מייפלאואר
 | |
| "מייפלאואר" בנמל פלימות, ציור מאת ויליאם הולסול, 1882 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מפרשים מסחרית מסוג פְלוֹיְט |
| חברת ספנות | בעלים: כריסטופר ג'ונס, רב החובל (¼ מהאונייה) |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תקופת הפעילות | לפני 1609 – 1622–1624 |
| אחריתה | ככל הנראה נגרטה בסביבות 1624 |
| נתונים כלליים | |
| תפוסה | 180 טון ויותר |
| אורך |
אורך כללי 100-110 רגל (30-33.5 מ') אורך בגובה הסיפון 80-90 רגל (24-27.5 מ') |
מייפלאואר (באנגלית: Mayflower) הייתה אוניית סוחר אנגלית מסוג פלויט (Fluyt), אשר נשאה את "האבות העולים" מפלימות', אנגליה אל "העולם החדש" בשנת 1620. באונייה היו 102 נוסעים, ביניהם 19 נשים ו-33 ילדים. מסעם הפך לסיפור אייקוני באנלים מוקדמים של היסטוריה אמריקאית על מוות והישרדות בתנאים החורפיים הקשים של ניו אינגלנד.
לפני ההפלגה, הבדלנים ביקשו אישור מחברת ווירג'יניה להקים מושבה חדשה והוקצו חלקת אדמה דרומית לקו רוחב 41-צפון, קרוב לנהר ההדסון. בגלל רוחות חלשות ומקרה של כמעט-טביעה על שרטונים ליד קייפ קוד, הם נאלצו לעגון בנקודה צפונית בהרבה מיעדם המתוכנן והיה חשש שנוסעים שהיו פחות מחוייבים להסכם, יעזבו את הקבוצה.
ב-11 בנובמבר, 41 מהנוסעים הגברים על הספינה חתמו על אמנה ליצור מערכת של ממשל-עצמי. מסמך זה הנקרא אמנת המייפלאואר, מהווה דוגמה מתמשכת לשלטון-עצמי ושימשה השראה לחוקת ארצות הברית ולחוקות מדינותיה השונות.
הספינה והמסע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מסע המייפלאואר
המייפלאואר הייתה ספינת מסע שהעבירה סחורות בין אנגליה, צרפת ומדינות אירופאיות נוספות. משערים שאורכה היה בין 27 ל-33 מטרים, רוחבה כ-7.5 מטרים, וקיבולתה למטען הייתה של 180 טון.
ב-6 בספטמבר 1620 יצאה המייפלאואר למסעה מנמל פלימות' שבאנגליה לעבר חופי אמריקה, לאזור נהר הדסון. ברם, הספינה סטתה ממסלולה, וכעבור 65 ימים, ב-11 בנובמבר עגנה ליד קייפ קוד שבמסצ'וסטס. לאחר שנוסעי הספינה חתמו על "אמנת המייפלאואר", הם ירדו לחוף וייסדו את מושבת פלימות', שהייתה למושבה הקבועה הראשונה באזור ניו אינגלנד. כיוון שנוסעי המייפלאואר היו למעשה תושביה הראשונים של ארצות הברית לעתיד לקום, בארצות הברית דהיום מנסים אנשים רבים למצוא את אבותיהם ביניהם.[דרוש מקור]
ב-5 באפריל 1621 יצאה הספינה לדרכה חזרה, ובשנת 1623 היא פורקה. יש הטוענים[דרוש מקור] כי "אסם המייפלאואר" שבבקינגהאמשיר בנוי מעצי הספינה.
אחרית המייפלאואר[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – מייפלאואר II |
המייפלאואר הפכה לשם דבר בתרבות האמריקאית ולסמל של חלוציות ונכונות לעזוב הכול למען התחלה חדשה. מקומות ומוסדות[דרושה הבהרה] רבים בארצות הברית נקראים על שמה של המייפלאואר.
בשנת 1956 הורדה לים ספינת-העתק של המייפלאואר, "מייפלאואר II", אשר חזרה על המסע ההיסטורי מאנגליה לארצות הברית. הספינה היא העתק מדויק של המייפלאואר המקורית, אם כי היא הייתה מצוידת בטכנולוגיה מודרנית, לדוגמה, תאורה חשמלית. כיום, המייפלאואר II מוצגת לקהל הרחב בפלימות', מסצ'וסטס.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
נתניאל פילבריק, מייפלאואר: הסיפור האמיתי שמאחורי המיתוס, הוצאת אריה ניר, 2007.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תוכנית מהערוץ האקדמי(הקישור אינו פעיל)
- צאצאים מפורסמים של מתיישבי המייפלאואר
- topic/Mayflower-yacht מייפלאואר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מייפלאואר, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
בקרת זהויות  |
|
|---|