פרנזי

פרנזי
Frenzy
מבוסס על	Goodbye Piccadilly, Farewell Leicester Square
בימוי	אלפרד היצ'קוק
הופק בידי	אלפרד היצ'קוק
תסריט	אנתוני שאפר
עריכה	ג'ון ג'ימפסון
שחקנים ראשיים	ג'ון פינץ', בארי פוסטר, אלק מקוואן, ברברה לי-האנט, אנה מאסי
מוזיקה	רון גודווין
צילום	גילברט טיילור, לאונרד סאות'
מדינה	הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	סרטי יוניברסל
חברה מפיצה	יוניברסל
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	12 בספטמבר 1972
משך הקרנה	116 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	מותחן פשע, סרט מבוסס יצירה ספרותית
תקציב	3.5 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	frenzy
פרסים	מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר
	דף הסרט ב־IMDb

פרנזי (באנגלית: Frenzy) הוא סרט מתח שביים אלפרד היצ'קוק בשנת 1972.הסרט מבוסס על פי רומן בשם Goodbye Piccadilly, Farewell Leicester Square שנכתב ע"י הסופר ארתור לה ברן. הסרט נחשב לאחת מפסגות יצירתו של הבמאי הנודע ולסרטו הגדול האחרון. הסרט זכה להצלחה מסחרית ואמנותית ניכרת, לאחר הכשלונות היחסיים של שני סרטיו הקודמים של היצ'קוק, "טופז" ו"המסך הקרוע".^[1] כמו רבים מסרטיו המפורסמים של היצ'קוק, עוסקת עלילתו של פרנזי באדם חף מפשע החשוד בסדרה של רציחות סדרתיות שלא ביצע. הסרט, שמתרחש בלונדון וצולם בה, מסמל גם את שובו של היצ'קוק לאנגליה מולדתו, לאחר שנים של עשייה ובימוי בארצות הברית. סצנות רבות בסרט צולמו במתחם השוק של קובנט גארדן, שם עבד אביו של היצ'קוק כסוחר בשוק, ובה גדל היצ'קוק עצמו.

