מלקולם גלדוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלקולם גלדוול
Malcolm Gladwell
מלקולם גלדוול, 2008
מלקולם גלדוול, 2008
לידה 3 בספטמבר 1963 (בן 60)
פרהאם, המפשייר, אנגליה
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום קנדהקנדה קנדה
עיסוק סופר
מקום לימודים טריניטי קולג', Elmira District Secondary School עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית
תחום כתיבה ספרי עיון
סוגה מסה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות נקודת המפנה
מצוינים
תקופת הפעילות מ-1987
פרסים והוקרה אחד מ-100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של מגזין Time ‏(2005)
פרס הראשון למצוינות על דיווח על בעיות חברתיות של האגודה הסוציולוגית האמריקאית (2007)
תואר כבוד מאוניברסיטת ווטרלו (2007)
תואר כבוד מאוניברסיטת טורונטו (2011)
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מלקולם גלדוולאנגלית: Malcolm Gladwell; נולד ב-3 בספטמבר 1963) הוא עיתונאי, סופר ומרצה קנדי. גלדוול חי כיום בניו יורק וכותב ב"ניו יורקר" מ-1996. גלדוול כתב מספר ספרים: "נקודת המפנה", "ממבט ראשון", "מצוינים", "דוד וגולית" ו"מה שראה הכלב" – אוסף של מאמרים שכתב בעיתון. ספריו הפכו רבי מכר בדירוג רבי המכר של "הניו יורק טיימס".

בספריו ומאמריו גלדוול מתמודד לעיתים קרובות עם השלכות בלתי צפויות של מחקרים במדעי החברה ועושה שימוש תכוף ורב בעבודה אקדמית, במיוחד בתחומים של סוציולוגיה, פסיכולוגיה ופסיכולוגיה חברתית. את מסקנות המחקרים הוא מציג דרך סיפורים אודות דמויות היסטוריות ואלמוניות, ובכך הופך את הנתון המחקרי לסיפור חי. גלדוול קיבל את אות מסדר קנדה ב-30 ביוני 2011.

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלדוול נולד בפרהאם מחוז המפשייר שבאנגליה לג'ויס, פסיכותרפיסטית ילידת ג'מייקה ולגרהם גלדוול, פרופסור למתמטיקה בריטי. לדבריו, אמו היא המודל לחיקוי שלו כסופר. כשהיה בן שש עברה משפחתו לאלמירה, שבפרובינציית אונטריו של קנדה.

אביו של גלדוול סיפר שמלקולם היה נער יוצא דופן, נחרץ ושאפתן. כאשר מלקולם היה בן 11, אביו, שהיה פרופסור למתמטיקה ולהנדסה באוניברסיטת ווטרלו, אפשר לו להסתובב במשרדי האוניברסיטה, דבר שהגדיל את התעניינותו של הילד בקריאה. במהלך שנות התיכון, גלדוול היה מצטיין בריצות חצי מרחק וניצח בשנת 1978 בתחרות למרחק 1,500 מטר באליפות התיכונים של אונטריו. באביב 1982 התמחה במרכז הלאומי לעיתונאות בוושינגטון. קיבל תואר בהיסטוריה מאוניברסיטת טורונטו בשנת 1984.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציונים של גלדוול לא היו טובים מספיק כדי להתקבל ללימודי תואר שני באוניברסיטה. גלדוול אמר על כך: "התקופה בקולג'... לא הייתה הזמן הכי פורה אינטלקטואלית עבורי". בעקבות זאת, הוא החליט לפנות לתחום הפרסום. לאחר שנדחה על ידי כל משרד פרסום שאליו פנה, הוא קיבל תפקיד בעיתון "הצופה האמריקאי" ועבר לאינדיאנה. לאחר מכן הוא כתב עבור "דעה בחדשות", עיתון שמרני בבעלות מיונג מון, כומר באיחוד הכנסיות. בשנת 1987, גלדוול החל לכתוב על עסקים ומדע עבור הוושינגטון פוסט, שם עבד עד 1996. גלדוול ניסח בספרו מצוינים כלל בשם חוק 10,000 השעות. לפי כלל זה, על מנת להפוך למומחה בנושא מסוים יש להתאמן בו כ-10,000 שעות, דבר שלוקח בסביבות ה-10 שנים. גלדוול ציין איך כלל זה מתקיים גם לגביו: "הייתי בהתחלה חסר יכולת תפקוד והרגשתי כמו מומחה בסוף. זה לקח 10 שנים, בדיוק הזמן שצריך".

