עזקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תל עזקה (מבט על התל ממזרח)
תצפית מתל עזקה מזרחה על עמק האלה, עם פסוקים הקשורים למלחמת דוד בגוליית

תל עזקה (זכריה) הייתה עיר קדומה בליבה של שפלת יהודה. התל העליון ממוקם 347 מ' מעל פני הים, 117 מ' מעל לערוץ נחל האלה, ושטחו כ-45 דונם. התל ממוקם בפארק בריטניה המנוהל על ידי קק"ל. האתר ממוקם בקצהו הצפוני של רכס שכיוונו צפון-דרום, אשר מהווה את הגבול בין השפלה הגבוהה ממזרח והנמוכה ממערב. עזקה שולטת על הצומת האסטרטגי של הדרך המובילה מכיוון גת פלשתים, דרך עמק האלה לכיוון הרי יהודה שממזרח עם הדרך המקשרת בין בית שמש בצפון ולכיש שבדרום, מסיבות אלה עזקה הפכה באופן טבעי לעיר חשובה. בחפירות באתר נתגלו שרידי יישוב בעיקר מתקופת הברונזה המאוחרת ומתקופת הברזל 2, מצודה, מגדלים, חותמות למלך וממצאים נוספים. בנוסף התגלו באתר מערות מסתור מתקופת מרד בר-כוכבא.

פירוש השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש המילה עזקה בארמית: גדר, משוכה שמקיפה את השטח מסביב כטבעת. לפי הראב"ע - 'עזקתא' - מילה שמופיעה רק בלשון קדר ופירושה כמו גדר ומשוכה. בתנ"ך מופיעה נגזרת של הפועל ע.ז.ק בישעיהו ה, ב -"ויעזקהו". על פי רש"י פירושו 'סייגו וגדרו סביב מוקף כמין טבעת'. על פי רד"ק: לגדרו, להקיף בגדר. לפי המלבי"ם: הקמת גדר מסביב כדי שלא יבוא נזק מבחוץ.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזקה מוזכרת לראשונה בספר יהושע בפרשת בריחתם של חמשת מלכי האמורי. צבא ישראל רדף אחרי מלכי כנען שהתקיפו את גבעון, עד לעזקה.

וַיְהֻמֵּם ה' לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּכֵּם מַכָּה-גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן; וַיִּרְדְּפֵם, דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית-חוֹרֹן, וַיַּכֵּם עַד-עֲזֵקָה, וְעַד-מַקֵּדָה. וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּמוֹרַד בֵּית-חוֹרֹן וַ-ה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן-הַשָּׁמַיִם עַד-עֲזֵקָה--וַיָּמֻתוּ: רַבִּים, אֲשֶׁר-מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד, מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בֶּחָרֶב

לפי ספר שמואל, בקרב דוד וגוליית הפלשתים חנו בין שכה לעזקה ממערב בעוד צבא ישראל שכן ממזרח בעמק האלה.

וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים

לאחר מכן, מוזכרת עזקה כאחת הערים שביצר רחבעם:

וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה...וְאֶת-אֲדוֹרַיִם וְאֶת-לָכִישׁ, וְאֶת-עֲזֵקָה

במקרא ובמקורות חוץ-מקראיים, עזקה מתוארת כאחת מערי הגבול העיקריות בממלכת יהודה בין המאות השביעית והשישית לפנה"ס. מיקומו של האתר וחשיבותו היוו הגורם העיקרי לכך שעזקה הייתה היעד הראשון במסעו של סנחריב בשנת 701 לפנה"ס במהלכו החריבה אשור את כל ערי יהודה פרט לירושלים. כתובת עזקה, כתובת אשורית השמורה במוזיאון הבריטי ומיוחסת לסנחריב, מתארת את הכיבוש האשורי:

