פיוטר יקיר

פיוטר יקיר

אין תמונה חופשית
לידה	20 בינואר 1923 קייב, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית
פטירה	14 בנובמבר 1982 (בגיל 59) מוסקבה, ברה"מ
מדינה	ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות ודנסקויה
השכלה	Moscow Institute for History and Archives
מעסיק	Institute of History of the Soviet Academy of Sciences

פיוטר יקיר (ברוסית: Пётр Ионович Якир‏; 20 בינואר 1923 - 14 בנובמבר 1982) היה היסטוריון דיסידנט ופעיל חופש יהודי סובייטי, בנו של הגנרל יונה יקיר שהוצא להורג בתקופת סטלין.

ילדות בכלא

פיוטר יונוביץ' יקיר נולד בשנת 1923 בקייב, בירת אוקראינה. בשנת 1937, בהיותו בן 14, נאסר אביו, הגנרל יונה יקיר, מבכירי הצבא האדום, במסגרת הטיהורים הגדולים והועמד לדין באשמה כי השתייך לארגון טרוצקיסטי אנטי-סובייטי והיה סוכן נאצי. האב נדון למוות והוצא להורג. הנער הוכרז ב"בנו של אויב העם" והוגלה עם אמו, שרה יקיר, לעיר אסטרחן בדלתא של נהר הוולגה. חודשים ספורים לאחר מכן נעצר פיוטר יקיר והועמד לדין באשמה כי ארגן כנופיה ונשלח למחנה של עבריינים צעירים.

בשנת 1942 שוחרר יקיר מן המחנה, אך נעצר שנית בשנת 1944 באשמת "הפצת תעמולה אנטי מהפכנית" ונשלח שוב למחנות.

שחרור

שנתיים לאחר מות סטלין, בשנת 1955, פגש מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב, באקראי, בעת שסייר במרכז אסיה בפיוטר יקיר, ומיד הורה על שחרורו וטיהור שמו. לאחר השחרור שב יקיר, שהיה אז בן 32, למוסקבה, כאדם חופשי לאחר 18 שנות שלילת חירות.

לימים, בשנת 1972, יעלה פיוטר יקיר את זכרונות ילדותו העשוקה בספרו "ילדות בכלא".

לימודים

במוסקבה התקבל יקיר בשנת 1957, ללא בחינות כניסה, למכון להיסטוריה של האקדמיה למדעים, ואת לימודיו בו סיים בהצטיינות. את עבודת התואר שלו כתב על תולדות הצבא האדום. בשנת 1962 התמנה לעוזר מחקר במכון. במסגרת תפקידו זה נשא הרצאות ברחבי ברית המועצות, בערים ובמפעלים, על עוולות הסטליניזם, כפי שחווה בגופו. בשנת 1963 הוציא קובץ מזכרונותים של אישים שונים על אביו יונה יקיר בשם "הקומנדרם יקיר".

לאחר שחרושצ'וב הודח מתפקידו בשנת 1964, ובמקומו בא ליאוניד ברז'נייב כמנהיג ברית המועצות, לא הותרו יותר הרצאות ממין זה.

פעיל התנועה לזכויות האזרח

מאמצע שנות השישים, תחת שלטונו של ליאוניד ברז'נייב, גברה דאגתו של יקיר מפני התפתחות זוחלת של נאו-סטליניזם בברית המועצות. הוא הפיץ מנשר שנקרא "מכתב גלוי לקומוניסט", ובו שלל את כל צורות הסטליניזם וקרא לגנות את סטלין בדיעבד על חיסול צמרת הצבא האדום בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה.

יקיר יצא להגנת רבים מאנשי תנועת החופש בברית המועצות, שהותקפו על ידי השלטונות על ספריהם ופרסומיהם, בהם אנדרי אמלריק, מחבר המסה הנבואית, שזכתה להד עולמי: "האם תמשיך ברית המועצות להתקיים עד 1984?".

בסוף שנות השישים הצטרף יקיר לקבוצה שנקראה "קבוצת הפעולה להגנת זכויות האזרח בברית המועצות" (ברוסית: Инициативная группа по защите гражданских прав в СССР) והיה לאחד מראשי הקבוצה. הקבוצה פרסמה פטיציות ומחאות פומביות על עוולות המשטר הסובייטי.

בשנת 1971 שלח מכתב גלוי לוועידה ה-24 של המפלגה הקומוניסטית, ובו תבע לעצור את התגברות הנאו-סטליניזם בברית המועצות. הק.ג.ב. נאלץ להבליג על מחאה זו, בשל הפרסום העולמי של יקיר כבנו של הגנרל יונה יקיר, אך לא לאורך זמן. בשלהי שנת 1971 נעצר יקיר למשך זמן קצר, כדי למנוע ממנו מלהשתתף בעצרת מחאה שקטה של מתנגדי המשטר שתוכננה ליום החוקה הסובייטי ב-5 בדצמבר 1971.

בשנת 1972 ערך הק.ג.ב. פעמיים חיפושים בדירתו. ב-21 ביוני 1972 נעצר יקיר לצורך העמדה לדין.