כשהוא התחיל בניו יורקר בשנת 1996, הוא רצה לכתוב על "המחקר האקדמי הנוכחי שלי על תובנות, תאוריות, כיוון או השראה". משימתו הראשונה הייתה לכתוב כתבה על אופנה. במקום לכתוב על אופנה ברמה גבוהה, העדיף גלדוול לכתוב קטע על אנשים שמייצרים חולצות טריקו, ואמר: "זה היה הרבה יותר מעניין לכתוב כתבה על מישהו שמייצר חולצת טי תמורת $8 מאשר לכתוב על שמלה שעולה 100,000‏$. אני מתכוון, אתה או אני יכולים לייצר שמלה תמורת 100,000 דולר, אך ליצור חולצת טי תמורת $8 – זה הרבה יותר קשה". גלדוול נהיה פופולרי בזכות שני מאמרים שכתב בניו יורקר בשנת 1996: "נקודת המפנה" ו"Cool hunt". שני אלו יהוו את בסיסו של ספרו הראשון של גלדוול, נקודת המפנה, אשר עליו קיבל מראש מקדמה של מיליון דולרים. גם כיום, גלדוול ממשיך לכתוב עבור הניו יורקר. הוא שימש גם כעורך תורם עבור Grantland, אתר הספורט בעיתונות שנוסד על ידי פרשן ה-ESPN, ביל סימונס ובמהלך 2016 ייסד פודקאסט.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנשאל על התהליך מאחורי כתיבתו, גלדוול אמר: "יש לי שני דברים במקביל שאני מתעניין בהם. אני מעוניין לאסוף סיפורים מעניינים, והשני הוא שאני מתעניין באיסוף מחקר מעניין. מה שאני מחפש זה מקרים שבהם הם חופפים". ההשראה הראשונית לספרו הראשון, נקודת המפנה, באה בעקבות ירידה פתאומית של הפשע בעיר ניו יורק. גלדוול רצה להראות בספר שיש זווית רחבה יותר להסתכל על פשע וביקש להסביר תופעות דומות דרך העדשה של האפידמיולוגיה. בעת שגלדוול היה כתב של וושינגטון פוסט, הוא סיקר את מגפת האיידס. הוא החל לשים לב "כמה מוזרות הן המגיפות", באומרו כי יש לאפידמיולוגים "דרך שונה להפליא להסתכל על העולם". המונח "נקודת המפנה" מגיע מרגע בהתפתחותה של מגפה, שבו הווירוס מגיע למסה קריטית ומתחיל להתפשט בקצב גבוה הרבה יותר.

לאחר ההצלחה של "נקודת המפנה", כתב גלדוול את "ממבט ראשון" בשנת 2005. הספר מסביר כיצד אנשים מפרשים אירועים או רמזים וכיצד חוויות העבר יכולות לגרום לאנשים לקבל החלטות מושכלות במהירות רבה. גלדוול הדגים זאת באמצעות דוגמאות כמו "גטי קורוס" ומחקר על הסבירות של גירושין אצל זוגות נשואים של הפסיכולוג ג'ון גוטמן. שערו של גלדוול היה ההשראה ל"ממבט ראשון". הוא ציין כי הוא החל לקבל דוחות על מהירות כל הזמן, דבר מוזר בהתחשב בעובדה שהוא מעולם לא קיבל אחד לפני והוא התחיל לקבל תשומת לב מיוחדת מאבטחה בשדות התעופה. באירוע מסוים, ניגשו אליו שלושה שוטרים תוך כדי הליכה במנהטן, כי שערו המתולתל התאים לפרופיל של אנס, למרות העובדה שהחשוד כלל לא נראה כמוהו.

ספרו השלישי של גלדוול, מצוינים, פורסם בשנת 2008. הספר בוחן כיצד הסביבה של האדם, יחד עם מוטיבציה אישית, משפיעה על האפשרות וההזדמנות שלו להצליח. השאלה המקורית של גלדוול סובבת סביב עורכי הדין: כיצד רוב עורכי הדין המובילים בניו יורק הם יהודים? בספר גלדוול עומד על כך שאנשים מייחסים את הצלחתו של ביל גייטס להיותו "ממש חכם" או "שאפתני באמת". גלדוול ציין שהוא מכיר הרבה אנשים שהם חכמים מאוד ושאפתנים מאוד, אבל השווי הנקי שלהם אינו 60 מיליארד דולר. הוא הוסיף ואמר: "לפתע הכה בי הרעיון שההבנה שלנו בנוגע להצלחה היא ממש גסה. זו הייתה הזדמנות להעמיק בנושא כדי להשיג הסברים טובים יותר".

ספרו הרביעי של גלדוול, "מה שראה הכלב: והרפתקאות אחרות", פורסם ב-20 באוקטובר 2009. "מה שראה הכלב" מקבץ יחד את המאמרים האהובים עליו מן ה"ניו יורקר" מאז הצטרף למגזין כסופר בשנת 1996. כל הסיפורים כוללים את אותו נושא, כיצד העולם נראה דרך עיניהם של אחרים, גם אם אחד מהאחרים הוא במקרה כלב.

