נוירוכימיה
נוירוכימיה היא חקר הנוירוכימיקלים, הכוללים מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים), כווננים-עצביים[1] (נוירומודולטורים), הורמונים-עצביים (נוירו-הורמונים), ומולקולות אחרות כמו תרופות המשפיעות על פעילות תאי העצב (נוירונים). נוירוכימיה היא תחום במדעי המוח, ובוחנת את הקשר בין התרכובות האורגניות הפעילות במערכת העצבים, לתהליכים עצביים כמו נוירופלסטיות, נוירוגנזה והבחנה עצבית. למחקר הנוירוכימי השפעה חזקה על הרפואה והפסיכולוגיה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לתארך את ייסוד הנוירוכימיה כתחום מחקר לסדרת "סימפוזיונים נוירוכימיים בינלאומיים"[דרושה הבהרה]; הראשון מביניהם פורסם ב-1954 תחת הכותרת "Biochemistry of the Developing Nervous System" ("ביוכימיה של מערכת העצבית המתפתחת").[2] מפגשים אלה הובילו ליצירת החברה הבינלאומית לנוירוכימיה, והחברה האמריקנית לנוירוכימיה. מפגשים מוקדמים אלה דנו בטבע הזמני של מוליכים עצביים כמו אצטילכולין, היסטמין, חומר P וסרוטונין. עד שנת 1972, הרעיונות והמושגים כבר קיבלו אופי מוחשי יותר. נוירוכימיקלים כמו נוראדרנלין, דופמין וסרוטונין סווגו כ"מוליכים עצביים משוערים בקבוצות נוירונים מסוימות במוח".
תפקוד המולקולות המוחיות האופייניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוליך, כוונן והורמון עצבי, יכולים שלושתם להוות זה את זה, כל מולקולה לגופה. למשל, הנוירו-הורמון דופמין הוא גם הורמון וגם מוליך עצבי, והנוירו-הורמון אוקסיטוצין הוא גם הורמון, וגם כוונן-עצבי.
דוגמאות של נוירוכימיקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גלוטמט הוא המוליך העצבי הנפוץ ביותר. רוב הנוירונים מפרישים גלוטמט או GABA. גלוטמט הוא מעורר, כלומר הפרשתו גורמת לתאים קרובים לשלוח דחף עצבי.
- GABA הוא דוגמה למוליך עצבי מעכב (מדכא פעילות).
- דופמין הוא דוגמה נוספת למוליך עצבי. הוא חלק חשוב במערכת הלימבית, הקשורה בפעילות ושליטה רגשית. הוא שולט גם בתנועה, ערנות, ותחושות עונג.
- סרוטונין ממלא תפקיד מווסת במצבי רוח, שינה ותחומים אחרים.
- אצטילכולין מסייע לתנועה ומעורב בזיכרון.
- הורמונים משחררים, הנוצרים בדרך כלל בהיפותלמוס, או בהיפופיזה, ומטרתם להפעיל רקמת-מטרה למען תייצר בעצמה את הורמוניה, כמו למשל ההורמון-משחרר-קורטיקוטרופין (CRH).
- הורמונים טרופים, הורמונים המיוצרים לרוב בהיפופיזה, מווסתים פעילות בלוטות אנדוקריניות, דוגמת הורמון אדרנוקורטיקוטרופי (ACTH).
נוירו-נוטריאנטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהו שם כולל לאטומים, חומרי-קדם, ומולקולות החיוניות לתפקודה של מערכת העצבים המרכזית. נוטריאנטים מתחלקים לחיוניים כגון אטומי חמצן, חומצות שומן חיוניות, חומצות אמינו כגון טירוזין, וטריפטופאן הדרושים לתפקוד תקין כללי ("נוירו-טיפיקאלי"), ולמסייעים כגון חומצות שומן אומגה 3.
נוטריאנטים מסוימים חשובים יותר לרחמיים (תינוקות המתפתחים ברחם) דוגמת חומצה פולית (המשמשת למניעת התפתחות מומים בתעלה העצבית שהיא שלב קדום של המוח), ואחרים חשובים יותר לאדם הבוגר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נוירוכימיה בסיסית, ספר מקוון (אנגלית)
- החברה האמריקנית לנוירוכימיה
נוירוכימיה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הפיזיולוגיה של ההתנהגות, מאת ניל. ר. קרלסון, מהדורה תשיעית, תרגום עברי בעריכת רביד דורון, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2011.
- ^ Siegel, George J.; Albers, R.W.; Brady, S.T.; Price, D.L. (2006). Basic Neurochemistry, 7th Ed. Academic Press. ISBN 0-12-088397-X.