עיקרי העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבור הסרט,טייס הקרב לשעבר ריצ'רד בלייני (ג'ון פינץ') מפוטר מעבודתו כברמן בפאב ליד קובנט גארדן. הוא מבכה על פיטוריו אצל פקודו לשעבר, חברו בוב ראסק (בארי פוסטר), וכיום ירקן חביב בקובנט גארדן. ראסק מנחם אותו ונותן לו טיפ להימור על מרוץ סוסים קרוב, אבל לבלייני אין כסף להמר. הוא הולך לבקר את גרושתו ברנדה (ברברה לי-האנט), שמנהלת משרד שידוכים מצליח, ומתלונן בפניה על מצבו. הם מתווכחים מעט, אבל בסוף היא מזמינה אותו לארוחת ערב. מדוכא ועייף לאחר הארוחה, מבלה בלייני את הלילה במקלט של צבא הישע , שם הוא מגלה שברנדה הכניסה כסף לכיס המעיל שלו. למחרת, ראסק, שנדחה על ידי משרד השידוכים בגלל סטיותיו המיניות המפחידות, מגיע להתלונן בפני ברנדה. כשהוא מוצא אותה בגפה, הוא מתעמת איתה על היחס כלפיו. הוא אונס אותה, ואז חונק אותה עם העניבה שלו. כך נגלה לצופים שהוא הרוצח הסדרתי שהעיתונים כינו אותו "רוצח העניבה". אחרי שראסק עוזב, בלייני חוזר למשרד, בתקווה לדבר עם ברנדה שוב, אבל הוא מוצא את משרדה נעול. המזכירה של ברנדה, מוניקה ברלינג (ג'ין מארש) חוזרת מארוחת הצהריים, רואה את בלייני עוזב את המקום ואז מגלה שברנדה נרצחה. על פי עדותה של המזכירה לסקוטלנד יארד, בלייני הופך לחשוד העיקרי והמשטרה פותחת במבצע חיפושים אחריו. בלייני נפגש עם ברברה "באבס" מיליגן (אנה מאסי), חברתו שעבדה איתו בפאב והם הולכים למלון ללון יחד ללילה. הם מתעלסים, ולמחרת בבוקר נודע לבלייני דרך העיתון שהמשטרה דולקת בעקבותיו. בעלי המלון מסגירים את מקום שהותו במלונם ובינתיים שניהם בורחים. הם מתחמקים בקושי מהמשטרה ובינתיים בלייני משכנע את באבס שהוא לא הרוצח והיא מאמינה לו. הם פונים לאחד מחבריו של בלייני מהשרות הצבאי לעזרה, אך אשתו של החבר מסרבת לשהייתו במחיצתם. בלייני משכנע את באבס להביא את חפציו מהפאב, כדי שיוכל לברוח. בדרכה לפאב, באבס נתקלת בראסק, אשר מציע לה להשתמש בדירתו למשך הלילה. בדרך לשם, הוא מנסה לדלות ממנה פרטים על מקום מחבואו של בלייני, אך היא אינה מוסרת לו את מבוקשו. לאחר שהם עולים לדירתו, הוא אונס ורוצח אותה. הוא מחביא את גופתה בשק תפוחי אדמה, ובאותו לילה מאוחר מעמיס אותה בחלק האחורי של משאית שמובילה תפוחי אדמה לעיר אחרת. בחזרה בחדרו, מגלה ראסק שסיכת העניבה הייחודית שלו עם האות R חסרה, ומבין שבאבס כנראה תלשה אותה ממנו בזמן שחנק אותה. מחשש שסיכת העניבה עלולה להפלילו, ראסק חוזר למשאית כדי להשיבה אליו, הוא מטפס פנימה ובעודו מחפש, מגיע נהג המשאית ויוצא לדרך . למרות שהנסיעה מתבצעת בכביש משובש ובדרכים עקלקלות , הוא מצליח להוציא את הסיכה מתוך אצבעותיה הלופתות של הגופה. פרוע ומכוסה באבק תפוחי אדמה, הוא יוצא לבית קפה בצד הדרך, ואז חוזר לדירתו בקובנט גארדן. כשגופתה של באבס מתגלה, בלייני נחשד מיידית ברציחתה. בלייני, שלא מודע לכך שראסק הוא הרוצח האמיתי, פונה אליו לעזרה. ראסק מטמין לו פח ומציע לו להתחבא בדירתו ואז מלשין עליו למשטרה. לאור בגידתו של ראסק, בלייני מבין שהוא הרוצח האמיתי. במשפט, חבר המושבעים מוצא את בלייני אשם. במהלך המשפט ובזמן שהוא מובל לכלא, בלייני מוחה בקול על כך שהוא חף מפשע ושראסק הוא הרוצח האמיתי. המפקח הראשי אוקספורד (אלק מקוון) שוקל מחדש את העדויות וחוקר בשקט את ראסק. הוא דן במקרה עם אשתו (ויוויאן מרצ'נט) תוך שהוא מנסה להימנע מאכילת מאכלי הגורמה הצרפתיים שלמדה להכין בקורס "בישול אקזוטי". בלייני, נשבע להימלט מהכלא ולנקום בעצמו בראסק. הוא פוצע את עצמו בכוונה ונלקח לבית החולים, שם עוזרים לו חבריו המטופלים להימלט. הוא הולך לדירה של ראסק. למרבה הפלא, דירתו אינה נעולה והוא נכנס פנימה. בלייני, חושב שראסק ישן במיטתו, ניגש אליו ומכה אותו באמצעות מוט ברזל. לפתע מתגלה לו שזה לא ראסק הישן במיטה, אלא גופת אישה חנוקה(סוזן טרוורס) עם העניבה. המפקח אוקספורד, שצפה שבלייני ירדוף את ראסק, מגיע לדירתו ומגלה את בלייני עם גופת האישה המתה. בדיוק כשבלייני מנסה להסביר את הנעשה, השניים שומעים רעש דפיקות חזק המגיע מחדר המדרגות. לפתע ראסק נכנס לדירה כשבאמתחתו תיבה גדולה. הוא מגלה את בלייני ואז המפקח סוגר עליו את הדלת ורואה שחולצתו פתוחה לרווחה וטוען בפניו: "מר ראסק, אינך עונד את עניבתך".

סצנות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט כולל מספר סצנות קולנועיות ידועות:

