נבחרת ארצות הברית בכדורסל באולימפיאדת ברצלונה

צ'אק דיילי, מאמן הנבחרת.

נבחרת ארצות הברית בכדורסל באולימפיאדת ברצלונה (1992), או בכינויה ה"דרים טים" (באנגלית: "The Dream Team"; "קבוצת החלומות"), הייתה הנבחרת האולימפית של ארצות הברית בכדורסל, שלראשונה כללה שחקנים פעילים מליגת ה-NBA. הנבחרת זכתה במדליית הזהב בטורניר הכדורסל באולימפיאדת ברצלונה (1992), לאחר שניצחה בכל שמונת משחקיה בהפרש ממוצע של כ-44 נקודות, ולא סיימה אף משחק בהפרש נמוך מ-32 נקודות. נחשבת בידי רבים כ"קבוצת הכדורסל הטובה אי פעם".

בשנת 2010 הוצגה הנבחרת כולה כחברה בהיכל התהילה של הכדורסל, ובשנת 2017 הייתה לקבוצה הראשונה שמוצגת בהיכל התהילה של פיב"א.

הרכבת סגל הקבוצה

לארי בירד ומג'יק ג'ונסון, הקפטנים של הנבחרת.

מאז טורניר הכדורסל האולימפי הראשון באולימפיאדת ברלין (1936) לא הורשו כדורסלנים מקצוענים להשתתף במשחקים האולימפיים, וסגלי נבחרת ארצות הברית הורכבו לרוב משחקני מכללות מצטיינים לצד כדורסלנים חובבנים. ברבות השנים הורשו שחקנים מקצוענים מרחבי העולם להשתתף בתחרויות בינלאומיות, מלבד שחקני ליגת ה-NBA, מה שיצר יתרון מובנה לנבחרות המתחרות עם ארצות הברית והחליש את הדומיננטיות של הנבחרת האמריקאית משנותיה הראשונות, והביא לכך שלראשונה זכתה נבחרת ארצות הברית בכדורסל לאולימפיאדה רק במדליית הארד באולימפיאדת סיאול (1988). בשנת 1989 החליטה פיב"א על שינוי החוקה, ואפשרה לראשונה לשחקני NBA להשתתף בתחרויות כדורסל בינלאומיות, החל מאולימפיאדת ברצלונה (1992). בפברואר 1991, לאחר שראשי ליגת ה-NBA אישרו את השתתפות שחקני הליגה באולימפיאדת ברצלונה, פרסם המגזין ספורטס אילוסטרייטד בעמוד השער שלו תמונה של חמישה משחקני הנבחרת החדשה לצד הכיתוב "Dream Team", ובכך למעשה טבע את הכינוי.

לקראת אולימפיאדת ברצלונה מונה לתפקיד מאמן הנבחרת צ'אק דיילי, מאמן קבוצת דטרויט פיסטונס ב-9 העונות הקודמות, אשר זכה עמה באליפות ה-NBA בעונות 1989 ו-1990. שלושת עוזריו באולימפיאדה היו לני וילקינס (מאמן קליבלנד קאבלירס), מייק ששבסקי (מאמן קבוצת אוניברסיטת דיוק) ופי. ג'יי. קרליסימו (מאמן קבוצת אוניברסיטת סיטון הול). בספטמבר 1991 פורסם כי נבחרו עשרה מתוך 12 שחקני הנבחרת: מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן משיקגו בולס, קארל מלון וג'ון סטוקטון מיוטה ג'אז, מג'יק ג'ונסון מלוס אנג'לס לייקרס, לארי בירד מבוסטון סלטיקס, פטריק יואינג מניו יורק ניקס, דייוויד רובינסון מסן אנטוניו ספרס, צ'ארלס בארקלי מפילדלפיה 76' וכריס מאלין מגולדן סטייט ווריורס. בנובמבר 1991, כחודשיים לאחר ההכרזה על השתתפותו באולימפיאדה, הודיע מג'יק ג'ונסון כי הוא נשא את נגיף ה-HIV, הגורם למחלת האיידס, והודיע על פרישתו המיידית ממשחק. על אף פרישתו ממשחק פעיל החליט ג'ונסון להשתתף במשחקי הנבחרת, מה שעורר בקרב שחקני הנבחרות היריבות את החשש כי ג'ונסון ידביק אותם בנגיף.

