מנחם מנדל אלתר
 | |
| לידה |
1877  |
|---|---|
| פטירה |
1943 (בגיל 66 בערך) טרבלינקה, גנרלגוברנמן |
| תקופת הפעילות |
?–1943 |
  | |
רבי מנחם מנדל אלתר (י"ד בתשרי תרל"ח ספטמבר 1877 - כ"ט באב תש"ב אוגוסט 1942) היה בנו הצעיר של השפת אמת ואחיו של האמרי אמת מגור.
היה מראשי יהדות פולין של בין המלחמות ומעסקניה הבולטים. כיהן כיושב ראש אגודת הרבנים בפולין, וכחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. נחשב אחד ממייסדי העיתונות החרדית בפולין.
בתקופת השואה היה ממנהיגי הציבור החרדי בגטו ורשה. נספה יחד עם בני משפחתו במחנה ההשמדה טרבלינקה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלתר נולד ב-1877 לרבי יהודה אריה ליב, ה"שפת אמת". גדל והתחנך בחצר אביו בעיירה גור. לאחר נישואיו לבתו של רבי אברהם ישכר רבינוביץ מרדומסק ייסד בגור ישיבה בשם "דרכי נועם" ועמד בראשה. ישיבה זו התאפיינה בהדגשת ערך השקידה בלימוד על פני הקניית אופי חסידי לתלמידיה. חידוש נוסף שהנהיג רבי מנחם מנדל היה הזמנת רבנים גדולים בתורה מרחבי פולין כדי למסור שיעורים לתלמידיו. הישיבה התקיימה עד מלחמת העולם הראשונה, אז נאלץ רבי מנחם מנדל לעבור לוויטבסק ברוסיה. בתקופה זו הוציא לאור שני יומונים: עיתון "הקול" שנועד להילחם בעיתונו של נחום סוקולוב "הצפירה", ועיתון ביידיש בשם "דאסָ ווארשאווער טָאגבלאט", שנועד להילחם בעיתונים הכלליים ביידיש. אף על פי שהעיתונים הללו לא החזיקו זמן רב הם סללו את הדרך לעיתונות החרדית שהתפתחה בפולין בעקבותיהם.
ב-1921 הוכתר כרבה של פאביניץ (Pabianice), וב-1934 לרבה של קאליש שבאזור לודז', תפקיד בו כיהן עד פרוץ המלחמה. בהיותו בפאביניץ הותקף ונפצע קל מסיבות אנטישמיות[1].
באותה שנה נבחר גם לתפקיד יושב ראש הוועד הפועל של "אגודת הרבנים בפולין". רבי מנחם מנדל שימש גם כחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, השתתף בכל כינוסיה של התנועה, ועמד בקשר עם רבנים ועסקנים בנוגע לשאלות ציבוריות. ביקר בארץ ישראל. ב-1938 ניהל מסע מסועף במאבק נגד גזירת השחיטה. בשנה זו הותקף שוב מסיבה אנטישמית, בעת נסיעה ברכבת[2].
בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נתבקש על ידי השלטונות הפולנים לקרוא לבני קהילתו לחפור שוחות הגנה מפני הגרמנים. לאחר הכיבוש הנאצי חיפשו אותו הגרמנים והכריזו פרס של 20,000 מרק על ראשו. זמן מה הסתתר בלודז',[3] לאחר מכן עבר לוורשה עם בני משפחתו, שם ניהל את פעילותו הציבורית במחתרת.
פעילותו בגטו עסקה בתחומים שונים. בביתו בגטו התקיימו מניינים ושיעורי תורה. הוא קרא ללימוד תורה על אף התנאים הקשים, ואף הפיץ איגרת שהגיעה לכמה גטאות בנושא זה. באיגרת סיפר כי זה מספר שנים לא ראה את אביו ה"שפת אמת", ועתה הוא נגלה אליו ואמר לו "עת צרה היא ליעקב, ממשמשים ובאים ימי חשכות ליהודים, לא יהיה במה לחזק את היהודים, מלבד בלימוד התורה". רבי מנחם מנדל הוסיף שהתייעץ עם אחיו רבי משה בצלאל אלתר ושניהם החליטו להתחיל בעצמם ללמד שיעורי תורה בציבור, וכמוהם צריכים לעשות כל החסידים.
