פאן טי קים פוק
 | |
| לידה |
27 ביולי 1963 (בת 60) Trang Bang, דרום וייטנאם  |
|---|---|
| מדינה |
קנדה, וייטנאם, דרום וייטנאם |
| מקום מגורים |
טורונטו |
| השכלה |
אוניברסיטת הוואנה |
| תפקיד |
UNESCO Goodwill Ambassador (נובמבר 1997) |
| השקפה דתית |
נצרות, גאו-דאי |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
פאן טי קים פוק (באנגלית: Phan Thi Kim Phuc; נולדה ב-2 באפריל 1963, בדרום וייטנאם, ידועה גם כ"ילדת הנאפלם") היא פעילת שלום וייטנאמית-קנדית המוכרת כילדה המוצגת בתצלום "The Terror of War" שצולם במלחמת וייטנאם ב-8 ביוני 1972. בתצלום נראית קים פוק בגיל תשע, רצה עירומה על הכביש, לאחר שנכוותה קשות בגבה ממתקפת הפצצות של כוחות צבא דרום וייטנאם. התצלום האייקוני צולם בפאתי הכפר טראנג באנג על ידי צלם סוכנות הידיעות Associated Press, ניק אוט (אנ'), וזיכה אותו בפרס פוליצר לצילום עיתונות וכן בפרס העיתונות העולמית[1].
אירועי יום הצילום[עריכת קוד מקור | עריכה]
קים פוק התגוררה עם משפחתה בכפר טראנג באנג בדרום וייטנאם. ב-8 ביוני 1972, הטילו מטוסים של צבא דרום וייטנאם פצצות נפאלם על הכפר טראנג באנג (אנ'), שנכבש על ידי כוחות צפון וייטנאם[2]. ביחד עם תושבי כפר נוספים, הסתתרה קים פוק במקדש קאו דאי בניסיון להימלט מחילופי האש בין כוחות הדרום לצפון, אך בשלב מסוים אחד מחיילי הדרום בקרבתה התריע מפני הפצצת המקדש, והפציר בתושבים לברוח ממנו. קים פוק נמלטה יחד עם מספר תושבים וחיילי הדרום אל עבר הכביש. טייס של כוחות דרום וייטנאם זיהה אותם בטעות כחיילי האויב והטיל לעברם פצצות נפאלם.
בהפצצה זו נהרגו שני בני דודיה של קים פוק ושני בני כפר נוספים. קים פוק נכוותה קשות, וקרעה מעליה את בגדיה הבוערים. הצלם ניק אוט צילם אותה רגעים לאחר ההפצצה, כשהיא רצה עירומה וצועקת "חם מדי! חם מדי!". לאחר צילום התמונה, לקח אוט את קים פוק ואת שאר הילדים הפצועים לבית חולים בסייגון, שם נאמר לו כי כוויותיה חמורות מאוד ואין אפשרות לעזור לה. בתגובה, שלף אוט את תעודת העיתונאי שלו ודרש מהצוות הרפואי לטפל בה בכל זאת. לאחר 14 חודשי אשפוז ו-17 ניתוחים, היא השתחררה מבית החולים[3].
הרמתי את הראש וראיתי מטוסים, וראיתי ארבע פצצות נוחתות. ואז, פתאום, היה אש בכל מקום, והבגדים שלי שרפו. ברגע הזה לא ראיתי אף אדם מסביבי, רק אש.
אני עדיין זוכרת את המחשבות שלי בזמנו. חשבתי: "הו אלוהים, נשרפתי, אני אהיה מכוערת, ואנשים יסתכלו עלי בדרך אחרת". הייתי כל כך מבוהלת.
פרסום התצלום[עריכת קוד מקור | עריכה]
עורכי ה-Associated Press היססו בתחילה לפרסם תצלום זה, משום העירום המופיע בו, אך לבסוף התרצו[5], ופרסומו זעזע את העולם והפך אותו לאחד התצלומים המטלטלים ביותר של מלחמת וייטנאם. בשנת 1972, נבחר לצילום השנה בעיתונות העולמית, ובשנת 1973 זיכה את הצלם בפרס פוליצר.
הקלטת שמע של הנשיא ריצ'רד ניקסון משנת 1972 חשפה כי ניקסון חשד שהתמונה מזויפת, באומרו: "אני תוהה אם הצילום הזה ערוך"[6]. הצלם אוט הגיב: "אף על פי שתצלום זה הוא מהתצלומים הזכורים ביותר של המאה העשרים, הנשיא ניקסון מעלה ספקות לגבי האותנטיות שלו. בשבילי ובשביל רבים אחרים, התצלום הזה לא יכול להיות יותר מוחשי ממה שהוא. התצלום אותנטי כמו מלחמת וייטנאם עצמה. הזוועות שצולמו על ידי במלחמת וייטנאם לא זקוקות לעריכה. הילדה המבועתת מהצילום עדיין חיה, והפכה לעדות אמינה לגבי אמיתות התמונה. אותו הרגע מלפני 30 שנה הוא רגע שקים פוק ואני לעולם לא נשכח, והיה זה הרגע ששינה את חיינו"[7].