כתובת עזקה בכתב יתדות

"הָאֵל אַשּׁוּר אִמֵּץ אֶת רוּחִי וְיָצָאתִי אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה. בְּהֶמְשֵׁךְ מַסָּעִי, אֶת הַמַּס שֶׁל מַלְכֵי אֶרֶץ פְּלֶשֶׁת קִבַּלְתִּי. בְּעֶזְרַת הַכּוֹחַ שֶׁל הָאֵל אַשּׁוּר, אֲדוֹנִי, אֶת הַמָּחוֹז שֶׁל חִזְקִיָּהוּ מִיְּהוּדָה כְּמוֹ[...]הָעִיר עֲזֵקָה, מִבְצָרוֹ, אֲשֶׁר בֵּין גְּבוּלִי וּבֵין אֶרֶץ יְהוּדָה, אֲשֶׁר כְּמוֹ קַן נְשָׁרִים שׁוֹכֶנֶת עַל גַּבֵּי רֶכֶס הַר כְּמוֹ פִּגְיוֹנוֹת בַּרְזֶל לְלֹא סְפוֹר נִשָּׂאִים מִגְדָּלֶיהָ לַשָּׁמַיִם. חוֹמוֹתֶיהָ בְּצוּרוֹת וּמִתְחָרוֹת (בגובהן) בהרים הַנִּשָּׂאִים. לְמַרְאֵה עֵינַיִם, כְּאִלּוּ מִן הַשָּׁמַיִם צָץ רֹאשָׁן. צַרְתִּי עַל הָעִיר בְּסוֹלְלוֹת עָפָר כְּבוּשׁוֹת, בְּאֵילֵי-מָצוֹר חֲזָקִים מֻגָּשִׁים, בְּהִסְתַּעֲרוּת חֵיל-רַגְלִים גִּבּוֹרַי...אֶת מִתְקֶפֶת סוּסַי רָאוּ, אֶת קוֹל צִבְאוֹת הָאֵל אַשּׁוּר הָעֲצוּמִים שָׁמְעוּ, וּפַחַד לְבָבָם...אֶת הָעִיר עֲזֵקָה הִקַּפְתִּי וְלָכַדְתִּי, שְׁלָלָם שָׁלַלְתִּי, הָרַסְתִּי, הֶחֱרַבְתִּי וְשָׂרַפְתִּי בָּאֵשׁ"[2]

עזקה נבנתה מחדש במהלך המאה השביעית לפנה"ס. ובראשית המאה השישית לפנה"ס, כאשר יהודה הותקפה על ידי הצבא הבבלי, היא כבר הייתה שוב אחת מערי הגבול החשובות בגבולה המערבי של הממלכה. בעת שהבבלים צרו על ירושלים ערב חורבן הבית הראשון, הנביא ירמיהו תיאר את גורלן של שתי הערים האחרונות שנותרו בשפלת יהודה:

וְחֵיל מֶלֶךְ-בָּבֶל, נִלְחָמִים עַל-יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה, הַנּוֹתָרוֹת: אֶל-לָכִישׁ, וְאֶל-עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה, עָרֵי מִבְצָר.

אוסטרקון שנמצא בשכבת החורבן של שער העיר לכיש המתוארך לחורבן הבבלי ב-586 לפנה"ס משלים את העולה מתיאורו של ירמיהו. מגניה של לכיש מדווחים שמשואותיה של עזקה כבו, כלומר שעזקה נכבשה בידי הבבלים ולכיש נותרה לבדה בשפלה.

”וְיֵדַע, כִּי אֶל מַשּׁוּאוֹת לָכִישׁ נַחְנוּ שׁוֹמְרִים, כְּכָל הָאֹתֹת אֲשֶׁר נָתַן אֲדֹנִי, כִּי לֹא נִרְאֶה אֶת עֲזֵקָה”.[3]

בימי שיבת ציון חזרו כמה משפחות משבט יהודה והתיישבו בעזקה: ”זָנֹחַ עֲדֻלָּם, וְחַצְרֵיהֶם, לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ, עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ; וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר-שֶׁבַע, עַד-גֵּיא הִנֹּם”.

אבסביוס בן המאה ה-4 לספירה, איתר את עזקה בין אלבתרופוליס (בית גוברין) ובין ירושלים. אך מאוחר יותר במפת מידבא השם עזקה אינו מופיע ובמקומו מופיע "בית זכריה" המזכיר את שם הכפר הערבי זכריא שהתקיים למרגלות התל עד למלחמת העצמאות, וכיום שוכן במקום המושב זכריה . ליד הכיתוב במפת מדבא מצוירת כנסייה גדולה ומעל לציור כתובת שתרגומה: "ציון זכריה הקדוש". לטענת אבי יונה חצר הכנסייה נחשבה למקום קבורת הנביא ושהבניין היה חדש ונודע ברבים בזמן שנתחברה המפה. כנראה נתחלף לנוצרים בתקופה הביזנטית זכריה הנביא בזכריה אבי יוחנן המטביל ולכן הבניין כה מפואר. הבניין עצמו נזכר לראשונה אצל אנטונינוס מפלקנטיה (570 לספירה).[4]

חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירות בתל עזקה

תל זכריה היה אחד האתרים הראשונים שנחפרו בארץ ישראל. כבר ב-1898 קיבלו הארכאולוגים הבריטים פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל, רישיון חפירה מהשלטון העות'מאני לחפירה של ארבעה אתרים בשפלת יהודה, תל גודד, מרשה, גת ועזקה. תל עזקה נחפר במשך שלוש עונות שהתמקדו בתל העליון. במהלך החפירות נחשפו מגדלים ללא חומה שקישרה ביניהם אותם תארכו לתקופה הרומית ואת מצודת האקרופוליס בדרום מזרח התל אותה תארכו לתקופת רחבעם על בסיס התיאור המקראי. חלקן העליון של הקירות תוארך לתקופה ההלניסטית. סקר ממוקד התרחש באתר בשנים האחרונות על ידי משלחת החפירות המחודשת כחלק מההכנות לחפירה בפועל התגלו מעל 18,000 חרסים. לפי ניתוח ממצאי הסקר, שגשג התל בשתי תקופות עיקריות, תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל 2.[5]

חפירות נוספות החלו בשנת 2012 מטעם משלחת משותפת מטעם אוניברסיטת תל אביב, בראשות עודד ליפשיץ ויובל גדות, ואוניברסיטת היידלברג בראשות מנפרד הומינג. חפירות אלה עדיין נמשכות. עונת החפירה הראשונה ב-2012 התרכזה בשלושה חלקים של התל אשר איששו את תוצאות הסקר שתקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל 2 הן תקופות שיא בהיקף היישוב באתר. טרם פרסמו החופרים את ממצאים באופן רשמי.

בחפירות אוניברסיטת תל אביב התגלתה שכבת חורבן מסיבית מהמאה ה-12 לפנה"ס, אז העיר הכנענית חרבה בשריפה גדולה. בכתבה שפורסמה בעיתון הארץ כינו החופרים את חורבן זה "מיני-פומפיי" בהתייחסות לממצאים הרבים שהתגלו בין חורבות העיר שנהרסה[6]. באותה התקופה, סוף תקופת הברונזה המאוחרת, נחרבו רבות מערי כנען כגון לכיש, חצור, מגידו, גזר ועוד.

שכבת חורבן נוספת שניתן לזהות באתר היא מתקופת הברזל אשר מתוארכת לכיבוש עזקה, עיר בממלכת יהודה באותה העת, על ידי הצבא האשורי. מנהל המשלחת פרופ' עודד ליפשיץ העיד כי במהלך החפירות התגלו שרידיה של סוללת מצור אשורית בפינה הדרום-מזרחית של תל עזקה, והיא מתוארכת למסע הכיבוש של המלך סנחריב נגד ערי יהודה משנת 701 לפני הספירה[7][8]. סוללת מצור דומה התגלתה בתל לכיש מאותו מסע צבאי אשורי. כיבוש עזקה על ידי הצבא האשורי מוזכר בכתובת עזקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תל עזקה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אוצר התורה, מפרשי התנ"ך, באור ושננתם לספרי הנביאים, ישעיהו פרק ב
  2. ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט'-ו' לפנה"ס (ירושלים: מוסד ביאליק 2003), עמ' 73-74
  3. ^ שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות (ירושלים: מוסד ביאליק 1992), עמ' 42
  4. ^ מ' אבי יונה, א"י ב' (תשי"ג), עמ' 151
  5. ^ אפרים שטרן, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, (כרטא 1992) כרך ג' עמ' 1167
  6. ^ אריאל דוד, Israel’s mini-Pompeii Captures the Moment Civilization Collapsed 3,000 Years Ago, הארץ, ‏25 במרץ 2021
  7. ^ עודד ליפשיץ, יובל גדות, Interdisciplinary Research of Assyrian Siege Ramps – The Case of Tel Azekah, ‏2015
  8. ^ אריאל דוד, Archaeologists Find Assyrian Siege Ramp at Biblical City of Azekah, הארץ, ‏2 בספטמבר 2020
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עזקה&oldid=37612576"