נבצרות

נבצרות, (באנגלית: Incapacity) מוגדרת כחוסר יכולת למלא תפקיד או להיות נוכח (באירוע) בנסיבות עובדתיות ואובייקטיביות. נבצרות יכולה לקום בעקבות מחלה, או פסילה עצמית בגלל קרבה משפחתית, למשל, או שהות בחוץ לארץ.

כאשר מדובר באדם במשרה שלטונית חיונית, מחייבת נבצרותו, שאינה טקסית, מינוי של ממלא מקום, שיקיים את תפקודי המשרה.

ניתן לחלק נבצרות גם לפי משכי זמן:

נבצרות זמנית – נבצרות קצרת טווח בין אם מבחירה עקב שהות בחוץ לארץ, למשל, ובין אם בגלל אירוע רפואי חולף.
נבצרות קבועה – נבצרות שבה נושא המשרה לא ישוב למלא את תפקידו.

ביחס לנושאי משרה בכירים, כגון נשיא וראש ממשלה, נקבעים לעיתים הסדרי הנבצרות בחוקה העוסקת במשרות אלה, ובמקרים אחרים הסדרי הנבצרות מתקיימים על-פי המנהג. הסדרי הנבצרות עוסקים באופן קביעתה של הנבצרות, ובכללים למינוי ממלא מקום לנושא המשרה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק יסוד: נשיא המדינה עוסק בשני מצבי נבצרות של נשיא המדינה:

סעיף 21: "הכנסת רשאית, בהחלטה שנתקבלה ברוב חבריה, לקבוע כי מטעמי בריאות נבצר מנשיא המדינה, דרך קבע, למלא תפקידו".

בעקבות החלטה כזו, על נבצרות קבועה, מתפנה מקומו של הנשיא, וניתן לבחור נשיא חדש. עד לבחירתו של נשיא חדש, יושב ראש הכנסת הוא ממלא מקומו של הנשיא.

סעיף 22 מאפשר לנשיא להודיע לכנסת כי נבצר ממנו, דרך ארעי, למלא תפקידו. עם אישור הודעתו של הנשיא על ידי ועדת הכנסת, מתחילה תקופת נבצרות זמנית של הנשיא. תקופה זו מסתיימת במועד שנקבע על ידי ועדת הכנסת, כחלק מהחלטתה על הנבצרות הזמנית או בהחלטה נפרדת במועד מאוחר יותר. בתקופת הנבצרות הזמנית, יושב ראש הכנסת הוא ממלא מקומו של הנשיא.

עקב חשדות למעורבותו בעבירות מין ביקש פעמיים נשיא המדינה, משה קצב, מוועדת הכנסת לאשר את נבצרותו, ובקשתו אושרה. יושבת ראש הכנסת, דליה איציק, מילאה את מקומו למשך שישה חודשים.

ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק יסוד: הממשלה עוסק בנבצרות של ראש הממשלה.

"נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, ימלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה".
"חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא מקום ראש הממשלה במקום ראש הממשלה והוא לא חזר למלא את תפקידו, יראוהו כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו". עקב כך רואים את הממשלה כאילו התפטרה. עד להקמתה של ממשלה חדשה על הממשלה לקבוע שר (ממלא מקום רה"מ או שר אחר), שהוא חבר כנסת וחבר סיעתו של ראש הממשלה, לכהן כראש הממשלה בפועל.

עקב מחלתו של ראש הממשלה, אריאל שרון, נקבעה נבצרות זמנית שלו, ולאחר מאה ימי מחלתו הפכה לנבצרות קבועה. ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מילא את מקומו.

עד 2023 עילות הנבצרות לא היו מוגדרות בחוק, וגם הגורם שבסמכותו להכריז על הנבצרות לא היה מוגדר. ב-23 במרץ 2023, לנוכח משפט נתניהו וקריאות להוציאו לנבצרות במסגרת המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים ושבע, אישרה הכנסת תיקון לחוק יסוד: הממשלה, הקובע שרק ראש הממשלה עצמו או הממשלה, ברוב של שלושה רבעים מחבריה, יוכלו להכריז על נבצרותו של ראש הממשלה, וזאת מטעמים של אי מסוגלות פיזית או נפשית בלבד. על ההכרזה לקבל את אישור ועדת הכנסת ברוב של שני שלישים תוך שלושה ימים, ואם ראש הממשלה יתנגד להכרזה, היא תחייב תמיכה של 80 חברי כנסת על מנת להאריך את תקופת הנבצרות ליותר משבוע.^[1] התיקון לחוק נעשה חרף התנגדותה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה.^[2] בעתירות שהוגשו, קבע בג"ץ כי החוק פרסונלי ונתפר למידותיו של נתניהו ועל כן דחה את תחולתו לכנסת הבאה.^[3]

שר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת נבצרות זמנית של שר, ממלא את מקומו ראש הממשלה, או שר אחר שקבעה הממשלה.

יושב ראש הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק יסוד: הכנסת עוסק בנבצרות של יושב ראש הכנסת. נבצרות זמנית נוצרת בשני מצבים:

החלטה של ועדת הכנסת כי מטעמי בריאות נבצר זמנית מיושב ראש הכנסת למלא את תפקידו.
הודעה של יושב ראש הכנסת כי נבצר ממנו דרך ארעי למלא את תפקידו, ואישור ועדת הכנסת להודעה זו.

בתקופת הנבצרות, אחד מסגניו של יושב ראש הכנסת ממלא את תפקידו.

לוועדת הכנסת נתונה גם הסמכות להכריז על נבצרות קבועה של יושב ראש הכנסת, מטעמי בריאות, ובמקרה זה יכהן סגן ליושב ראש כיושב ראש הכנסת בפועל עד שתבחר הכנסת יושב ראש חדש.