משפחת רולין
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | וינסנט ואן גוך |
| תאריך יצירה | 1888 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| אורך | 81.2 |
| רוחב | 65.3 |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום |
המוזיאון לאומנות גבוהה בוסטון |
משפחת רולין היא סדרת דיוקנאות, שנוצרה על ידי האמן ההולנדי וינסנט ואן גוך בשנים 1888 ו-1889. הדיוקנאות מציגים את משפחת רולין; האב (ג'וזף), האם (אוגוסטין) ושלושת הילדים (ארמנד, קאמיל ומרסל). ייחודיותה של הסדרה לואן גוך נובעת מזה שלרוב הוא לא מצא דוגמנים ליצירותיו עקב מצבו הכלכלי שלא אפשר לו לשלם עבור שירותים אלו. העובדה כי משפחה שלמה הסכימה להוות מודל עבורו ועוד במספר קומפוזיציות היוותה הזדמנות נדירה עבור הצייר. הגילאים של הילדים נעו מתינוקת בת כמה חודשים לנער בן שבע עשרה, מה שסיפק לואן גוך סגנונות שונים של דיוקנאות. הצייר העדיף לצייר באופן אומנותי על פני טכניקות ריאליסטיות, והוא לעיתים השתמש בדמיונו כדי להשיג תוצאה שונה. עבודתו של ואן גוך על הדיוקנאות הפכה אותו ואת ג'וזף לחברים קרובים.
אחד הדיוקנאות של ג'וזף רולין נמכר בסכום של 58 מיליון דולר בשנת 1989 למוזיאון לאמנות מודרנית, והוא נחשב לאחת מהיצירות הכי יקרות שנמכרו אי פעם. בשנת 2017 יצא לאקרנים הסרט "לאהוב את וינסנט" שבו ארמנד וג'וזף היו בין הדמויות הראשיות. הם גולמו על ידי דאגלס בות' וכריס או'דאוד בהתאמה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואן גוך עבר לארל שבדרום צרפת בשנת 1888, היכן שהוא הפיק את יצירותיו המוכרות ביותר. הוא התמיד בציור סצנות מחיי היומיום, כמו הדיוקנאות של משפחת רולין והחמניות. תקופה זו גם נחשבת לאחת הטובות והשמחות בחייו של האמן. במכתב לאחיו, תיאו, הצייר ציין כי מלאכת הציור היא נחמה עבורו, והוא דימה את היצירה למוזיקה.[1]
ואן גוך נודע בציורי הנוף שיצר, וציורי דיוקנאות היוו אתגר עבורו.[2] לא נקרו בפני הצייר הזדמנויות רבות לצייר דיוקנאות של אנשים מפני מצבו הכלכלי הירוד, לכן האפשרות לצייר משפחה שלמה הייתה בגדר הזדמנות פז עבורו. בתמורה להסכמת המשפחה להוות מודל לציור, כל אחד מבני המשפחה קיבל דיוקן אישי.[3] מספר הנפשות במשפחת רולין דמה למספר הנפשות במשפחתו של הצייר, וככל הנראה תהליך הציור איתם קירב אותו אליהם כחבר נוסף במשפחה.[4]
הצייר התחיל לצייר את המשפחה בחורף 1888, ותוך כמה שבועות הוא השלים מספר דיוקנאות עבור כל אחד מחברי המשפחה.[5] ואן גוך השתמש בצבע כדי להדגיש את האפקט הדרמטי; הוא צייר את הבגדים של הדמויות בצבע המנוגד לרקע.[6]
ג'וזף[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'וזף רולין נולד בלאמבסק ב-4 באפריל 1841. אשתו, אוגוסטין, גם גדלה באזור, והשניים התחתנו ב-1868.[7] משפחת רולין הייתה ממעמד הפועלים. בעת יצירת הדיוקנאות, ג'וזף היה בן 47, והוא עבד כדוור בתחנת הרכבת המקומית. ואן גוך וג'וזף נהיו חברים טובים. הצייר אהב לדמות את ג'וזף לסוקרטס ולפיודור דוסטויבסקי.[8] החברות בין השניים נמשכה גם בעת הסכסוך של ואן גוך עם הצייר פול גוגן. כאשר ואן גוך התאשפז בבית החולים בעקבות כריתת אוזנו השמאלית, ג'וזף הזעיק את אחיו של הצייר, תיאו.[9]
-
הדיוקן של ג'וזף רולין, גרסה שנייה, המוסד לאומנויות של דטרויט (F433) -
סקיצה לאחר הגרסה השנייה, מוזיאון פול גטי -
