גואל (גאודי; 1900), שוכן, באופן יוצא דופן, ברובע הגותי ולא באישמפלה
- פלאו דה לה מוזיקה קטלנה (דומנש אי מונטנר; 1908)
- קאזה פרה סרה אי פונס (פו אי קדפאל; 1908)
- אוספיטל דה סנט פאו (דומנש אי מונטנר; 1930)
- סגרדה פמיליה (גאודי; הקמתה החלה ב-1883 וטרם הושלמה), קתדרלה שאפתנית השואבת השראה מהסגנון, אם כי איננה בדיוק חלק ממנו
- פארק גואל (גאודי; 1914), פארק עירוני שהיה אמור להיות משולב מגורים וכולל מספר וילות
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Melba Levick & Lluis Permanyer, Barcelona - a Modernista landscape, Poligrafa SA, 1993 ISBN 8434307502
- Josep M. Botey & Peter Aprahamian ,Inside Barcelona: Discovering the Classic Interiors of Barcelona, Phaidon Press, 1998 ISBN 9780714837598
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "נתיב המודרניזם" (אורכב 13.07.2011 בארכיון Wayback Machine), מסלול טיול ל-115 אתרי מודרניסטה בברצלונה ומידע רקע רב (באנגלית)
- פניני מודרניסטה בברצלונה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Melba Levick & Lluis Permanyer, Barcelona - a Modernista landscape, עמוד 11