כהוקרה לנבחרות ארצות הברית הקודמות, החליטו ראשי הנבחרת לשמור מקום אחד בסגל הקבוצה לשחקן מליגת המכללות האמריקאית. המועמדים העיקריים היו כריסטיאן לייטנר מאוניברסיטת דיוק, שאקיל אוניל מאוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה, אלונזו מורנינג מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, ג'ים ג'קסון מאוניברסיטת המדינה של אוהיו והרולד מיינר מאוניברסיטת דרום קליפורניה. אוניל אמנם היה השחקן המבטיח ביותר מביניהם, אך בסופו של דבר נבחר לייטנר בשל הישגיו המרשימים, שכללו זכייה בפרס נייסמית' (1992) ושתי זכיות באליפות המכללות (1991 ו-1992). המועמדים הבולטים להשלמת המקום הנוסף בסגל הקבוצה היו אייזיאה תומאס מדטרויט פיסטונס וקלייד דרקסלר מפורטלנד טרייל בלייזרס. בהצבעה שנערכה בין ראשי הנבחרת נקבע כי דרקסלר הוא שיימלא את המקום האחרון על חשבונו של תומאס, בין היתר בשל חיכוכים של תומאס עם ג'ורדן.

בכך הושלמה הרכבת הסגל, אשר למעט לייטנר הצעיר ובירד שסבל מכאבים בגבו, כלל שחקנים בשיא הקריירה המקצועית שלהם, בטווח הגילאים 26–32. לאחר שג'ורדן דחה את הצעתו של דיילי לשמש כקפטן הקבוצה, נבחרו בירד וג'ונסון כצמד הקפטנים.

סגל הנבחרת

• מאמן ראשי: צ'אק דיילי (דטרויט פיסטונס)
• עוזרי מאמן:
  • לני וילקינס (קליבלנד קאבלירס)
  • מייק ששבסקי (אוניברסיטת דיוק)
  • פי. ג'יי. קרליסימו (אוניברסיטת סיטון הול)

#	שחקן	גיל	גובה	עמדה	קבוצה
4	כריסטיאן לייטנר	22	2.11	פאוור פורוורד	אוניברסיטת דיוק
5	דייוויד רובינסון	26	2.16	סנטר	סן אנטוניו ספרס
6	פטריק יואינג	29	2.13	סנטר	ניו יורק ניקס
7	לארי בירד	35	2.06	סמול פורוורד	בוסטון סלטיקס
8	סקוטי פיפן	26	2.01	סמול פורוורד	שיקגו בולס
9	מייקל ג'ורדן	29	1.98	קלע	שיקגו בולס
10	קלייד דרקסלר	30	2.01	קלע	פורטלנד טרייל בלייזרס
11	קארל מלון	28	2.06	פאוור פורוורד	יוטה ג'אז
12	ג'ון סטוקטון	30	1.85	רכז	יוטה ג'אז
13	כריס מאלין	28	2.01	סמול פורוורד	גולדן סטייט ווריורס
14	צ'ארלס בארקלי	29	1.98	פאוור פורוורד	פיניקס סאנס
15	מג'יק ג'ונסון	32	2.06	רכז	ללא קבוצה

משחקי ההכנה וההעפלה לאולימפיאדה

שחקני הנבחרת קארל מלון וג'ון סטוקטון, אשר שיחקו יחד ביוטה ג'אז.

