מחמוד מע'זנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחמוד מע'זנה
محمود غزنوی
מחמוד מקבל גלימה מהח'ליף, איור מהמאה ה-14 לספר ההיסטוריה של המדאני
מחמוד מקבל גלימה מהח'ליף, איור מהמאה ה-14 לספר ההיסטוריה של המדאני
לידה 2 בנובמבר 971
ע'זני, האימריה הסמאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באפריל 1030 (בגיל 58)
ע'זני, השושלת הע'זנווית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא אבו אל-קאסם מחמוד בן סבכ-תגין
בת זוג כוות'ר ג'האן
שושלת הע'זנווית
תואר סולטאן
כינוי ימין א-דוולה, אמין אל-מלה
אב סבוכ תג'ין עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Mas'ud I
Mohammad Ghaznavi
Abd al-Rashid ben Mahmud עריכת הנתון בוויקינתונים
יורש העצר מוחמד ע'זנווי
הסולטאן הראשון של השושלת הע'זנווית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מחמוד מע'זנהפרסית: محمود غزنوی; 2 בנובמבר 97130 באפריל 1030), הידוע גם כימין א-דוולה מחמוד, היה השליט הידוע ביותר מן השושלת הע'זנווית ששלט בין 997 ל-1030. מחמוד הפך את העיר ע'זנה (ע'זני באפגניסטן) לבירה עשירה של אימפריה שהשתרעה, במובנים של ימינו, מאפגניסטן לתוך שטחי איראן ופקיסטן, כמו גם לשטחים של צפון-מערב הודו. מחמוד מע'זנה היה הראשון שנשא בתואר סולטאן לתיאור עוצמתו, אף על פי ששמר על כפיפות נומינלית לח'ליפה.

מחמוד היה בנו של סבוכ תגין (אנ'), שירש את הממלכה העצמאית למחצה שהקים אלפ תגין, שהיה מצביא ממלוכי חשוב של האמירות הסאמאנית. סבוכ תגין שמר על כפיפות נומינלית לממלכה הסאמאנית. ב-994 הצטרף מחמוד לאביו במסע הצבאי לכיבוש ח'וראסאן, שמרדה במרות הסאמאנית, ולסיוע לאמיר הסאמאני נוח השני. האמירות הסאמאנית נחלשה מאוד בתקופה זו ועמדה מול האיום המתגבר של התפשטות הקראח'אנים. בעקבות הצלחתם של סבוכ תגין ושל מחמוד קיבל האחרון אחריות על ח'וראסאן ועל העיר המרכזית נישאפור.

מחמוד מע'זנה

בן זוגו של מחמוד היה מאלכ איאז (Malik Ayaz). איאז היה עבד גאורגי שנלקח בקרב על ידי הסולטן. לאחר שהסולטן התאהב בו הוא שחררו מעבדות וקידם אותו לדרגת קצין וגנרל בצבא הסולטן, שם הוכיח את עצמו באופן מרשים. הזוגיות בין השניים היוותה השראה לשירים וסיפורים שונים.[1] יחסיהם של מחמוד ואיאז הושוו לסיפורי אהבה מפורסמים בתרבות הפרסית, דוגמת לילא ומג'נון.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מחמוד מע'זנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ritter, Hellmut (2003). Handbook of Oriental studies: Near and Middle East. 69. Brill. (page 309-310)
  2. ^ Scott Kugle, "Sultan Mahmud's Makover," in Ruth Vanita(ed.), Queering India: Same-sex Love and Eroticism in Indian Culture and Society, Routledge 2002, pp. 31ff.