פורמולה 1 עונת 1985
 | |
| אלן פרוסט, הזוכה באליפות | |
| סוג תחרות | מרוץ מכוניות |
|---|---|
| תאריך התחלה | 7 באפריל 1985 |
| תאריך סיום | 3 בנובמבר 1985 |
| מספר מרוצים בעונה | 16 |
| זוכה באליפות הנהגים | אלן פרוסט |
| נקודות הנהג הזוכה | 76 (73) |
| זוכה באליפות היצרנים | מקלארן |
| נקודות היצרן הזוכה | 90 |
במסגרת פורמולה 1 של שנת 1985 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה הצרפתי אלן פרוסט ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת מקלארן-טאג. זו הייתה האליפות הראשונה של פרוסט.
פרוסט זכה באליפות ביתרון גדול למדי (23 נקודות), כאשר בתחילת העונה עוד היווה אלבורטרו מתחרה רציני, אך בהמשך לא הייתה לפרוסט תחרות רצינית.
אירוע מעניין אירע כאשר מרוץ בלגיה נדחה מתחילת יוני לאמצע ספטמבר עקב קריסתו של ציפוי מיוחד על המסלול (שנועד לעמידה בכל מזג אוויר) בעקבות ניסויי נהיגה במסלול.
מרוצי עונת 1985[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מספר המרוץ | מקום המסלול | תאריך המרוץ | נהג מנצח | קבוצה מנצחת |
|---|---|---|---|---|
| 1 |  ז'אקארפאגה, ברזיל
|
7 באפריל |  אלן פרוסט
|
 מקלארן-טאג
|
| 2 |  אסטוריל, פורטוגל
|
21 בספטמבר | איירטון סנה
|
לוטוס-רנו
|
| 3 |  אימולה, סן מרינו
|
5 במאי |  אליו דה אנז'ליס
|
לוטוס-רנו
|
| 4 |  מונטה קרלו, מונקו
|
19 במאי | אלן פרוסט
|
מקלארן-טאג
|
| 5 |  מונטריאול, קנדה
|
16 ביוני | מישל אלבורטו
|
פרארי
|
| 6 |  דטרויט, ארצות הברית
|
23 ביוני |  קקה רוזברג
|
ויליאמס-הונדה
|
| 7 | פול-ריקאר, צרפת
|
7 ביולי | נלסון פיקה
|
ברבהם-ב.מ.וו
|
| 8 | ברנדס-הטש, בריטניה
|
21 ביולי | אלן פרוסט
|
מקלארן-טאג
|
| 9 | נורבורגרינג, גרמניה | 4 באוגוסט | מישל אלבורטו
|
פרארי
|
| 10 |  זלטווג, אוסטריה
|
18 באוגוסט | אלן פרוסט
|
מקלארן-טאג
|
| 11 |  זנדוורט, הולנד
|
17 באוגוסט | ניקי לאודה
|
מקלארן-טאג
|
| 12 | מונזה, איטליה
|
8 בספטמבר | אלן פרוסט
|
מקלארן-טאג
|
| 13 |  ספא-פרנקורשם, בלגיה
|
15 בספטמבר | איירטון סנה
|
לוטוס-רנו
|
| 14 |  ברנדס-הטש, אנגליה - גרנד פרי אירופה
|
6 באוקטובר | נייג'ל מנסל
|
ויליאמס-הונדה
|
| 15 |  קיאלמי, דרום אפריקה
|
19 באוקטובר | נייג'ל מנסל
|
ויליאמס-הונדה
|
| 16 |  אדלייד, אוסטרליה
|
3 בנובמבר | קקה רוזברג
|
ויליאמס-הונדה
|
דירוג נהגים סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | נהג | קבוצה | נקודות |
|---|---|---|---|
| 1 | אלן פרוסט
|
מקלארן - טאג
|
76 (73) |
| 2 | מישל אלבורטו
|
פרארי
|
53 |
| 3 | קֶקֶה רוזברג
|
ויליאמס-הונדה
|
40 |
| 4 | איירטון סנה
|
לוטוס-רנו
|
38 |
| 5 | אליו דה אנז'ליס
|
לוטוס-רנו
|
33 |
| 6 | נייג'ל מנסל
|
ויליאמס-הונדה
|
31 |
| 7 |  סטפן ג'והנסון
|
פרארי
|
26 |
| 8 | נלסון פיקה
|
ברבהם-ב.מ.וו
|
21 |
| 9 | ז'אק לאפיט
|
ליג'יה-רנו
|
16 |
| 10 | ניקי לאודה
|
מקלארן - טאג
|
14 |
| 11 | טיירי בוטסן
|
ארוז-ב.מ.וו
|
11 |
| 12 | פטריק טאמבה
|
רנו
|
11 |
| 13 |  מארק סורר
|
ברבהם-ב.מ.וו
|
5 |
| 14 | דרק וורוויק
|
רנו
|
5 |
| 15 | פיליפ סטראיף
|
ליז'יה-רנו
|
4 |
| 16 |  סטפן באלוף
|
טירל-פורד
|
4 |
| 17 | רנה ארנו
|
פרארי
|
3 |
| 18 | אנדראה דה-סזאריס
|
ליג'יה - רנו
|
3 |
| 19 | איון קאפלי
|
טירל - רנו
|
3 |
| 20 | גרהרד ברגר
|
ארוז-ב.מ.וו
|
3 |
עוד 20 נהגים התחרו לאורך העונה אך סיימו ללא נקודות אליפות ועוד נהג אחד השתתף במוקדמות אחד המרוצים אך לא הצליח להתברג לדירוג.
הערה: התוצאה בסוגריים מציינת את סך הנקודות שצבר הנהג. התוצאה בלא סוגריים מציינת את הנקודות שנלקחו בחשבון עבור האליפות בהתאם לתקנון (11 המרוצים הטובים ביותר לכל נהג).
דירוג קבוצות סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | קבוצה | נקודות |
|---|---|---|
| 1 | מקלארן - טאג
|
90 |
| 2 | פרארי
|
82 |
| 3 | ויליאמס-הונדה
|
71 |
| 4 | לוטוס - רנו
|
71 |
| 5 | ברבהאם - ב.מ.וו
|
26 |
| 6 | ליג'יה - רנו
|
23 |
| 7 | רנו
|
16 |
| 8 | ארוז - ב.מ.וו
|
14 |
| 9 | טירל - פורד - קוסוורת'
|
4 |
| 10 | טירל-רנו
|
3 |
תשע קבוצות נוספות השתתפו באליפות אך לא זכו באף נקודת אליפות.
| 1984 | 1985 | 1986 |
| ניקי לאודה | אלוף העולם-אלן פרוסט | אלן פרוסט |
| מקלארן-טאג | אליפות היצרניםמקלארן-טאג | ויליאמס-הונדה |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תוצאות מרוצי העונה באתר Formula1.com.
- סיכום העונה באתר MotorSport Magazine.
| עונות פורמולה 1 | |
|---|---|
|
