מינסוטה ויילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מינסוטה ויילד
Minnesota Wild
מידע כללי
אולם ביתי
אקסל אנרג'י סנטר
(17,954 מושבים)
ארצות הבריתארצות הברית סיינט פול, מינסוטה, ארצות הברית
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 2000
ליגה NHL
חטיבה מערבית
בית מרכזי
היסטוריה מינסוטה ויילד (2000 - ההווה)
בעלים ארצות הבריתארצות הברית קרייג לייפולד
מנכ"ל ארצות הבריתארצות הברית ביל גרין
מאמן ארצות הבריתארצות הברית ג'ון היינס
תארים
אליפויות NHL 0
אליפויות חטיבתיות 0
תלבושת
מדים (בית, חוץ, חלופיים)
http://wild.nhl.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מינסוטה ויילדאנגלית: Minnesota Wild) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מסיינט פול, מינסוטה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית המרכזי שבחטיבה המערבית.

הקבוצה נוסדה ב-2000 והחלה לשחק ב-NHL בעונת 2001.

הויילד לא זכו מעולם בגביע סטנלי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך והעונות הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשקבוצת ה-NHL הקודמת של מינסוטה, מינסוטה נורת'סטארס, עברה לדאלאס בסיום עונת 1993, הבטיחה ה-NHL לשוב למינסוטה בהקדם. היא עמדה בהבטחתה כאשר העניקה ב-1997 זיכיון להקמת קבוצה חדשה במינסוטה, מותנה בהקמת אולם חדש.

הרשויות והקהל קיבלו את הרעיון בהתלהבות, וב-1998 התחילה בנייתו של אולם חדש, אקסל אנרג'י סנטר, במקום אולם ישן שמוקם במתחם הירידים של סיינט פול. בשנת 2000, לקראת תחילת פעולתה של הקבוצה, היה האולם מוכן.

כמו בכל מקרה של התרחבות נערך דראפט התרחבות, בו יכלו הויילד וקבוצת ההתרחבות השנייה שהצטרפה איתם לליגה, קולומבוס בלו ג'אקטס, לבחור שחקנים שקבוצותיהם בחרו לא להגן עליהם. השחקנים הבולטים שבחרו הויילד היו השוער מייק ורנון והחלוץ ז'ואה ז'ונו. בדראפט הרגיל של אותו קיץ בחרה הקבוצה חלוץ סלובקי מבטיח, מריאן גבוריק. כמו ברוב המקרים של קבוצת התרחבות בעידן המודרני, העונה הראשונה הייתה קשה לקבוצה. היא התקשתה להבקיע - רק 168 שערים ב-82 משחקים, הכי מעט בליגה; אף שחקן לא הגיע ל-40 נקודות - וסיימה עם 25 ניצחונות לעומת 39 הפסדים, 13 תיקו ו-5 הפסדים בהארכה.

עונת 2002, העונה השנייה, לא הייתה טובה בהרבה. הויילד סיימו אותה עם 26 ניצחונות ו-71 נקודות בטבלה, ושוב סיימו אחרונים בבית הצפון-מערבי. עם זאת, יכולת ההבקעה שלהם השתפרה בהרבה - 195 שערים, כאשר אנדרו ברונט שהגיע מאטלנטה ת'ראשרס מוביל את הקבוצה עם 69 נקודות.

ריצת הפלייאוף של 2003[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה השלישית של הויילד הייתה טובה לכל אורכה, כאשר כבר בתחילתה סימנה הקבוצה את העתיד כשניצחה שמונה מתוך 11 משחקיה הראשונים. הרמה הגבוהה המשיכה לאורך כל העונה הרגילה, אותה הם סיימו עם 42 ניצחונות, 29 הפסדים, 10 תיקו והפסד אחד בהארכה - 95 נקודות בטבלה, הישג מרשים לקבוצה בעונתה השלישית בליגה. המאזן הספיק לעלייה ראשונה לפלייאוף מהמקום השישי בחטיבה המערבית. מריאן גבוריק הוביל את ההתקפה עם 30 שערים ו-35 אסיסטים, והקבוצה הציגה גם שני שוערים שהתחלקו בעומס - דוויין רולוסון ומני פרננדז - שהציגו שניהם יכולת טובה.

