נקע מולד של מפרק הירך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נקע מולד של מפרק הירך
צילום רנטגן של נקע מולד במפרק ירך ימין (צד שמאל של התמונה) בתינוק.
צילום רנטגן של נקע מולד במפרק ירך ימין (צד שמאל של התמונה) בתינוק.
תחום אורתופדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 1248135 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D006618
סיווגים
ICD-10 Q65 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 LB74.0 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נקע מולד של מפרק הירךאנגלית: Developmental Dysplasia of the Hip, ובקיצור DDH; נקרא גם Congenital Dislocation of Hip, ובקיצור CDH), היא תופעה המתרחשת לרוב בלידה. מדובר בפריקה מלאה או חלקית של מפרק הירך, או בפיגור בהתפתחות גג מפרק הירך תקופה קצרה לאחר הלידה.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקע במפרק הירך נפוץ במקרים בהם הרחם צר וצפוף ו/או שהתינוק גדול יחסית, או במקרים של לידת עכוז. המנח התקין של מפרק הירך כאשר הוא במגע עם שקע תואם באגן. כאשר החיבור בין עצם המפרק לשקע אינו תקין, פרק הירך, שאמור לשאת את מירב משקל האדם, לא יתפקד כראוי.

שכיחות התופעה היא כשני מקרים לאלף לידות, והיא מתגלה לרוב בשלב מוקדם. בלידות עכוז שכיחות התופעה גדולה יותר.

חוסר אבחון ואי מתן טיפול מהיר בתופעת פריקת הירך עלולים לגרום להתפתחות לא תקינה של הרגל, שעשויה להוביל לצליעה, לקיצור הרגל, לגדילה עקומה של המפרק ולחוסר שוויון וא-סימטריה בירכיים ובאגן ולהתפתחות דלקת מפרקים ניוונית של מפרק הירך.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחון פריקה בתינוקות מתבצע על ידי בדיקה גופנית של רופא, בבדיקת אולטרה סאונד או בצילום רנטגן (תלוי בגילו של התינוק הנבדק). בישראל, נבדקים תינוקות על ידי רופא לאחר הלידה באמצעות מישוש והסתכלות על מבנה העצמות של התינוק וחיפוש של א-סימטריה בין קפלי הישבן והמפרקים הגמישים. במקרה של חשש לנקע, נשלח התינוק לאבחון אולטרה-סאונד. המשך ההשגחה מבוצע במסגרת התחנות לבריאות המשפחה (טיפת חלב).

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בתופעה מתבצע במספר אופנים שכיחים:

  • "רתמת פבליק" - מערכת של רצועות המחזיקות את פרק הירך במקומו התקין, עד שהרקמות הרכות סביב הפרק חזקות דיין ומספקות יציבות לפרק.
  • כרית פיסוק - פועלת בצורה דומה ל"רתמת פבליק".
  • סד מיוחד לאזור המפרקתי - סד רפואי קשיח המונע תנועה מגושמת של מפרק הירך עד להתחזקות הסחוס והרקמות שמסביבו.

לכל השיטות מטרה דומה; פיסוק של הירכיים, כדי לקבע את ראש עצם הירך ולהחזירו למקומו הטבעי. ברוב המקרים הבעיה נפתרת זמן קצר לאחר השימוש בשיטות אלו, אולם במקרים מסוימים מגבסים את רגליו של התינוק (מהחזה ועד הרגליים). במקרים מסובכים וחריגים אף יותר, מבצעים אקט כירורגי; שיחזור של מפרק הירך, תוך שינוי המבנה הגרמי שלו על ידי חיתוך העצם וחיבורה בעמדה המקנה לפרק יציבות בתוך שקע האגן.

ההחלטה באיזו שיטה להשתמש מתבצעת בהתאם למצב המפרק, חומרת הבעיה ומשך הזמן לאחר הלידה שבה התפתחה הבעיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.