האב או הדוור, מוזיאון ווינטזאר, שווייץ (F434) -
דיוקנו של הדוור ג'זוף רולין, קרן בראנס, פילדלפיה (F435) -
דיוקנו של הדוור ג'זוף רולין, מוזיאון קרולר-מילר, הולנד (F439)
_van_Gogh_DIA.jpg)
_van_Gogh_Getty.jpg)
_van_Gogh_Winterthur.jpg)
_van_Gogh_Kroller.jpg)
אוגוסטין[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוגוסטין נולדה בלאמבסק ב-9 באוקטובר 1851 ונפטרה ב-5 באפריל 1930.[7] לאחר שואן גוך צייר את ג'וזף, אוגוסטין הייתה המודל הבא עבורו ועבור פול גוגן שציירו אותה בבית הצהוב, היכן שהשניים התגוררו יחדיו. במהלך תהליך הציור שהתקיים בערב, אוגוסטין מיקדה את מבטה בעיקר בגוגן מכיוון שהיא חשה אי נוחות מנוכחותו של ואן גוך. התוצאות של שני הציורים היו שונות. גוגן הוסיף לרקע של הדיוקן ציור, והוא צייר את אוגוסטין בצורה פשוטה וחד משמעית.[10] לעומתו, ואן גוך השלים את הציור מהר יותר והוא השתמש ביותר צבע. הצייר השתמש בטכניקות ציור של פרנס הלס שכללו ספונטניות, ישירות וסגנון ציור אלה פרימה. ואן גוך השתמש בגוונים של צבע צהוב כדי לצייר על ראשה של אוגוסטין את צללי נורות הגז שהיו בחדר. בנוסף, הוא העדיף לצייר חלון שבו ארוגות של נבטים מסוימים במקום סצנת ערב, ובכך להדגיש את הקשר של אוגוסטין לאדמה ולטבע כאם המשפחה. לאחר כמה ימים, הוא התחיל לצייר את שארית חברי המשפחה.
-
האם או דיוקנה של אוגוסטין רולין, אוסף אוסקר רייהארט, וינטרהרט (F503) -
דיקונה של מאדאם רולין, פול גוגן
ואן גוך צייר גם סדרה של דיוקנאות בהן אוגוסטין מחזיקה בחבל הקשור לעריסה של התינוקת, מרסל.[11] התינוקת והעריסה לא מופיעות בציורים. הצייר קרא ליצירות "La Berceuse" (בעברית: המערסלת). ברקע ניתן לראות חמניות בדומה לסדרת הציורים המפורסמת של ואן גוך.
-
מוזיאון קרולר-מילר (F504) -
המוזיאון לאומנויות בבוסטון (F508) -
מוזיאון סטיידלק (F507) -
מכון האמנות של שיקגו (F506) -
מוזיאון המטרופוליטן לאמנות (F505)
.jpeg)
ארמנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארמנד, הבן הבכור, נולד ב-5 במאי 1871 בלאמבסק, והוא נפטר ב-14 בנובמבר 1945. הוא היה בן 17 בעת שואן גוך צייר אותו. ביצירות ארמנד מתואר כבחור רציני אשר עזב את בית הוריו רק לאחרונה כדי לעבוד כשוליה של נפח.[12] הציור שמוצג במוזיאון פולקוונג (F492) מציגה את ארמנד במיטב בגדיו; מגבעת אלגנטית, מעיל בצבע צהוב, מקטורן בצבע שחור ועניבה. ניכר כי ארמנד עצוב או משועמם מהסיטואציה, ומהבעתו ניתן לראות כי הוא בטוח בעצמו וגברי. בדיוקן השני ארמנד נמצא בפרופיל לצופה ומבטו מופנה כלפי מטה באופן המדגיש את עצבותו של הנער.[13]
-
דיוקנו של ארמנד רולין, מוזיאון פולקוונג (F492) -
דיוקנו של ארמנד רולין, מוזיאון בוימאנס ואן בונינגן (F493) -
נער צעיר עם כובע, אוסף פרטי בציריך (F536)
קאמיל[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאמיל, הבן האמצעי, נולד ב-10 ביולי 1877 בלאמבסק והוא נפטר ב-4 ביוני 1922. קאמיל היה בן 11 בעת השלמת הדיוקנאות. הדיוקן שנמצא במוזיאון ואן גוך מציג רק את ראשו וכתפיו של הילד. הצבע הצהוב ברקע מסמל את אור השמש. דיוקן כמעט זהה נמצא במוזיאון פילדלפיה לאמנות (F537). הדיוקן של התלמיד עם התלבושת האחידה מציג את קאמיל בוהה במרחב, ידו מונחת על משענת הכיסא ופיו פעור מעט. זוהי הגרסה הגדולה ביותר מבין דיוקנאותיו של קאמיל.
