מוחסן פח'רי-זאדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוחסן פח'רי-זאדה
محسن فخری‌زاده مهابادی
לידה 1957
קום, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 27 בנובמבר 2020 (בגיל 63 בערך)
אבסארד, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי תוכנית הגרעין האיראנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Imamzadeh Saleh עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת שהיד בהשתי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת האימאם חוסיין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Order of Service (8 בפברואר 2016)
  • מסדר נאסר (13 בדצמבר 2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
זירת ההתנקשות בפח'רי-זאדה, כפי שצולמה בידי העיתונות האיראנית

פרופסור מוחסן פח'רי-זאדה מהאבאדיפרסית: محسن فخری‌زاده مهابادی;‏ 195727 בנובמבר 2020) היה ראש תוכנית הגרעין האיראנית, קצין בדרגת בריגדיר גנרל במשמרות המהפכה האסלאמית ובמשרד ההגנה האיראני, פרופסור לפיזיקה גרעינית באוניברסיטת האימאם חוסיין בטהראן, וראש המרכז למוכנות וטכנולוגיות הגנה מודרניות.

פרויקט הגרעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחסן פח'רי-זאדה היה ראש פרויקט 111 (אנ'), פרויקט הגרעין הצבאי האיראני, ומאז 1991 ועד מותו היה מרצה וחבר במועצת המדענים של המחלקה לפיזיקה בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטת האימאם חוסיין בטהראן.

עבודתו על פרויקט 111 עם משרד ההגנה האיראני החלה עוד לפני שנת 1991. משום כך נחשב ליעד מודיעיני עיקרי של סוכנויות הביון המערביות, בעיקר ה-CIA והמוסד.

במהלך חשיפת תוכנית הנשק הגרעיני של איראן ציין בנימין נתניהו בנאומו כי בראש פרויקט "אמאד" עמד מוחסן פח'רי-זאדה, שהמשיך אותו גם ב-2018 תחת ארגון סאפאנד (SPND)[1][2], הכפוף למשרד ההגנה האיראני.

ההתנקשות בפח'רי-זאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי דיווח בניו יורק טיימס ההכנות להתנקשות החלו בשנת 2019, בסדרת פגישות בין גורמים ישראליים, בהובלת ראש המוסד דאז יוסי כהן, לבין גורמים אמריקאיים בכירים, בהם הנשיא דאז דונלד טראמפ וראש ה-CIA ג'ינה הספל.

ביום שישי 27 בנובמבר 2020 נהרג פח'רי-זאדה בהתנקשות סמוך לעיירה אבסארד (אנ') שליד טהראן, בעת שנהג לביתו ברכבו הלא־משוריין, כשלצדו יושבת אשתו. אחד עשר מאבטחיו שהו בשלוש מכוניות, אחת מלפני רכבו ושתיים מאחוריו. ההתנקשות בו בוצעה מרחוק, באמצעות תקשורת לוויינית ושני רכבים, שעל אחד מהם, טנדר של ניסאן, הותקנה מכונת ירייה מאג רובוטית שנשלטה מרחוק. לצורך התקנת מערכות התקשורת ומכונת הירייה הוברחו הרכיבים לאיראן בחלקים לאורך תקופה של כ-8 חודשים. הרכבים אף צוידו במערכות בינה מלאכותית וזיהוי פנים שנועדו לגשר על השיהוי בין הרכבים לבין מרכז הבקרה ממנו הופעלו. הרכב הראשון הוצב בצד הדרך ואיפשר את זיהויו באמצעות מצלמה, ולאחר מכן הוא נורה על ידי הרכב השני. מכונת הירייה ירתה 13 קליעים, מתוכם גם כאלו שהופנו כלפי מאבטחיו. אשתו לא נפגעה כלל. הרכב השני מולכד בחומרי נפץ שנועדו לאפשר השמדה עצמית לצורך העלמת ראיות, אך הפיצוץ לא השמיד אותו לחלוטין כמתוכנן, וחוקרי האירוע עדיין הבינו את מטרתו[3].

ה"ג'ואיש כרוניקל" פרסם בפברואר 2021 פרטים נוספים על ההתנקשות. על פי המאמר, ההתנקשות תוכננה על ידי צוות של כ-20 סוכני מוסד, חלקם ישראלים וחלקם אזרחי איראן. מחבר המאמר טען כי קיבל אישור מאנשי "המוסד" כי הם אחראים להתנקשות[4], אף כי באופן רשמי מדינת ישראל לא אישרה ולא הכחישה כל מעורבות באירוע.

איראן האשימה את ישראל ואת המוסד בהתנקשות, ואיימה בנקמה[5]. בדצמבר 2020 דווח באיראן כי חלק מהמעורבים בחיסול נתפסו ונעצרו[6].

בעקבות ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי דוח של קהילת המודיעין האמריקאית משנת 2023, איראן האיצה מאז ההתנקשות את הרחבת תוכניתה הגרעינית, ובכלל זה פעילויות מחקר ופיתוח לשם ייצור החומר הבקיע הדרוש להרכבת התקן גרעיני[7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוחסן פח'רי-זאדה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]