התכחשות

לפני שנעצר מסר יקיר לכתב הטיימס הבריטי את ההצהרה הבאה:

אם הם יכו אותי אני אגיד הכל - אני יודע זאת מנסיוני הקודם במחנות. אבל אתם תדעו שלא האני האמיתי הוא שידבר. דבר נוסף - אני לעולם, בשום נסיבות שהן, לא אתאבד. כך אתם תדעו כי אם הם יאמרו שנטלתי את חיי, שמישהו אחר עשה לי זאת.

מעצרו של יקיר עורר גל מחאות בברית המועצות, בהן מכתב מחאה החתום על ידי 52 פעילי חופש ובהם אנדרי סחרוב, שבו נאמר בין היתר כי מעצרו של יקיר הוא: "צעד נוסף בדרך לכינונן מחדש של שיטות סטליניסטיות... להאשים את יקיר באנטי-סובייטיות יכולים רק אלה המזוהים עם זרם הסטליניזם בשלטון סובייטי".

משפטו של יקיר נערך במוסקבה מ-27 באוגוסט עד 1 בספטמבר 1973. כפי שצפה יקיר בראיונו לטיימס של לונדון, אכן הופעל עליו לחץ והוא מסר לחוקריו פרטים על פעילותם של חבריו לתנועת החופש ושמות פעילים, ונאלץ להודות בבית המשפט באישומים נגדו בדבר "פעילויות אנטי סובייטיות מודרכות וממומנות על ידי שירותים זרים". יקיר נדון ל-3 שנות מאסר בצירוף 3 שנות הגליה. ב-5 בספטמבר 1973 ערכו יקיר, ופעיל נוסף שנשבר בלחץ השלטונות, מסיבת עיתונאים במוסקבה לעיתונאי חוץ, בה חזרו על הווידויים שלהם.

בהתחשב בשיתוף הפעולה שלו עם השלטונות, הפחית בית המשפט העליון של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית ב-28 בספטמבר 1973 את עונשו של יקיר ושנה לאחר מכן בספטמבר 1974 הוא שוחרר מהמאסר ושב למוסקבה.

הדיה של הפרשה התגלגלו גם לדיוניה של הכנסת. בישיבת הכנסת שהתקיימה ב-12 ביוני 1973, השווה חבר הכנסת מנחם בגין בין התנהגותו של פיוטר יקיר לבין התנהגותם של פעילי העלייה מברית המועצות סילבה זלמנסון וחבריה:

אדם מבקש לצאת לארץ אבותיו משום כך צריך להטיל עליו אימה, רעב, כופר, בתי ­כלא, מחנות ריכוז ? הרי רק משום כך מנת חלקם של אחינו הוא סבל זה. הם מקבלים על עצמם את דין הסבל באהבה ובגאווה. ואף זה הוא חזיון מופלא ­ הדור הצעיר שלא ידע לא מלה עברית, לא היסטוריה של עמנו, מוכן היום לקידוש השם למען זכותו שלו, למען זכותם של כל היהודים בברית­ המועצות, לצאת או לשוב לארץ­ ישראל. צאו וראו: פיוטר יקיר נעצר ונשבר. לפני מעצרו מסר לקונביה, כתב העתון ״טיימס" מלונדון, לאמור: "אם יכוני, אדבר כפי שאדרש". אני אומר זאת על יסוד נסיוני במחנות הריכוז.... כאנשים בני ­חורין, אדוני היושב ­ראש, זכאים אנו לשאול: זה גורלו של אדם; פיוטר יקיר, בנו של הגנרל הסובייטי המפורסם, מקימו של חיל השריון של ברית­ המועצות, איך זה קרה שפיוטר יקיר היה לאדם אחר? מדוע מסר את חבריו לתנועה הליברלית הדמוקרטית ומדוע הוא מכה על חטא? מה עוול עשה כאשר נלחם למען חירות האדם בברית­ המועצות, למען עתון חפשי מצנזורה ממשלתית ועוד? אבל זו עובדה. הוא נשבר. סילבה זלמנסון, שקולניק, קולצ'ינסקי, לוויטש, טיומקין, מרימי טיומקן הקטנה - ­ הם לא נשברו. הם מקבלים על עצמם את הסבל של חקירות ליליות, מן הערב עד הבוקר, תוך שלילת השינה במשך שבועות או חודשים, כדי שהאדם - כפי שאנחנו יודעים מנסיוננו יגיע לרגע שבו יאמר: "אני מוכן להודות בכל ובלבד שתתנו לי קצת לישון"...הם לא נשברו. הם אומרים: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני".

—

עד למותו בשנת 1982 היה פיוטר יקיר מנודה על ידי פעילי החופש בברית המועצות.

בשנת 2018 זוכה, לאחר מותו, מכל אשמה על ידי בית המשפט העליון של רוסיה.

ספרו

• A Childhood in Prison, Publisher: Macmillan, 1972.

קישורים חיצוניים

• פיוטר יקיר ותמונתו באתר הרוסי "אנטולוגיה של סמיזסט" (בתרגום גוגל לאנגלית)(הקישור אינו פעיל). (הסאמיזדאט - פרסום מחתרתי של דברי ספרות מועתקים במכונת כתיבה שהועברו מיד ליד בברית המועצות בשנות השישים והשבעים).
• דב אפל, פיוטר יקיר ופטרוניו, דבר, 10 במאי 1973, המשך