בד סאטן

סאטן הוא סוג של מארג טקסטיל אשר הופך את הבד למבריק, הבד נפוץ בעיקר בארצות אירופה, והוא יקר מכיוון שהוא עמיד יותר ומבריק יותר ביחס לבדים אחרים. בד זה מאוד עדין, שדורש מיומנות מיוחדת ושימוש במחטים דקות מאוד. גם בגיהוץ צריך להיזהר, בגלל הברק של הבד. עוד בעיה שדורשת הבנה מיוחדת בעיסוק בסאטן היא האור שהבד מחזיר, ולכן צריך לדעת באילו כיוונים לגזור אותו. ישנם הרבה בדים דמויי בד זה וקשה מאוד להבחין בהבדלים, אך בד הסאטן האמיתי הרבה יותר יקר.^[1]

סוגי הסאטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שלושה בדי סאטן עיקריים: סאטן משי, סאטן סינתטי וסאטן כותנה. סאטן הכותנה משמש בעיקר למצעים, בד המשי הוא הבד המהודר ביותר ומשמש לשמלות ערב, ואילו הסאטן הסינתטי יותר זול ומשמש גם הוא לשמלות.^[1]

אופן הייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המארג נוצר בדרך כלל בבד משי, אך לעיתים מכינים אותו מחומרים אחרים כמו פוליאסטר, אצטט, ניילון, כותנה וכדומה.^[2] כדי שהבד ייחשב אמיתי על הבד להיות ארוג מלפחות ארבעה חוטים שיעלו על פני השטח של הבד, כמו ״יצופו״ מעל לחוט אשר פועל בניצב אליהם.

חוטים אלו, בחלקם העליון נקראים גדילי עיוות ויש להם צורה אנכית, ואילו בתחתית נקראים גדיל ערב והם פועלים בצורה אופקית.

תהליך זה של אריגת הבד נקרא הצפה, והוא מאפשר לחלקים גדולים של חוט לשקף את האור אשר יוצר הברקה.

בדים מסוג מארג זה יכולים להשתנות במרקמם ומראם בהתאם לסוג החוט אשר משתמשים בו לשינוי בסוג האריגה. לדוגמה, שימוש בתערובת משי וזוהרית נראות ״דוכסית״ או satinet חומר דק אשר בדרך כלל עשוי מחומרים סינתטיים או כותנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים הסאטן היה עשוי 100% בד משי. השימוש בבד זה היה יקר מאוד ונעשה רק על ידי בני המעמד הגבוה ביותר.

שמו של הסאטן נובע מהעיר הסינית צ'ואנג'ואו ששמה בערבית בתקופת ימי הביניים היה זייתון (زيتون), כלומר "זיתים", בשל מין של עץ (Vernicia fordii) שנשתל בעיר בכמויות, ושפירותיו המכילים שמן הזכירו לערבים את עץ הזית. באותה תקופה עיר זאת הייתה עיר נמל גדולה מאוד שסחרה בעיקרה בבד המשי ומשם הוא הגיע לאירופה.^[2]