חייה הבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגירה לקנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כסטודנטית צעירה, אולצה קים פוק לפרוש מלימודי הרפואה על מנת לשמש כלי תעמולה בידי הממשל הקומוניסטי של וייטנאם. בשנת 1986, קיבלה אישור להמשיך את לימודיה בקובה[8]. בקובה היא הכירה סטודנט וייטנאמי והתחתנה איתו בשנת 1992. הם טסו לירח דבש במוסקבה, אולם במהלך עצירת תדלוק בניופאונדלנד, הם נטשו את המטוס וביקשו מקלט מדיני בקנדה. בקשתם התקבלה והם גרים כיום ליד טורונטו. לזוג שני ילדים[2]. בשנת 1996, קיבלה אזרחות קנדית[9]. קים פוק המירה את דתה מדת הקאו דאי לנצרות.
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1994, התמנתה לשגרירה של רצון טוב מטעם האו"ם, ואמרה כי לא ניתן לשנות את העבר, אבל כולם יכולים לעבוד יחדיו למען עתיד שלו[10]. בשנת 1997, ייסדה בארצות הברית את 'קרן קים פוק' הראשונה במטרה לספק עזרה רפואית ונפשית לילדים קורבנות מלחמות. לאחר מכן, ייסדה קרנות נוספות תחת השם 'קרן קים פוק הבינלאומית'[11]. בשנת 1999, פורסמה הביוגרפיה שלה הנקראת "The Girl in the Picture" (בעברית: "הילדה בתמונה"). בשנת 2004, נאמה באוניברסיטת קונטיקט וסיפרה על חויות חייה, על התמודדותה עם הכאב ועל התפקיד של רגשות החמלה והאהבה בתהליך החלמתה[12]. בשנת 2009, שודר ברדיו נאומה 'הדרך הארוכה למחילה' בו היא מספרת שמחלה על העוולות שנגרמו לה.
הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2004, הוענק לקים פוק תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת יורק בטורונטו על פועלה ברחבי העולם למען ילדים קורבנות מלחמה. בשנת 2005, הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד נוסף מטעם אוניברסיטת קווינס בקינגסטון. בשנת 2011, הוענק לה תואר זה בשלישית מטעם אוניברסיטת לת'ברידג' באלברטה. בנוסף, קים פוק קיבלה את תואר מסדר אונטריו[13][3].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אחרי 40 שנה: מה קרה לילדת הנפלם?, באתר ynet, 6 ביוני 2012
- הסיפורים מאחורי התמונות המפורסמות בהיסטוריה – חלק ב' - באתר mako
- Photographer Nick Ut: The Napalm Girl - אתר סוכנות הידיעות AP
- קרן קים פוק - אתר הבית
- מיכל רשף, סיפור בדקה: מה עלה בגורל הילדה שהפכה לסמל של מלחמת וייטנאם?, באתר וואלה!, 26 באוקטובר 2015
- תמונת צלקות הכוויה שנותרו על גופה של פאן טי קים פוק, באתר Bergamo Post, 27 בספטמבר 2015 (באיטלקית)
פאן טי קים פוק, הכל השתנה ביוני 1972. 50 שנה אחרי, אני כבר לא "ילדת הנפאלם", באתר הארץ, 8 ביוני 2022
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Associated Press (June 11, 1972). "Girl, 9, Survives Napalm Burns". New York Times
- ^ 1 2 Kathleen Burge (February 14, 2013). Girl in famous Vietnam photo talks about forgiveness
- ^ 1 2 History. Kim Phuc Foundation International.
- ^ Oscar Holland, 'Napalm Girl' at 50: The story of the Vietnam War's defining photo, CNN, 2022-06-08 (באנגלית)
- ^ Horst Faas and Marianne Fulton, How the Picture Reached the World, https://digitaljournalist.org/ (באנגלית)
- ^ Nixon, The A-Bomb, And Napalm. CBS News. 28 February 2002
- ^ From program booklet for Humanist Art/Symbolic Sites: An Art Forum for the 21st century
- ^ The Long Road to Forgiveness. This I Believe. June 30, 2008. NPR
- ^ Kim Phuc – David Spencer's Education Paragon. Education.davidspencer.ca. Retrieved June 6, 2012
- ^ Kim Phuc Phan Thi. Goodwill Ambassadors. UNESCO
- ^ Lumb, Rebecca (May 17, 2010). "Reunited with the Vietnamese 'girl in the picture'". BBC News. Retrieved May 18, 2010
- ^ Omara-Otunnu, Elizabeth, "Napalm Survivor Tells of Healing After Vietnam War", UConn Advance, November 8, 2004
- ^ Honorary Degrees Queen's University Archived June 6, 2011