מראה אקוסטית
Jan2007.jpg)
מראה אקוסטית היא מתקן המשמש להחזיר ולרכז גלי קול, אחד מסוגי האמצעים ששימשו בעבר לאיכון באמצעות קול, וכיום משמש ככלי להדגמת עקרונות פיזיקליים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני מלחמת העולם השנייה והמצאת המכ"ם, נבנו מראות אקוסטיות סביב חופי בריטניה כדי לספק התרעה מוקדמת מפני תקיפות אוויריות. המתקנים המפורסמים ביותר עדיין עומדים על תילם במחוז קנט שבאנגליה, במקומות אחרים בבריטניה (ביניהם סנדרלנד, רדקר, בולבי), ובאי מלטה.
המראות בדנגנס, אשר בקנט, מוכרות גם כ"אוזניים מקשיבות", מורכבות משלוש מראות בטון שנבנו בשנות ה-20 וה-30. מכיוון שהן היו ניסיוניות נבנו מספר דגמים, האחת מוארכת, בגובה 5 מטר ובאורך 70 מטר, ושתי האחרות בצורת צלחת, וקוטרן בערך 4–5 מטרים. בנקודת המוקד שלהן הוצבו מיקרופונים שאיפשרו להבחין ברעש המטוסים המתקרבים ממרחק כמה קילומטרים בתוך תעלת למאנש. בתנאי מזג אוויר נוחים, המראות איפשרו להבחין ברעשים ממרחק של 20 עד 30 קילומטר, ובנוסף יכלו לזהות את הכיוון שלהם.
יעילותן של המראות הייתה חלקית, והמהירות ההולכת והגוברת של מטוסים בשנות ה-30 גרמה לכך שכאשר התגלו במראה, הם היו כבר קרובים מדי ליבשה כדי להתמודד איתם באופן אפקטיבי. פיתוח מערכות מכ"ם הובילו לסיום השימוש והפיתוח של הטכניקה. יחד עם זאת, השיטה, שבה תחנות איסוף מחוברות ביניהן כדי למצוא את מיקום האויב בשמים, הייתה לעזר בפיתוח מערכות המכ"ם הראשונות, שהיו בין הגורמים שעזרו לבריטניה לנצח בקרב על בריטניה.
כיום מראות אקוסטיות משמשות ככלי להדגמת עקרונות פיזיקליים, וניתן למצוא כמוהן בעיקר במוזיאוני מדע. בישראל בין השאר יש בגן המדע שבמכון ויצמן, במוזיאון המדע בחיפה ובחמד"ע.