-
דיוקנו של קאמיל רולין, מוזיאון ואן גוך (F538) -
דיוקנו של קאמיל רולין, מוזיאון פילדלפיה לאמנות (F537) -
הילד עם הכובע (קאמיל רולין), מוזיאון האמנות של סאו פאולו (F665)
מרסל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרסל, הצעירה מבין הילדים, נולדה ב-31 ביולי 1888 ונפטרה ב-22 בפברואר 1980. היא הייתה רק בת ארבעה חודשים בעת תהליך היצירה. ואן גוך צייר שלושה דיוקנאות אישיים שלה, ושני דיוקנאות ביחד עם אימה. מרסל נמצאת באותה פוזיציה בכל הדיוקנאות האישיים, לחייה השמנמנות בולטות והרקע בגוונים של ירוק.[14]
ג'והאנה ואן גוך, גיסתו של הצייר, הייתה בהיריון באותה תקופה והיא התלהבה מהדיוקנאות כשראתה אותם. היא קיוותה שיום אחד ואן גוך יצייר את אחיינו העתיד להיוולד.
-
דיוקנו של מרסל רולין, מוזיאון ואן גוך (F441) -
דיוקנו של מרסל רולין, קרן סוכנידק (F441a) -
תינוקו של רולין, הגלריה הלאומית לאמנות (F440)
בדיוקן המשותף של אוגוסטין ומרסל הנמצא כיום במוזיאון פילדלפיה לאמנות האם נראית שלווה, פסיבית ופרצופה מוטל בצל. ניכר מגופה שהיא עובדת קשה כדי לספק את צורכי המשפחה. היא מעמידה את התינוקת בפני הצופה תוך כדי תמיכת ראשה. מרסל נראית יותר פעילה מבדיוקנאות האחרים, וואן גוך השתמש בקווי מתאר עבים בצבע כחול כדי להדגיש את השתיים.
-
דיוקן של מאדאם אוגוסטין רולין והתינוקת מרסל, מוזיאון פילדלפיה לאמנות (F490) -
מאדאם רולין והתינוקת, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות (F491)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Morton, M; Schmunk, P (2000). The Arts Entwined: Music and Painting in the Nineteenth Century. New York: Garland Publishing. pp. 177–178. ISBN 0-8153-3156-8.
- ^ Cleveland Museum of Art (2007). Monet to Dalí: Impressionist and Modern Masterworks from the Cleveland Museum of Art. Cleveland: Cleveland Museum of Art. p. 67. ISBN 978-0-940717-89-3.
- ^ Gayford, M (2008) [2006]. The Yellow House: Van Gogh, Gauguin, and Nine Turbulent Weeks in Provence. Mariner Books. pp. 195–196. ISBN 978-0-618-99058-0.
- ^ Lubin, Stranger on the earth: A psychological biography of Vincent van Gogh, Holt, Rinehart, and Winston, 1972. ISBN 0-03-091352-7, page 162.
- ^ Gayford, M (2008) [2006]. The Yellow House: Van Gogh, Gauguin, and Nine Turbulent Weeks in Provence. Mariner Books. p. 212. ISBN 978-0-618-99058-0.
- ^ "Portrait of Madame Augustine Roulin and Baby Marcelle", Philadelphia Museum of Art (באנגלית)
- ^ 1 2 Jiminez, J; Banham, J (2001). Dictionary of Artists' Models. Chicago: Dearborn Publishers. p. 469. ISBN 1-57958-233-8.
- ^ Gayford, M (2008) [2006]. The Yellow House: Van Gogh, Gauguin, and Nine Turbulent Weeks in Provence. Mariner Books. pp. 200, 203–206. ISBN 978-0-618-99058-0.
- ^ Silverman, D (2000). Van Gogh and Gauguin: The Search for Sacred Art. New York: Farrar, Straus and Giroux. p. 318. ISBN 0-374-28243-9.
- ^ Gayford, M (2008) [2006]. The Yellow House: Van Gogh, Gauguin, and Nine Turbulent Weeks in Provence. Mariner Books. pp. 196–190. ISBN 978-0-618-99058-0.
- ^ Lubin, A (1996) [1972]. Stranger on the Earth: A Psychological Biography of Vincent van Gogh. De Capo Press. p. 15. ISBN 0-306-80726-2.
- ^ Zemel, C. Van Gogh's Progress: Utopia, Modernity, and Late-Nineteenth-Century Art. pp. 108–110.
- ^ Gayford, M (2008) [2006]. The Yellow House: Van Gogh, Gauguin, and Nine Turbulent Weeks in Provence. Mariner Books. pp. 213–214. ISBN 978-0-618-99058-0.
- ^ Gayford, M (2008) [2006]. The Yellow House: Van Gogh, Gauguin, and Nine Turbulent Weeks in Provence. Mariner Books. p. 216. ISBN 978-0-618-99058-0.
