עמל אהבה לשווא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמל אהבה לשווא
Love's Labour's Lost
שער מהדורת הקווארטו, 1598.
שער מהדורת הקווארטו, 1598.
כתיבה ויליאם שייקספיר
דמויות מלך נווארה
נסיכת צרפת
בני לוויה
מדינה ממלכת אנגליה אנגליהאנגליה
סוגה קומדיה
הצגת בכורה 25 בדצמבר 1597?
שפה אנגלית מודרנית מוקדמת
קטע מתוך מערכה 5, תמונה 1. קוסטארד שואל את משרתו של ארמאדו כיצד אדונו לא גנב את שמו, אשר "אינו ארוך כמו Honorificabilitudinitatibus".

עמל אהבה לשווא (תורגם גם שווא עמל האהבה, ייסורי אהבה לתוהו; באנגלית: Love's Labour's Lost) היא קומדיה מאת ויליאם שייקספיר, שנכתבה כנראה סביב 1596 והוצגה לכל המאוחר בחג המולד 1597, בפני אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה.

המחזה מתאפיין במשלב לשוני גבוה, בחידודים רבים וגם בסרבול; הסצנה הרציפה הארוכה ביותר בכל עבודותיו של שייקספיר, למעלה מ-900 שורות, נכללת בו, כמו גם המילה הארוכה ביותר: המילה הלטינית "Honorificabilitudinitatibus", צורת הרבים של "להיות במצב מסוגלות להשיג כבוד". סרבול זה תרם לכך שזוהי אחת מהיצירות הפחות מבוצעות בקאנון השייקספירי.

בניגוד לרוב ההצגות האחרות של הכותב, מקורות ההשראה ל"עמל אהבה לשווא" נותרו לא ברורים, אם כי מוחוור שהדמויות הראשיות מבוססות על אישים היסטוריים: מלך נווארה הוא אנרי הרביעי, ברון הוא שארל דה בירון, דומן הוא שארל מלורן, דוכס מיין, ולונגוויל על אנרי, דוכס לונגוויל. חוקרים העריכו כי ההקשר הקומי של הדמויות היה ברור לקהל הרחב באנגליה כל ימי מלכותו של אנרי הרביעי, אך הלך ונחלש עם הזמן.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדיננד מלך נווארה מחליט להקדיש את עצמו ללימוד והגות, ולפיכך נודר להתענות ולהימנע מנשים במשך שלוש שנים. חצרניו ברון, לונגוויל ודומן מצטרפים אליו, והארבעה כופים את חומרותיהם על הסביבה: נאסר על נשים להתקרב למרחק של פחות ממיל מן הארמון. המבקר הספרדי דון אדריאנו דה ארמאדו מוסר למלך על פרשת אהבים בין האיכר קוסטארד לצעירה ז'קנטה בניגוד לחוק החדש, וקוסטארד נענש. ארמאדו מתוודה שהוא מאוהב בז'קנטה בעצמו ומוסר לאיכר מכתב מגושם אליה.

נסיכת צרפת ושלוש המלוות שלה מגיעות לנווארה כדי לדון בשאלת הבעלות על אקוויטניה, אך נאלצות לחנות מחוץ לטווח האיסור. המלך ושלושת האצילים מגיעים כדי לקבל את פניהן ומתאהבים בהן, בהתאמה, עד כלות. ברון נותן לקוסטארד שהשתחרר זה עתה מהצינוק מכתב לעלמה רוזלין, והאיכר מתבלבל בין האגרות שקיבל ומוסר אותו לז'קנטה תחת זה של ארמאדו. היא מביאה אותו לשני מלומדים, הולופרנס ונתנאל, כדי שיקראו לה אותו, והם מסיקים שברון חיבר את המכתב ומורים לה לספר למלך שהלה הפר את שבועתו.

בינתיים, בשרשרת טעויות, המלך ושלושת רעיו שומעים במקרה איש את חברו, מלבד ברון, מתוודים על רגשותיהם בלא ידיעה שמאזינים להם. ברון מאשים את שלושת האחרים בהפרת הנדר, ואז נכנסים ז'קנטה וקוסטארד ומספרים על המכתב. המלך מתרתח, אך ברון משכנע את כולם שעליהם לזנוח את ההתנזרות ולספר לנסיכה הצרפתייה ולעלמותיה על מה שהם חשים. הגברים מחליטים להתחפש למוסקובים ולחזר בהיחבא אחרי הנשים. הצרפתי בואייה מצותת להם וחושף את מזימתם בפני הנסיכה, והיא ומלוותיה מערימות על הנווארים כשהן מתחזות זו לזו.

לאחר הבלבול והמבוכה, המלך ואציליו מתנצלים. הם מבקשים את הולופרנס, קוסטארד והאחרים להציג מחזה על תשעת המכובדים כדי לשעשע את כולם. קוסטארד מגלה באמצע ההצגה שארמאדו עיבר את ז'נקטה והשניים כמעט ומתקוטטים. הקהל לועג לביצוע. בסוף, מגיע שליח המוסר כי מלך צרפת מת. הנסיכה מוסרת לפרדיננד כי עליו להמתין במשך שנת האבל כדי להוכיח את אהבתו, והוא ואנשיו מסכימים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמל אהבה לשווא בוויקישיתוף