מכונת תפירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכונות תפירה במוזיאון מכונות התפירה ברחוב המסילה 23 בנשר.
מכונת תפירה מתוצרת תאגיד סינגר, דגם 31K32, המונעת ברגל
עיקרון "הבוכייר המעופף". הגלגל התחתון הוא הבוכייר, והוא אינו מחובר לכל ציר. ובכל תך (או מחזור) של התפירה, החוט מהמחט העליונה "נלכד", ויוצר לולאה ש"מושחלת" סביב הבוכייר, ובכך יוצרת את התפר, כאשר החוט העליון נמשך ומהדק את התפר.
שימוש במכונת תפירה

מכונת תפירה היא סוג של מכונה, המשמשת לתפירה מהירה של בדים או עורות, כלומר חיבורם זה לזה באמצעות לולאות חוט רצופות (תפרים).

מכונת תפירה ביתית מודרנית מסוגלת לתפור כ-1,500 תפרים אמינים ואחידים בדקה - פי 20 מהר יותר מחייט או תופר העובדים ידנית. מכונת תפירה תעשייתית, המשמשת בעיקר לתפירת דברי לבוש ונעליים, מהירה עוד יותר. קיימות מכונות בעלות 7 מחטים, התופרות כ-20,000 תפרים בדקה.[דרוש מקור]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים שונים השתתפו בפיתוח מכונת התפירה. מכונה לרקמה הומצאה כבר באמצע המאה השמונה עשרה, ובשנת 1770 המציא האנגלי תומאס סיינט מכונה לתפירת עור, אך נראה כי מעולם היא לא נכנסה לשימוש שוטף. ב-1830 המציא חייט צרפתי, בָּרתֶלֶמי תימוֹניֶה, מכשיר שנחשב למכונת התפירה השימושית הראשונה. המון זועם, שחשש מאבטלה, הרס את המתפרה שבה היו מכונות אלו, ותימוֹניֶה מת אביון וחסר כל.

באותה תקופה בקירוב המציא ווֹלטֶר הַאנט מניו יורק מכונת תפירה ובה מחט בעלת קוֹף (חור) סמוך לקצה. המחט חדרה לתוך הבד ויצאה ממנו בצד השני כשהיא מושכת איתה את החוט, וכך נוצרה לולאה. מתחת לבד היה חוט שני, כרוך על סליל ומונע הנה והנה במנוף הדומה לבוּכיָיר. החוט התחתון חדר דרך לולאת החוט העליון, וכך קשר אותו. ב-1846 שִכלל אֶליאס האוּ, אמריקני אף הוא, את המכונה של הַאנט. אמריקני אחר, אייזיק מֶריט סינגֶר, שחקן כושל שהחליט להפוך לממציא, רודף נשים שהוליד לפחות 22 ילדים, אשר זלזל במכונות התפירה הראשוניות , שינה ושיפר את המכונה על ידי שימוש במחט ישרה במקום מחט מעוקמת . הוא רשם פטנט על רעיונותיו והחל לייצר מכונות תפירה בכמויות, בשנת 1851. בעקבותיו הלכו יצרנים אחרים. סינגר[1] נחשב ל"אבי מכונת התפירה".

מכונת התפירה הביתית המודרנית מצוידת במחט היכולה לנוע ולתפור תפרים מסוגים שונים, כולל תפרי זיגזג ותפרי רקמה בעלי צורות שונות. יש מכונות תפירה התופרות גם כפתורים למקומם. מכונות תעשייתיות, לתפירת בדים ועורות, יכולות לבצע עבודות מורכבות.

היום, חלק מהחברות מייצרות גם מכונות ביתיות וגם תעשייתיות, לדוגמה תאגיד סינגר. חלק מהחברות מייצרות רק מכונות לתעשייה, לדוגמה חברת juki וחלק מהחברות התפצלו במהלך השנים לשתי חברות שונות, שכל אחת מתמחה בתחומה, לדוגמה, חברת סובינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מכונת תפירה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Tim Hardford, The accidental Singer sewing machine revolution, BBC, ‏15/1/2020 (באנגלית)