משחקי ההכנה

כהכנה לקראת משחקי אולימפיאדת ברצלונה, ערכה הנבחרת צמד משחקי אימון מול קבוצת שחקני מכללות מצטיינים, אשר כללה את שחקני ה-NBA לעתיד גרנט היל, פני הארדוויי, אלן יוסטון, כריס ובר, ג'מאל משבורן, רודני רוג'רס, בובי הרלי ואריק מונטרוס. ב-24 ביוני 1992 נערך בקליפורניה המשחק הראשון בין הקבוצות, בו הפתיעו שחקני המכללות את נבחרת ארצות הברית כשניצחו בתוצאה 62–54; בשנת 2012 הודה עוזר המאמן מייק ששבסקי כי דיילי הפסיד במשחק בכוונה, במטרה להראות לשחקניו כי הם לא בלתי-מנוצחים. ביום שלמחרת התמודדו שוב שתי הקבוצות, במשחק בו הביסה נבחרת ארצות הברית את שחקני המכללות.

אליפות האמריקות

ב-28 ביוני 1992 התמודדה נבחרת ארצות הברית בטורניר אליפות האמריקות, שנערך בפורטלנד, בו נקבעו הנבחרות שיעפילו לאולימפיאדת ברצלונה. במשחק הרשמי הראשון של "נבחרת החלומות", מול נבחרת קובה, ניצחה ארצות הברית בתוצאה 136–57, ובסיומו הודה מאמן קובה כי "אי אפשר לכסות את השמש עם אצבע". גם את חמשת המשחקים הבאים בטורניר ניצחה ארצות הברית בקלות, כולל משחק הגמר בו גברה על נבחרת ונצואלה בתוצאה 127–80. בסיום ואף במהלך המשחקים ביקשו שחקני הנבחרות היריבות להצטלם עם שחקני ארצות הברית המוערצים עליהם, ולקבל מהם "מזכרות" כגון גופיית משחק או נעליים.

תוצאות המשחקים באליפות האמריקות

משחק	שלב	יריבה	תוצאה	הפרש
1	בתים	קובה	136–57	79
2	בתים	קנדה	105–61	44
3	בתים	פנמה	112–52	60
4	בתים	ארגנטינה	128–87	41
5	חצי גמר	פוארטו ריקו	119–81	38
6	גמר	ונצואלה	127–80	47
ממוצע	–	–	121–70	51

אולימפיאדת ברצלונה

דייוויד רובינסון במשחק רבע הגמר מול נבחרת פוארטו ריקו.

מחנה האימונים וההמולה סביב הנבחרת

לקראת פתיחת המשחקים האולימפיים ערכה נבחרת ארצות הברית "מחנה אימונים" בנסיכות מונקו. באחד ממשחקי האימון הפנימיים חילק דיילי את שחקניו לשתי קבוצות, והורה להם לשחק באינטנסיביות כפי שהיו עושים במשחק רשמי. הנבחרת "הכחולה" כללה את ג'ונסון, מאלין, לייטנר, בארקלי ורובינסון, והנבחרת "הלבנה" כללה את ג'ורדן, פיפן, בירד, מלון ויואינג (סטוקטון ודרקסלר הפצועים לא השתתפו). משחק זה, בו ניצחה הנבחרת הלבנה בתוצאה 40–36, כונה על ידי ספורטס אילוסטרייטד "המשחק הטוב ביותר בו איש לא צפה מעולם", לאחר שג'ורדן עצמו התייחס אליו כ"משחק הטוב ביותר בו השתתפתי אי פעם".

בשעות הפנאי במונקו בילו השחקנים בחופי נודיסטים ובבתי קזינו, וסעדו בין היתר עם נסיך מונקו רנייה ועם בנו ויורשו אלבר.

בברצלונה התארחו השחקנים האמריקאים בבית מלון יוקרתי ולא בכפר האולימפי ככל יתר הספורטאים באולימפיאדה, בשל חששות ביטחוניים מארגוני טרור. צ'ארלס בארקלי טען כי שחקני הקבוצה קיבלו איומים ברצח, וסיפר כי בריכת בית המלון הייתה מוקפת מאבטחים חמושים ברובי עוזי. לאורך הטורניר התאספו מחוץ לבית המלון מעריצים רבים של השחקנים, בתקווה לפגוש אותם. צ'אק דיילי תיאר כי ההמולה סביב הנבחרת בברצלונה הייתה "כאילו היינו אלביס פרסלי והביטלס גם יחד". מלבד אוהדי הקבוצות ותושבי ברצלונה, גם ספורטאים רבים מהמשלחות האולימפיות ניגשו לשחקני ארצות הברית לבקש את חתימתם או להצטלם עמם.