ספריו של גלדוול, "נקודת המפנה" ו"ממבט ראשון", היו רבי מכר בינלאומיים. "נקודת המפנה" נמכר במעל שני מיליון עותקים בארצות הברית ו"ממבט ראשון" נמכר במידה דומה.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודת המפנה נבחר כאחד הספרים הטובים ביותר של העשור על ידי לקוחות אמזון, הגארדיאן והטיימס, והיה במקום החמישי ברשימת רבי המכר של העשור בקטגוריית ספרי עיון ברשימה של בארנס אנד נובל. "ממבט ראשון" הוכנס על ידי חברת Fast ל"רשימת ספרי העסקים הטובים ביותר של 2005" והיה במקום החמישי של הספרים האהובים על ידי המשתמשים של אמזון ב-2005. "מצוינים" היה במקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך 11 שבועות ברציפות, ובמקום העשירי בספרי העיון של הטיימס לשנת 2008, ונכלל ברשימה של 50 ספרי עיון הטובים ביותר של 2008 בסן פרנסיסקו כרוניקל.

הביקורות על עבודתו של גלדוול היו מעורבות. רוב השבחים היו על כישרונו לכתוב בצורה בהירה ומשכנעת, אך רבים חלקו על מסקנותיו או על שיטות המחקר שלו.

המגזין פורצ'ן תיאר את "נקודת המפנה" בתור "ספר מרתק שגורם לך לראות את העולם בצורה שונה". דיילי טלגרף קרא לספר "מחקר שגרתי להפליא של תופעה כמעט לא מובנת, המגפה החברתית". סטיבן פינקר כתב שגלדוול הוא סופר עם "כישרונות רבים... הוא נמנע מנושאים משומשים, שתואמים את הדעה הרווחת, ומעודד את קוראיו לחשוב שוב לחשוב אחרת. הכתיבה שלו ברורה, עם הסברים צלולים ותחושה כי אנחנו משוחחים עם מומחים על עצמנו". בסקירת "ממבט ראשון", בולטימור סאן מכנה את גלדוול "העיתונאי האמריקאי המקורי ביותר מאז טום וולף הצעיר". האקונומיסט קרא ל"מצוינים" "קריאה מרתקת עם מסר חשוב". דוד לאונרדת כתב סקירה בניו יורק טיימס: "בעולם המכריע של כתיבת סיפורת, מלקולם גלדוול הוא קרוב עד כישרון ייחודי כפי שקיים היום". על "מצוינים" כתב לאונרדת כי "(מצוינים) משאיר אותך מהרהר בתאוריות שהומצאו (על ידי גלדוול) במשך ימים אחר כך".

הביקורת על גלדוול נוטה להתמקד בעובדה שהוא עיתונאי ולא אקדמאי, וכתוצאה מכך עבודתו אינה עומדת בתקן של כתיבה אקדמית. המבקרים טוענים כי הוא לפעמים מותח סיפורים צבעוניים שלו כדי להחיל אותם על בעיות עסקיות. בניו ריפבליק נכתב על הפרק האחרון של "מצוינים": "אטום לכל צורות החשיבה הביקורתית". גלדוול ספג גם ביקורת על הדגש שלו על ראיות אנקדוטיות במחקר כדי לתמוך במסקנותיו. סטיבן פינקר קורא תיגר על היושרה של הגישה של גלדוול. אפילו תוך שהוא מהלל את סגנון הכתיבה האטרקטיבי של גלדוול ותוכנו, פינקר כותב כי גלדוול הוא "גאון מדרגה שנייה שמבלי משים ממחיש את הסכנות בחשיבה סטטיסטית". פינקר מביא כדוגמה מקרה שבו גלדוול טעה במינוח, וכתב "Igon Value" במקום "Eigenvalue", ומבקר את חוסר מומחיותו: "אני אקרא לזה בעיית ה-Igon Value: כאשר ההשכלה של המחבר בנושא מורכב מתמצה בכך שהוא ראיין מומחה, הוא נוטה להציע הכללות בנאליות, קהות או פשוט שגויות". אתר החדשות הטכנולוגיות The Register (אנ') האשים את גלדוול שהוא מעלה טיעונים על סמך אנלוגיות חלשות, וציין כי לגלדוול יש "סלידה מעובדות". הוא הוסיף כי "גלדוול עשה קריירה ממסירת אמיתות נבובות לאנשים והלבשתן בשפה מנופחת, ומתפיסה אימפרסיוניסטית של השיטה המדעית".[1]

פרסים וכיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלקולם גלדוול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Vance, Ashlee (20 בינואר 2007). "Abortion or Broken Windows – How can the US be safer?". The Register. {{cite web}}: (עזרה)