עד מדינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עד מדינה, המכונה לעיתים גם "עד המלך", הוא חשוד, נאשם בפלילים, המעיד מטעם התביעה נגד עמיתיו או שותפיו לעבירה בעקבות הסכם שערך עם הפרקליטות.

החלטת אדם להפוך לעד מדינה עשויה לנבוע מרגש אשמה או חרטה, אך לעיתים קרובות יותר החלטה כזו מתקבלת בתגובה להצעה של התביעה, כגון: הגשת כתב אישום על עבירה פחותה, הסדר טיעון מקל לעד, הסכמה על מאסר בתנאים נוחים מהרגיל וכדומה. לעיתים גם מובטח לעד שלא ייתבע למרות שהוא מודה שביצע עבירות. בתביעות פליליות שבהן נידונות עבירות קשות, כגון משפטי חשודים בפשע מאורגן, יש שההצעה להפוך לעד מדינה מלווה בהסכם והצטרפות לתוכנית להגנת עדים.

גיוס עד מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה נאמר בעניין גיוס עד מדינה:

ככלל עבריין צריך לבוא על עונשו, ועל כן, הפיכתו של עבריין לעד מדינה תהיה רק במקרים בהם יש להעדיף למען טובת הציבור הבאתו לדין של עבריין אחר - פעולה שהתביעה תתקשה לעשותה בלא שימוש בעד מדינה.[1]

בהתאם לעיקרון זה, בעבירות של שוחד תעדיף המדינה להפוך את המשחד לעד מדינה, משום שיותר משחשובה ענישתו על שנתן שוחד, חשובה ענישתם של עובדי הציבור שקיבלו שוחד, ובכך מעלו באמון הציבור.

סעיף 54א(א) לפקודת הראיות קובע:

בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה; ואולם אם היה השותף עד מדינה - טעונה עדותו סיוע; לעניין זה, "עד מדינה" - שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה.

בהתאם לכך קובעות הנחיות היועץ המשפטי לממשלה: "לא ייחתם הסכם עם עד מדינה אם לא ניתן להעריך מראש כי ניתן יהיה להעמיד בצד עדותו ראיה שיהיה בה כדי לשמש סיוע."[1]

פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, אמר: "חתימת הסכמי עד מדינה מעבירה מסר חד-משמעי: יידע כל מי שעומד לבצע עבירה - לעולם לא תוכלו לסמוך על איש משותפיכם, עוזריכם, או הקרובים לכם ביותר, שלא יסגירו אתכם באחד הימים... ברגע האמת, כל אדם שפשע יחד עמכם, או שהיה מודע למעשיכם - ותמיד יש אנשים כאלה - יכול להפוך לעד מדינה נגדכם".[2]

לעיתים נשקפת סכנה לעד המדינה משותפיו לפשע שנגדם העיד, והוא זקוק להגנתה של תוכנית להגנת עדים.[3] במצב חמור פחות עלול עד המדינה לסבול מנידוי חברתי.[4]

עדי מלך במדינות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדי מדינה ראשוניים: עדי מלך באנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של עד המדינה באנגליה בסוף המאה ה-17. עד מדינה או לחלופין "עדי המלך" הוא חלק מהמורשת האנגלית. הרעיון לעד מדינה נבע מעלייה גוברת של הפשיעה באנגליה, בצירוף של לחץ ציבורי גדול על הפרלמנט ועל המלך, למציאת פתרון יעיל להידרדרות מצב הפשע. הפתרון שהוצע היה ניצול סמכותו של המלך במתן חנינות. בעבר מתן חנינות על ידי המלך ביטא חמלה וחסד כלפי עבריינים הנמצאים בכלא. לאור העלייה הגוברת בפשיעה, הוצע על ידי הפרלמנט, כי החנינה תשמש תמריץ לעבריינים בתמורה לחשיפת שותפיהם לעבירה. במסגרת מהלך זה, חוקקו חוקים שונים שהסדירו את הנסיבות והתנאים שבהם תינתן לעבריין חנינה, בתמורה למסירת 7 פרטים על שותפיו לעבירות.[5]

עדי מלך בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית עשתה במושג "עד המלך" שינוי מהותי. ארצות הברית במקום הבטחה לאי העמדה לדין או חנינה, יצרה את המושג חסינות. בארצות הברית לא חיפשו אחר תמריץ שיעודד שותפים לעבירה לשתף פעולה, אלא אמצעי שיכפה עליהם עדות. אולם, בפניה עמד המחסום של הזכות מפני הפללה עצמית. בשל כך, נעשה תיקון בחוק שיבטיח חסינות לשותפי עבירה, שהיו מוכנים למסור עדותם ללא חשש של הפללה עצמית. מששונה החוק, עבריינים רבים מיהרו לנצלו ולהציע את "שירותיהם" למדינה. הדבר הצריך שינוי נוסף בחוק כדי לבלום את התופעה, מחשש של "הלבנת עבירות" וכדי לקבוע סייגים למי תותר חסינות. במהלך השנים, התפתח ושונה החוק עוד מספר פעמים עד שנת 1917, בה הוקמה התוכנית להגנת עדים, לראשונה, במסגרת החוק למלחמה בפשע מאורגן.[5]

