סינוויג'ו
 | |
| כיכר גדולה בסינוויג'ו עם פסלו של קים איל-סונג, אוגוסט 2012 | |
| מדינה |
 קוריאה הצפונית |
|---|---|
| מחוז | צפון פויאנג |
| תאריך ייסוד |
2002  |
| שטח | 180 קמ"ר |
| גובה | 1.0 מטר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 352,000 |
| קואורדינטות | 40°06′N 124°24′E / 40.1°N 124.4°E |
| אזור זמן | UTC +9 |
  | |
סינוויג'ו היא עיר בקוריאה הצפונית הפונה לעיר דאנדונג שבסין, מול הגבול הבינלאומי של נהר יאלו. סינוויג'ו היא עיר הבירה של מחוז צפון פויאנג.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
סינוויג'ו גובלת בנהר יאלו, ועל ידי המחוזות המקומיים Ryongchon ו-P'ihyŏn. העיר בגובה מטר אחד מעל פני הים.
מחוזות אדמיניסטרטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סינוויג'ו מחולקת ל-49 שכונות ו-9 כפרים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיר התפתחה התיישבות משמעותית במהלך השלטון הקולוניאלי בקצהו של גשר מסילת רכבת החוצה את נהר יאלו, וממוקמת כ-12 ק"מ מערבית למחוז המקומי Ŭiju שבו הייתה העיר העתיקה Ŭiju וממנה נובע שם העיר סינוויג'ו (Sinŭiju שמשמעותה Ŭiju החדשה). עם פתיחת הנמל, התפתח וגדל המסחר של תעשיית העצים שעושה שימוש בנהר יאלו על מנת להעביר בולי עץ. בנוסף, התעשייה הכימית התפתחה לאחר שסכר הידראולי נבנה במעלה הנהר.
במהלך מלחמת קוריאה, קים איל סונג וממשלתו העבירו באופן זמני את עיר הבירה מפיונגיאנג לסינוויג'ו.[1][2] כמו כן, העיר ספגה נזקים כבדים עקב הפצצות אוויריות של חיל האוויר של ארצות הברית במהלך מלחמת קוריאה, אך מאז העיר נבנתה מחדש.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סינוויג'ו מהווה מרכז תעשייה קלה חשוב, בעיר מפעלים שונים כולל מפעל טקסטיל ומפעל נייר. בנמל יש מספנה, אף על פי שהשימוש העיקרי במספנה הוא לפירוק ספינות לחלקי מתכת לשימוש ולא לבניית ספינות חדשות. באזור יש מפעלי מחזור אשר ממחזרים מגוון רחב של חומרים, כולל מוצרים האסורים למחזור בסין.[3][4][5] מפעל הקוסמטיקה של סינוויג'ו ממוקם בדרום.
מסחר עם סין[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק ניכר מהמסחר הבינלאומי החוקי והלא חוקי של צפון קוריאה, עובר דרך דאנדונג וסינוויג'ו, על גבי גשר הידידות הסינו-קוריאני.[6]
שוק מרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז 2002, המרכז המסחרי היה מרוכז בשוק Chaeha-dong.[7] על סמך תמונות לוויין שצולמו ב-30 באוקטובר 2012, השוק הושמד, ונעשית עבודה להקמת פארק חדש.[7]
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן להגיע לסינוויג'ו מפיונגיאנג באמצעות טיסה, רכבת, או כבישים.
טיסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לנמל התעופה של סינוויג'ו מסלול יחיד באורך 991 מטרים. אייר קוריאו מפעילה טיסות נוסעים ומטענים מפיונגיאנג.
רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחנת הרכבת בסינוויג'ו היא התחנה הצפונית ביותר של רכבת קוריאה בקו פיונגיאנג. המסילה גם מתחברת לעיר הסינית דאנדונג במחוז ליאונינג באמצעות גשר הידידות הסינו-קוריאני אשר באורך 944 מטרים, באמצעות מסילת מנצ'ורי מבוצע קישור לרכבת הטרנס-סיבירית.
ב-2014, תיירים זרים שהיו בטיול סירות שיצא מדאנדונג הורשו להתקרב כמה מטרים מקו החוף של העיר, כל עוד הם לא ירדו מהסירות.[8]
נקודות עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]
המתקנים הנמצאים בעיר כוללים בתי ספר לכל הגילאים, אוניברסיטה לתעשייה קלה, אוניברסיטה לרפואה ואוניברסיטה לחינוך. ישנם אתרי מפלי מים ומעיינות חמים.
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סינוויג'ו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sandler, Stanley (1999). The Korean War: No Victors, No Vanquished. The University Press of Kentucky. p. 108.
- ^ Mossman, Billy (29 ביוני 2005). United States Army in the Korean War: Ebb and Flow November 1950-July 1951. University Press of the Pacific. p. 51.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Rank, Michael (15 במרץ 2013). "North Korean-Taiwan nuclear waste deal thwarted over export permit". NK Economic Watch. נבדק ב-19 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^
Environment, The Telegraph
- ^ "Dalian-based Huatai Recycling Resources Co Ltd" (בסינית). נבדק ב-19 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jane Perlez and Yufan Huang (31 במרץ 2016). "A Hole in North Korean Sanctions Big Enough for Coal, Oil and Used Pianos". The New York Times. נבדק ב-3 באפריל 2016.
China accounts for about 90 percent of North Korea’s trade. Half of that business is estimated to flow through Dandong...
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Market expansion: Sinuiju". North Korea Economic Watch. 3 באפריל 2013. נבדק ב-9 באפריל 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Cruddas, Sarah (2014-02-18). "Peering into North Korea : North Korea". BBC - Travel. נבדק ב-2014-07-24.