בפלייאוף הפתיעו הויילד את קולורדו אוולאנש החזקה כשניצחו אותה במשחק הראשון בדנוור, אלא שהאוולאנש ניצחו בשלושת המשחקים הבאים כולל שניים בסיינט פול, ועלו ליתרון 3:1 בסדרה. בדנוור התאוששה הקבוצה, ניצחה 3:2 ונמנעה מהדחה. הויילד עמדו במצב קשה במשחק השישי כאשר שמטו יתרון 2:0 בחמש הדקות האחרונות, אבל שער של ריצ'רד פארק בהארכה השווה את תוצאת הסדרה וכפה משחק שביעי ומכריע בדנוור. גם במשחק השביעי הצליחו הויילד להפתיע כששער של אנדרו ברונט בהארכה הביא להם ניצחון והשלים את המהפך המפתיע בסדרה.

בסיבוב השני פגשו הויילד את ונקובר קנאקס לסדרה דרמטית לא פחות. שוב נקלעה הקבוצה לפיגור 3:1 בסדרה, כאשר בשניים משלושת ההפסדים שמטו הויילד יתרון. המאמן ז'ק למר החליף את השוער פרננדז שלא גילה יציבות, והכניס את רולוסון לשער למשחקים הבאים. עם זאת, המוקד במשחקים הבאים הייתה התקפת הויילד - הם הביסו את הקנאקס 7:2 בוונקובר במשחק החמישי, והוסיפו לקנאקס מכה נוספת של 5:1 במשחק השישי. במשחק השביעי חזרו הויילד מפיגור 2:0 וניצחו 4:2 כדי להשלים מהפך גדול נוסף ועלייה לגמר החטיבה המערבית, כבר בעונה השלישית לקיום הקבוצה. הקבוצה הטרייה בליגה הפכה לראשונה אי פעם שחוזרת פעמיים מפיגור 3:1 בשתי סדרות באותו פלייאוף.

בגמר החטיבתי כבר לא יכלו הויילד למייטי דאקס אוף אנהיים ושוערה המצוין ז'אן-סבסטיאן ז'יגר. הויילד כבשו רק שער אחד בכל הסדרה והודחו בארבעה משחקים, וכך הגיעה ריצת הפלייאוף המרשימה אל סיומה.

2004 - 2006: שנים אפורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עונת 2004 פתחו הויילד כאשר גבוריק מושבת בשל סכסוך חוזי. כשחזר גבוריק לשחק היה מאוחר מדי, ולמרות מאזן סביר הקבוצה סיימה אחרונה בבית הצפון-מערבי החזק.

אחרי העונה המבוטלת של 2005 הייתה עונת 2006 דומה למדי, כאשר שוב מאזן של 38 ניצחונות הוביל את הקבוצה רק למקום האחרון בבית למרות שיאי מועדון בשערים (גבוריק, 38) ונקודות (בראיין רולסטון, 79). המאבק בין דוויין רולוסון ומני פרננדז על עמדת השוער הראשון נפתר לקראת תום מועד ההעברות כאשר רולוסון הועבר לאדמונטון אוילרס.

