פהיניו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנואל פרננדס פרננדס
Manuel Fernandez Fernandez
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 21 בינואר 1923
סן פלייאו, ספרד
פטירה 12 ביוני 2012 (בגיל 89)
מדריד, ספרד
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1939–1940
1940–1943
נביה
ארנס דה אלקברה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1943–1948
1948–1953
1953–1956
1956–1957
סלטה ויגו
ריאל מדריד
דפורטיבו לה קורוניה
גרנדה
101 (70)
124 (108)
72 (46)
15 (8)
נבחרת לאומית כשחקן
1949
1948–1955
ספרד ב'
ספרד
1 (0)
3 (3)
קבוצות כמאמן
1946 דפורטיבו לה קורוניה
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פהיניוספרדית: Manuel Fernandez Fernandez;‏ 21 בינואר 192312 ביוני 2012) היה כדורגלן ספרדי, ששיחק בעמדת החלוץ.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פהיניו הצטרף לקבוצה סלטה ויגו בשנת 1943, והפך שם לשחקן הרכב מידי. אף על פי שכבש רק 4 שערי ליגה בעונתו הראשונה, לאחר שקבוצתו חזרה לליגה הראשונה הוא כבש בכל עונה 15 שערים ומעלה עד עזיבתו ממנה. בעונת 1947/48 עזר לה להגיע למיקום הטוב ביותר שלה אי פעם בלה ליגה, מקום רביעי, תוך כדי שהוא גם זוכה בתואר הפיצ'יצ'י עם 21 שערים. בנוסף לכך הוא גם עזר לה להגיע באותה עונה לגמר הגביע הספרדי, אותו הפסידה לסביליה.

בקיץ 1948 פהיניו ומיגל מוניוס, ששיחק איתו באותו זמן בסלטה, חתמו בריאל מדריד שם המשיך פהיניו למצוא את הרשת פעמים רבות, וזכה בעונת 1951/1952 בתואר הפיצ'יצ'י השני שלו, לאחר שכבש 28 שערים. עם זאת, הוא איבד את מקומו בסגל לאחר הגעתו של אלפרדו די סטפנו, והביע את תסכולו בכך שמעולם לא יצא לו לשחק לצידו. בכל המסגרות פהיניו כבש 124 שערים ב-143 משחקים.

עד פרישתו בשנת 1957, בגיל 34, הוא ייצג בליגה הבכירה את דפורטיבו לה קורוניה, ואת גרנדה בליגה השנייה. הוא היה מאמן בקריירה שלו רק למשך שנה אחת ב-1956, בה אימן את דפורטיבו לה קורוניה. פהיניו ממוקם היום במקום ה-9 בטבלת הכובשים בכל הזמנים של הלה ליגה עם 210 שערים ב-278 הופעות.

בנבחרת ספרד ערך פהיניו 3 הופעות במשך 7 שנים. הוא כבש במשחק הבכורה שלו נגד שווייץ, ובמשחקו האחרון כבש צמד נגד אירלנד. שני המשחקים היו משחקי ידידות.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פהיניו נולד בשכונת סן פלייאו דה נביה בויגו שבספרד, בשנת 1923. הוא קיבל את כינויו משם משפחתו השני של אביו, פאניו. הוא היה ידוע כקורא נלהב של יצירותיהם של פיודור דוסטויבסקי ולב טולסטוי. הוא נפטר בבירת ספרד, מדריד, ב-12 ביוני 2012, בגיל 89.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]