הטורניר האולימפי

במשחק הראשון של נבחרת ארצות הברית באולימפיאדה היא ניצחה את נבחרת אנגולה בתוצאה החד-צדדית 116–48, וגם בהמשך שלב הבתים ניצחה את כל יריבותיה ללא קושי. בשלב רבע הגמר גברה נבחרת החלומות על נבחרת פוארטו ריקו בתוצאה 115–77, ובחצי הגמר גברה על נבחרת ליטא בתוצאה 127–76.

המשחק הצמוד ביותר של ארצות הברית היה בשלב הגמר, בו התמודדה מול נבחרת קרואטיה. בשלב מסוים במחצית הראשונה הובילו הקרואטים 25–23, אך משם יצאו האמריקאים לריצת 94–60, וניצחו בתוצאה הסופית 117–85. הקלעים הבולטים של ארצות הברית במשחק היו מייקל ג'ורדן (22 נקודות), צ'ארלס בארקלי (17 נקודות) ופטריק יואינג (15 נקודות), ואת הקרואטים הובילו דראז'ן פטרוביץ' (24 נקודות), דינו ראדג'ה (23 נקודות) וטוני קוקוץ' (16 נקודות).

את כלל משחקיה בטורניר ניצחה נבחרת ארצות הברית בהפרש ממוצע של כ-44 נקודות, כאשר ההפרש הכי נמוך שבו היא ניצחה היה במשחק הגמר, 32 נקודות. מייקל ג'ורדן היה השחקן היחיד אשר פתח בחמישייה בכל שמונת המשחקים, ומלבדו היו תשעה שחקנים נוספים אשר פתחו במשחק אחד לפחות. השחקנים היחידים שהשתתפו רק בחלק ממשחקי הנבחרת הם מג'יק ג'ונסון, אשר החמיץ שני משחקים בשל פציעה בברכו, וג'ון סטוקטון אשר שותף בארבעה משחקים. הקלעים המובילים של האמריקאים לאורך הטורניר היו צ'ארלס בארקלי (18.0 נקודות בממוצע למשחק), מייקל ג'ורדן (14.9), קארל מלון (13.0) וכריס מאלין (12.9).

תוצאות המשחקים באולימפיאדת ברצלונה

מייקל ג'ורדן באחד ממשחקי הנבחרת באולימפיאדה.

משחק	שלב	יריבה	תוצאה	הפרש
1	בתים	אנגולה	116–48	68
2	בתים	קרואטיה	103–70	33
3	בתים	גרמניה	111–68	43
4	בתים	ברזיל	127–83	44
5	בתים	ספרד	122–81	41
6	רבע גמר	פוארטו ריקו	115–77	38
7	חצי גמר	ליטא	127–76	51
8	גמר	קרואטיה	117–85	32
ממוצע	–	–	117–73	44

סטטיסטיקות שחקני הנבחרת

צ'ארלס בארקלי, הקלע המוביל של הנבחרת.

שחקן	משחקים	חמישייה	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים משלוש	אחוזים מהקו	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
צ'ארלס בארקלי	8	4	18.6	71.1	87.5	73.1	4.1	2.4	2.6	0.1	18.0
מייקל ג'ורדן	8	8	23.1	45.1	21.1	68.4	2.4	4.8	4.1	0.5	14.9
קארל מלון	8	4	17.3	64.5	–	75.0	5.3	1.1	1.5	0.6	13.0
כריס מאלין	8	2	21.6	61.9	53.8	78.6	1.6	3.6	1.8	0.3	12.9
קלייד דרקסלר	8	3	20.9	57.8	28.6	40.0	3.0	3.6	2.5	0.3	10.5
פטריק יואינג	8	4	17.6	62.3	–	62.5	5.3	0.4	0.9	1.9	9.5
דייוויד רובינסון	8	4	16.8	57.4	–	69.2	4.1	0.9	1.8	1.5	9.0
סקוטי פיפן	8	3	21.4	59.6	38.5	73.3	2.1	5.9	3.0	0.1	9.0
לארי בירד	8	3	18.0	52.1	33.3	80.0	3.8	1.8	1.8	0.3	8.4
מג'יק ג'ונסון	6	5	18.0	56.7	46.2	80.0	2.3	5.5	1.3	0.0	8.0
כריסטיאן לייטנר	8	0	7.6	45.0	33.3	90.0	2.5	0.4	1.0	0.4	4.8
ג'ון סטוקטון	4	0	7.3	50.0	50.0	66.7	0.3	2.0	0.0	0.0	2.8