הוא שימש כנשיא ה"הפטרונאט ללומדי תורה", גוף שייסד רבי משולם קמינר כדי לתמוך בלימוד התורה בגטו. במכתב לג'וינט מ-1942 נאמר כי הארגון תומך בכ-3000 חברים ובהם 1000 ילדים "המנהיגים הרוחניים של עם ישראל בעתיד". כותבי המכתב מציינים את פעילותו של רבי מנחם מנדל "אשר נקבע בתור נשיא של הפטרונאט, בו הוא מאמץ את כל מרצו וכוחותיו לטובת המוסד", ומבקשים להגדיל את סכום ההקצבה עקב המצוקה הקשה ששוררת בגטו. הארגון המשיך לפעול גם לאחר תקופת השילוחים, וכאשר נשלח רבי מנחם מנדל עצמו לטרבלינקה עמד בראשו אחיינו, רבי מאיר אלתר.
הוא סירב ללכת לעבוד בבית החרושת של "שולץ", מקום בו עבדו רבנים ואדמו"רים רבים, משום שדרשו ממנו להסיר את זקנו. בביוגרפיה קצרה שנמצאה בארכיון רינגבלום נאמר עליו כי "היה ידוע בכל העולם כחכם גדול וצדיק, בעל אופי חזק ותקיף בדעתו". ביוני 1941 נספתה אשתו[4], וב-7 באוגוסט 1942 נלקח עם משפחתו לטרבלינקה ושם נספו. יש כמה עדויות על דרכו האחרונה בהן מתבלטת אישיותו המיוחדת.[5]
רוב כתביו ובהם חידושי תורתו ותשובות שהשיב אבדו בזמן השואה, מלבד הגהותיו על המשניות שיצאו לאור בספר "שאר ציון" ירושלים תשט"ו. בנו הרב חיים אלעזר אלתר עלה לארץ ישראל שנים רבות לפני מלחמת העולם השנייה והיה מנהל ישיבת שפת אמת בירושלים.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזיווג ראשון נישא לבתו של רבי אברהם ישכר בער רבינוביץ, האדמו"ר השני מרדומסק. בזיווג שני נישא לבתו של הרב משה פריוויס. ילדיו היו מזיווג ראשון:
- הרב אברהם ישכר בנימין אליהו הרב בפאבניץ לאחר שאביו עבר לקאליש. מחבר ספר מאיר עיני הגולה (שני חלקים). חתנו של דודו רבי משה בצלאל אלטר.
- הרב חיים אלעזר, התגורר בירושלים. חתנו של הרב העניך וידיסלבסקי. מנהל ישיבת שפת אמת
- הרב יצחק מאיר.
- הרב מרדכי.
- פיגא אשת בנו של בן דודה, רבי בנימין אליעזר יוסטמן.
- יוכבד איטא אשת הרב לייב בן הרב יצחק מאיר אלטר (בן רבי משה בצלאל אלתר וחתן אחיו האמרי אמת).
- רבקה ביילא אשת הרב חיים אליעזר הלוי הורביץ אב"ד בלחטוב.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנהגה רבנית בתקופת השואה - חסידות גור, ממנהיג למנהיגות חזון ודרך עד לאחר השואה, הוצאת מכון שם עולם, תשס"ד 2004
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב מנחם מנדל אלתר מפביאניץ –קאליש, באתר 'זכור'
- מנחם מנדל אלתר, באתר יד ושם
- שאינו יודע לשאול את פתח לו, מתורתו של הרב מנחם מנדל אלתר הי"ד, באתר תורתך לא שכחתי
- ספרו שאר ציון, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הכה בו רעם, דבר, 6 באוגוסט 1934
- ^ קיצור טלגרמות, דבר, 22 ביולי 1938
- ^ ראו גורלם של עסקנים יהודים מפולין - רבנים ואדמו"רים, דבר, 5 בדצמבר 1939
- ^ הרבנית מקאליש, ז"ל, הצופה, 8 בינואר 1942
- ^ מעשי גבורה בטרבלינקה, "ההתנגדות היהודית בשואה".
אסתר פרבשטין, בסתר רעם, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 417. אברהם פוקס, השואה במקורות רבניים, ירושלים תשנ"ה, עמ' 345