2007 - 2008: חוזרים לפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריאן גבוריק לאחר המשחק מול ניו יורק ריינג'רס שבו כבש חמישה שערים בעונת 2008

לקראת עונת 2007 חיזקה הקבוצה את עצמה במספר שחקנים ותיקים ובעלי ניסיון NHL מוכח, כשבראשם החלוץ הסלובקי פאבול דמיטרה והמגן השוודי קים יונסון. דמיטרה הוכיח עצמו כרכש מצוין כאשר הוא ובראיין רולסטון הוליכו את התקפת הקבוצה. באמצע העונה נפצע מריאן גבוריק ומיד אחריו נפצע גם השוער מני פרננדז. השוער השוודי ניקלס בקסטרום הוזעק מקבוצה-בת של הויילד בליגה משנית והוכיח שהוא שוער ראוי ל-NHL, ובעזרת הצטיינותו סיימו הויילד את העונה עם 48 ניצחונות ו-104 נקודות - הפעם הראשונה שהויילד עברו 100 נקודות בטבלה. לרוע מזלם הם פיגרו בנקודה אחרי ונקובר קנאקס ולא זכו באליפות הבית הצפון-מערבי, ולכן עלו לפלייאוף כשהם מדורגים רק במקום השביעי ובדרך לסדרה קשה מאוד מול אנהיים דאקס. הדאקס אכן הוכיחו עליונות ברורה והדיחו את הויילד בחמישה משחקים.

במחצית הראשונה של עונת 2008 הראו הויילד יציבות מרשימה, ולמרות ירידה ביכולתם לקראת סיומה סיימו את העונה הרגילה עם 44 ניצחונות ו-98 נקודות - מאזן שהספיק כדי לזכות בפעם הראשונה באליפות הבית הצפון-מערבי ולהבטיח יתרון ביתיות בסיבוב הראשון בפלייאוף. מריאן גבוריק קבע שיאי מועדון בשערים (42) ובנקודות (83), כאשר במשחק מול ניו יורק ריינג'רס, שהסתיים בניצחון 6:3 של הויילד, כבש גבוריק חמישה שערים ומסר אסיסט לשער השישי. למרות נתוני הפתיחה המצוינים ואף על פי שעלו ליתרון 2:1 בסדרה מול קולורדו אוולאנש, נוצחו הויילד בשלושת המשחקים הבאים והודחו.

2009 - 2013: סוף עידן למר וגבוריק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 2009 החלה בצורה טובה עבור הויילד, אולם בהמשך העונה נאבק מריאן גבוריק בפציעות חוזרות ונשנות שהגבילו מאוד את יכולתו, ולבסוף נאלץ לעבור ניתוח שהשבית אותו לחודשיים. הויילד התקשו יותר ויותר ככל שהעונה התקדמה, ולבסוף חסרו להם שתי נקודות בטבלה כדי להגיע לפלייאוף.

עם סיום העונה הסתיים עידן בקבוצה, כאשר המאמן ז'ק למר, שאימן את הקבוצה מאז היווסדה, התפטר ועזב. גם הכוכב הגדול מריאן גבוריק, שגם הוא היה בקבוצה מאז היווסדה, החליט לעזוב והעדיף חוזה ענק בניו יורק ריינג'רס.

עם מאמן חדש, טוד ריצ'רדס, התייצבו הויילד לעונת 2010, שהייתה עונה אפורה בה סיימו עם מאזן של 38 ניצחונות, 36 הפסדים ו-8 הפסדים בהארכה/מכות עונשין - 84 נקודות בטבלה, רחוק מהפלייאוף. זו הייתה העונה הראשונה בה היה לקבוצה קפטן קבוע, החלוץ הפיני מיקו קויבו. בכל העונות עד אז תפקיד הקפטן עבר בין מספר שחקנים לאורך העונה.

עונת 2011 לא הייתה טובה בהרבה, והויילד סיימו אותה עם 86 נקודות - שוב רחוק מהפלייאוף. טוד ריצ'רדס עזב את משרת המאמן בסיום העונה, והוחלף על ידי מייק יאו שהגיע מקבוצה-בת של הויילד בליגה משנית - אך הדבר לא סייע לויילד, שהחמיצו את הפלייאוף גם בעונת 2012.