סצנת הפתיחה המפורסמת של הסרט כוללת תנועת מצלמה מתמשכת וארוכה המציגה את לונדון ונהר התמזה ממעוף הציפור, כאשר המצלמה יורדת לאיטה ומתקדמת לאורך הנהר, שם מתגלה גופת אשה עירומה שלצווארה קשורה עניבה בלבד.
הסצנה המתארת את מעשה האונס והרצח של ברנדה בצורה גרפית, בוטה ומפורטת, המזכירה מבחינה קולנועית את סצנת המקלחת המפורסמת מפסיכו.
הסצנה בה מנסה הרוצח ראסק להיפטר מגווייתה של באבס ומתמודד עם שק לא נוח של תפוחי אדמה שלתוכו הכניס את הקורבן בחלקה האחורי של משאית עמוסה בשקים של תפוחי אדמה. הרגליים העירומות של הגוויה נראות כתמונה סוריאליסטית מבין תפוחי האדמה. בהמשך הסצנה מנסה הרוצח להוציא בכוח מבין אצבעותיה הקפואות של גופת המנוחה סיכה מעוצבת שעלולה להפליל אותו ברצח, ע"י ריסוק אצבעותיה, לזוועת הצופים בסרט.
סצנות ארוחות הערב של המפקד אוקספורד עם אשתו המתמחה בבישול צרפתי אנין, המשלבות בצורה גרוטסקית וקסומה הומור, אוכל ורצח.
סצנת הסיום של הסרט בה מתגלה הרוצח ראסק על ידי המפקח אוקספורד, הכוללת את השורה המפורסמת: ""Mr. Rusk, you're not wearing your tie".

התייחסויות ופרשנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר הראיונות^[2] שערך הבמאי הצרפתי הנודע פרנסואה טריפו עם היצ'קוק הוא כותב על הסרט:

"בלונדון של ימינו חונק סוטה מין נשים בעזרת עניבה. בדקה החמש עשרה מגלה לנו היצ'קוק את זהותו של הרוצח, שאיתו ערכנו הכרות בסצנה השנייה של הסיפור. גבר אחר, שאנו עוקבים אחרי הקורות אותו, מואשם במעשי הרצח, נתפס, נעצר ומורשע; אנו מביטים בו במשך שעה וחצי, כשהוא נאבק כאותו זבוב שנלכד ברשת קורי עכביש.
פרנזי הוא שילוב של שני סוגי סרטים: הסרטים שבהם היצ'קוק מזמין אותנו לעקוב אחר מסלולו של רוצח: צל של ספק, פחד במה, אליבי ופסיכו; וכן של הסרטים שבהם הוא מתאר את ייסוריו של אדם נרדף חף מפשע: 39 המדרגות, אני מודה, נאשם ומזימות בינלאומיות. בפרנזי אנו מוצאים שוב את העולם ההיצ'קוקי המסוגר כחלום בלהות, שבו הדמויות מכירות זו את זו: הרוצח, האדם החף מפשע, הקורבנות, העדים. זה עולם המצומצם למינימום ההכרחי, שבו כל פטפוט בחנות או במסעדה נוגע בדיוק לרציחות שבהן מדובר, עולם שכולו עשוי צירופי מקרים שיטתיים כל כך, עד שהם חופפים אלה לאלה אופקית ואנכית: פרנזי מציג לנו תמונה של מעין תשבץ שהרצח הוא נושאו."

בהמשך מוסיף טריפו ומציין:

"עם פרנזי ויתר היצ'קוק לראשונה על הגיבורות הזוהרות והמתוחכמות, שהטיפוסית מביניהן הייתה גרייס קלי - לטובת נשים מחיי היומיום, שנבחרו בהצלחה מרובה: ברברה לי-האנט, אנה מאסי, ויויאן מרצ'נט ובילי וייטלו. הן הביאו איתן ריאליזם חדש ליצירתו של היצ'קוק, חיזקו את נופך הפרשיה הפלילית, הוסיפו אמינות ואפילו חספוס לאותו סיפור מקברי חדש, שנעדר כל רגש.
הליהוק הגברי היה מוצלח פחות. ארשת פניו של החף מפשע שחושדים בו לשווא (ג'ון פינץ') ביטאה בעיקר מעין זעף אגואיסטי, ואהדתו של הקהל לא הייתה נתונה לו. באשר לרשע (בוב רסק), הוא היה קליל מכדי להפחיד את הצופים.
אף על פי כן, פרנזי היה אפוף קסם, ככל הנראה משום שהיצ'קוק צילם אותו - אחרי הסיוט של טופז - במצב של אופוריה. הוא עמד לחגוג חמישים שנות עשייה קולנועית, וכשהוא מלווה באלמה, הציב את מצלמתו בקובנט גרדן שבלונדון העממית ושוקקת החיים של ימי עלומיהם."

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמויות הראשיות חלקו שמות שהתחילו באותן אותיות ובהיפוך, ריצ'רד בלייני ובוב ראסק.
את פסקול הסרט כתב בתחילה, המלחין הנרי מנסיני, אולם בעקבות חילוקי דעות קשים עם היצ'קוק, בכך שהמוסיקה שנכתבה אינה מתאימה לסרט, הוא הוחלף במלחין רון גודווין.עקב כך, מנסיני הפסיד הרבה כספים בכתיבת המוסיקה לסרט זה.