פחל

פחל (בספרות התלמודית: פֶּחֶל; בערבית: טבקת פחל – طبقة فحل), הידועה גם בשמה ההלניסטי פלה (ביוונית: Πέλλα) הייתה עיר עתיקה, שבתקופה ההלניסטית נמנתה עם הדקאפוליס ("עשר הערים").

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פחל הייתה יישוב עתיק יומין בעבר הירדן המזרחי. היא שכנה סמוך מאוד לנהר הירדן, מספר קילומטרים צפונית לוואדי אל־יביס, כשלושה קילומטרים ממזרח לכפר רופין. בקרבת העיר היו מעיינות חמים שהתלמוד הירושלמי מכנה אותם "חמתא דפֶּחֶל"^[1].

המקום נזכר בטקסטים מצריים מהמאה ה־19 לפני הספירה כפיחלום (pihlum) או פחל (pehel). במצבת סתי הראשון בבית שאן היא מוזכרת כ־פחל. העיר פחל נזכרת שוב במכתבי אל־עמארנה מן המאה ה־14 לפנה"ס, אז נשלטה על ידי מותבעל בן לבאיה שליט שכם.

לאחר הכיבוש הבבלי ניטשה העיר, ולא יושבה מחדש עד התקופה ההלניסטית המוקדמת. ראשיתו של היישוב המחודש הייתה יישוב קטן ולא מפותח עד המאה ה־2 לפנה"ס, ונמצאו בו סחורות אגאיות ופיניקיות. סחורות אלה סופקו כנראה משוק בית שאן.^[2]

כפי הנראה, מקור שמה של פלה בהלניזציה של שמה הקודם (פחל) ועל שם העיר פלה שביוון – עיר הולדתו של אלכסנדר הגדול, שצבאותיו כבשוה בסביבות 332 לפני הספירה.^[^{דרוש מקור]}

לאחר כיבושה על ידי היוונים עברה משלטון בית תלמי לבית סלאוקוס, ובהמשך נכבשה על ידי אלכסנדר ינאי. מאחר שמרבית תושבי העיר היו יוונים, לא התקבל השלטון היהודי באהדה, ועם כיבושה על ידי פומפיוס בשנת 63 לפנה"ס, הוצאה העיר – יחד עם שאר ערי הדקאפוליס – משלטון יהודה. לאחר כיבושה בידי הרומאים הפכה לעיר רומית, ובתקופה הביזנטית שגשגה, לאור נתיב הסחר שעבר בסמוך. על פי אוסביוס מקיסריה, הייתה פלה עיר מקלט לפליטים נוצריים שברחו מירושלים בתקופת המרד הגדול. בלקסיקון של סטפנוס מביזנטיון, נזכרים שמות נוספים לעיר, כגון "בוּטיס" ו"ברניקֵי", ונראה ששניהם קשורים לתקופת השלטון התלמי.^[3]

לאחר הכיבוש הערבי הייתה פלה בשליטת בית אומאיה עד לחורבנה בשנת 749 מרעש אדמה.