בעונת 2012/13, שקוצרה בשל סכסוך עבודה בין ה-NHL ושחקניה, הצליחה הקבוצה בקושי לחזור לפלייאוף לראשונה מאז 2008 כשתפסה את המקום השמיני בחטיבה המערבית. המיקום הנמוך הביא את הויילד למפגש פלייאוף מול הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה, שיקגו בלאקהוקס, ממנו ירדו מנוצחים והודחו בסיבוב הראשון.

2013 - ההווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונות 2013/14 ו-2014/15 הביאה את הויילד לתוצאות זהות - עלייה לפלייאוף מהמקום השביעי בחטיבה המערבית, והדחה בסיבוב השני בשני המקרים על ידי שיקגו בלאקהוקס. הויילד עלו לפלייאוף הרגע האחרון גם בעונת 2015/16, אך נוצחו על ידי דאלאס סטארס העדיפה בסיבוב הראשון. בשתי העונות שלאחר מכן, למרות ביצועים טובים בעונה הרגילה, שוב נוצחו הוויילד כבר בסיבוב הראשון בפלייאוף.

בעונת 2018/19 סיימו הויילד במקום השביעי והאחרון בבית המרכזי, והחמיצו את הפלייאוף לאחר 6 עליות רצופות.

העונה שלאחריה, 2019/20, הופסקה לקראת סיומה בשל מגפת הקורונה כשהויילד במקום העשירי בחטיבה המערבית. בפורמט הפלייאוף המיוחד עליו הוחלט בעקבות הפסקת העונה, שיחקו הויילד בסיבוב מוקדם לפלייאוף מול ונקובר קנאקס, בו נוצחו והודחו. רצף ההדחות המוקדמות מהפלייאוף המשיך גם בשלוש העונות הבאות עם הדחות בסיבוב הראשון, כך שהויילד לא ניצחו סדרת פלייאוף מאז 2015.

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ארד ספרג'ון, קפטן הויילד

נכון ל-13 במרץ 2024

מס' עמדה שם
4 ארצות הבריתארצות הברית מגן ג'ון מריל
5 קנדהקנדה מגן ג'ייק מידלטון
6 ארצות הבריתארצות הברית מגן דקוטה מרמיס
7 ארצות הבריתארצות הברית מגן ברוק פייבר
10 ארצות הבריתארצות הברית חלוץ מרכזי ויני לטיירי
11 קנדהקנדה חלוץ אגף שמאלי אדם בקמן
12 ארצות הבריתארצות הברית חלוץ אגף שמאלי מאט בולדי
14 שוודיהשוודיה חלוץ מרכזי יואל אריקסון-אק
15 קנדהקנדה חלוץ מרכזי מייסון שו
17 ארצות הבריתארצות הברית חלוץ אגף שמאלי מרכוס פוליגנו (קפטן חלופי)
22 רוסיהרוסיה חלוץ מרכזי מאראט חוזנוטדינוב
23 אוסטריהאוסטריה חלוץ מרכזי מרקו רוסי
24 ארצות הבריתארצות הברית מגן שאק בוגוזיאן
מס' עמדה שם
25 שוודיהשוודיה מגן יונאס ברודין
27 קנדהקנדה חלוץ מרכזי ג'ייקוב לוקיני
29 קנדהקנדה שוער מרק-אנדרה פלרי
32 שוודיהשוודיה שוער פיליפ גוסטבסון
33 ארצות הבריתארצות הברית מגן אלכס גוליגוסקי
36 נורווגיהנורווגיה חלוץ מרכזי מאטס זוקרלו
38 ארצות הבריתארצות הברית חלוץ אגף ימני ראיין הארטמן
46 קנדהקנדה מגן ג'ארד ספרג'ון (קפטן)
48 קנדהקנדה מגן דקלן צ'יזהולם
89 קנדהקנדה חלוץ מרכזי פרדריק גודרו
90 שוודיהשוודיה חלוץ אגף שמאלי מרכוס יוהאנסון
97 רוסיהרוסיה חלוץ אגף שמאלי קיריל קפריזוב (קפטן חלופי)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מינסוטה ויילד בוויקישיתוף