מורשת

כריסטיאן לייטנר, השחקן היחיד מהנבחרת שאינו חבר היכל התהילה של הכדורסל.

עם סיומה של האולימפיאדה הודה נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי דאז, חואן אנטוניו סמראנש, כי "האספקט החשוב ביותר באולימפיאדה היה ההצלחה המסחררת של טורניר הכדורסל". אחד הגורמים לסיקור התקשורתי הנרחב ולהמולה סביב הנבחרת, היה האפשרות כי מדובר במשחקיהם האחרונים בקריירה של מג'יק ג'ונסון ולארי בירד, שניים מהשחקנים הבולטים והאהובים בתולדות ה-NBA; ג'ונסון פרש ממשחק פעיל בנובמבר 1991, כחצי שנה לפני הטורניר, ובירד הודיע על פרישה באוגוסט 1992, מיד בסיום האולימפיאדה.

כתב "ספורטס אילוסטרייטד", ג'ק מקאלום, קרא לדרים טים "הקבוצה הדומיננטית ביותר אי פעם, בכל ענפי הספורט", והשווה את הופעתם בברצלונה לאלה של "ג'וני קאש בכלא פולסום, להקת האחים אולמן בפילמור איסט, וסנטנה בפסטיבל וודסטוק". מג'יק ג'ונסון עצמו, אשר זכה לאורך הקריירה ב-5 אליפויות NBA, התייחס לטורניר האולימפי כאל "הרגע הגדול ביותר בחיים שלי ככדורסלן, בפער גדול". מאמן הנבחרת צ'אק דיילי סיכם את הצלחת הקבוצה באמרו כי "יהיו עוד נבחרות עם שחקנים מקצוענים באולימפיאדה, אך הן לא יהיו כמו הנבחרת הזאת. לקבוצה הזאת, עם לארי בירד ומג'יק ג'ונסון ומייקל ג'ורדן, יש קסם וכישרון מיוחדים שנבנו במשך 15 שנים".

בשנת 2010 הונצחה הנבחרת בשלמותה כחברה בהיכל התהילה של הכדורסל, כשהוצגה בו לצד נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת רומא (1960). בשנת 2017 הוצגה הנבחרת בהיכל התהילה של פיב"א, ובכך הייתה לקבוצה הראשונה שמוצגת בה בשלמותה. נכון לשנת 2018, 11 מתוך 12 חברי הסגל (כולם מלבד לייטנר) הוצגו בהיכל התהילה גם ככדורסלנים, ושלושה מתוך ארבעת חברי צוות האימון (כולם מלבד קרליסימו) הוצגו בו כמאמנים. כמו כן עשרה משחקני הקבוצה (כולם מלבד לייטנר ומאלין) נכללו ברשימת 50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA שפורסמה בשנת 1996.

לקראת אולימפיאדת לונדון (2012) התעוררו השוואות בין ה"דרים טים" לבין סגל נבחרת ארצות הברית 2012, אשר כלל שחקנים כגון קובי בראיינט, לברון ג'יימס וקווין דוראנט. בעוד בראיינט וג'יימס טענו כי בהתמודדות היפותטית בין השתיים, נבחרתם הייתה גוברת על זו של שנת 1992, חברי נבחרת החלומות צ'ארלס בארקלי ומייקל ג'ורדן ביטלו את הדברים בטענה כי "הם אלה שלמדו מאיתנו, ולא להפך".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נבחרת ארצות הברית בכדורסל באולימפיאדת ברצלונה בוויקישיתוף