עדי מלך באירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדי מלך הידועים המכונים כסופר גראס שימשו במהלך הסכסוך בצפון אירלנד בשנות ה-1980, כ-30 חברי קבוצות חצי-צבאיות (הן נאמנות והן רפובליקניות) נתנו לרשויות ראיות נגד חבריהם לשעבר בתמורה לעונש קל יותר (או חסינות מהעמדה לדין), כמו גם זהות חדשה שתגן עליהם מפני תגמול. עדות סופר-גראס שימשה, למשל, במשפטים נגד חברי הצבא האירי הרפובליקני הזמני.[6]

עדי מלך במדינות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנדה, דרום אפריקה, גרמניה, צרפת, ושווייץ אימצו לעצמם את שיטת "עד המלך" בבסיסה ועשו בה את השינויים הנחוצים על פי מדיניותן. מאשר "לא רק הודה באשמתו בפשע אלא גם הפליל את שותפיו בעבר ובהווה" בתמורה להימנעות מגזר דין מוות (והשגת עונש קל יותר, כגון מאסר עולם או ביטול הממלכה) או שיפור תנאי המאסר.[7]

עדי מדינה בולטים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 הנחיות היועץ המשפטי לממשלה - עד מדינה, 30 באוגוסט 2005
  2. ^ אלה לוי-וינריב, ‏"החקירה מתוכננת באופן שיאותרו החוליות הניתנות לשבירה", באתר גלובס, 21 בפברואר 2018
  3. ^ רוני זינגר, ‏עד מדינה: "מצפה למוות כל הזמן", באתר ‏מאקו‏, 16 באוגוסט 2013
  4. ^ 1 2 מערכת חדשות הבוקר, ‏העיד במשפט בניזרי וטוען: "עדיף להיכנס לכלא ולא להיות עד מדינה", באתר ‏מאקו‏, 25 בפברואר 2018
  5. ^ 1 2 עידו כפיר, עד מדינה, התוכנית ללימודי מדעי המדינה
  6. ^ Rachel Monaghan, Loyalist supergrass trials: an opportunity for open source intelligence?, Intelligence and National Security 34, 2019-11-10, עמ' 1014–1026 doi: 10.1080/02684527.2019.1646518
  7. ^ Stetson Law Review, www2.stetson.edu
  8. ^ גיא פלג, ‏עד המדינה בפרשת בניזרי: "שיקרתי", באתר ‏מאקו‏, 22 באפריל 2018
  9. ^ שולה זקן חתמה הסכם עם הפרקליטות, באתר בחדרי חרדים, 27,03,2014
  10. ^ שירות גלובס, ‏פרשת הרצח בבר-נוער: בוטל ההסכם עם עד המדינה, באתר גלובס, 4 במרץ 2014
  11. ^ דנינו: יש שישה עדי מדינה בפרשת השחיתות הגדולה, באתר גלובס, 18 באפריל 2015
  12. ^ מלכה רדוזרוביץ ואלה לוי-וינריב, ‏פרשת "ישראל ביתנו": ראש מועצת מגילות לשעבר, מרדכי דהמן, שהפך לעד מדינה, מסר עדות מפלילה על פאינה קירשנבאום, באתר גלובס, 7 במרץ 2018
  13. ^ ענת רואה, עד המדינה בפרשת ישראל ביתנו: "המסחרה הזו היא מאז קום המדינה", באתר כלכליסט, 6 בפברואר 2018
  14. ^ אלי סניור ורענן בן צור, הסכם עד מדינה עם מיקי גנור: שנת מאסר ו-10 מיליון ש' קנס, באתר ynet, 21 ביולי 2017
  15. ^ רועי ינובסקי, ארי הרו, המקורב לנתניהו, חתם על הסכם עד מדינה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 04 באוגוסט 2017
  16. ^ אלון חכמון, ‏תיק 4000: פילבר חתם על הסכם עד מדינה, צפוי למסור עדות מפורטת, באתר מעריב אונליין, 21 בפברואר 2018
  17. ^ אלי סניור, ניר חפץ עד מדינה: לא יישלח לכלא ולא ישלם קנס, באתר ynet, 5 במרץ 2018