נארוץ'

**נַארוֹץ'** (כפר)
**На́рач**
מדינה	בלארוס
וובלסט	מינסק
ראיון	מיאדזייל
אוכלוסייה	‏
‑ בכפר	2,581 (2010)
קואורדינטות	54°55′N 26°41′E / 54.917°N 26.683°E
אזור זמן	UTC+3
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת בלארוס רגילה) מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה נארוץ'

נַארוֹץ' (בבלארוסית: На́рач, נאראץ'; ברוסית: Нарочь; בפולנית: Narocz) הוא כפר במחוז מינסק שבבלארוס, בסמוך לאגם נארוץ', בו התקיימה עד השואה קהילה יהודית.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכפר נזכר לראשונה במאה ה-15, עת היה בשליטת הדוכסות הגדולה של ליטא. שמו המקורי היה קובילניק (בפולנית: Kobylnik; בבלארוסית: Кабыльнік, קבילניק) במהלך מלחמת העולם הראשונה נערכה בסמוך ליישוב מתקפת אגם נארוץ', ולאחר המלחמה, נכלל היישוב בתחום הרפובליקה הפולנית השנייה.

במהלך מלחמת העולם השנייה היישוב נכבש על ידי גרמניה הנאצית. מאות צעירים יהודים שברחו מגטו וילנה הגיעו ליער נארוץ' הסמוך והקימו שם בסיסי פרטיזנים.^[1] לקראת סיום המלחמה שוחרר היישוב על ידי ברית המועצות. ב-1964 השלטונות שינו את השם לשם הנוכחי.

יהודי נארוץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20 נמנו ביישוב 591 יהודים. בין מלחמות העולם נותרו בו כ-300 יהודים, כשליש מתושביו. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש האזור בידי הסובייטים, הגיעו לכפר פליטים יהודים רבים.

ב-27 ביוני 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבש היישוב בידי הגרמנים, ואלו גייסו את יהודיו לעבודות כפייה, וב-3 ביולי 1941 רצחו כמה מהם מחוץ ליישוב. ב-12 ביולי 1941 כינסו הגרמנים את יהודי הכפר לצפייה בשרפת ספרי הקודש וארון הקודש מבית הכנסת המקומי. ניסיון של איכרים מכפרי הסביבה לערוך פוגרום ביהודי היישוב נמנע באמצעות שוחד של איש ועד הקהילה למפקד הגרמני במקום. בהמשך רוכזו יהודי הכפר בגטו שהוקם בו.

ב-28 באוקטובר 1941 הוצאו להורג 48 יהודים מהיישוב שהואשמו בקומוניזם, ועל יהודי היישוב הוטלו דרישות לתשלומי כופר, שהועברו באמצעות היודנרט המקומי. בד בבד, יהודים מהכפר שנלקחו לעבודות כפייה נרצחו לרוב כעבור מספר ימים, תוך הוצאות להורג שרירותיות של יהודים מהיישוב. בתחילת 1942 הגיעו לכפר ניצולים יהודים ממעשי טבח ביישובי הסביבה.

ב-21 בספטמבר 1942, יום כיפור תש"ג, רצחו הגרמנים בבית הקברות בכפר את כ-150 היהודים שנותרו בגטו המקומי. כ-50 יהודים נוספים, בעלי מקצועות נדרשים ובני משפחותיהם, הועברו לגטו מיאדז'יול, וגורלם שם היה כגורל יתר יהודי המקום.