פרפרניים
 פרפרניים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | קטניתאים |
| משפחה: | קטניות |
| תת־משפחה: | פרפרניים |
| שם מדעי | |
 Faboideaeרוד, 1968 | |
| תחום תפוצה | |
| |
פרפרניים (שם מדעי: Faboideae. שמות מקובלים נוספים: Papilionaceae או Papilionoideae), תת-משפחה במשפחת הקטניות, הכוללת צמחים עשבוניים, שיחים ועצים. קיימים כ-300 מינים הגדלים בר בארץ ישראל.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לרוב עלי צמח פרפרני הם מורכבים-מנוצים תלתניים, כלומר מורכבים משלושה עלעלים, או שהם מאוצבעים. לעיתים רחוקות יותר העלים פשוטים ואינם מפולגים לעלעלים. לחלק מהעלים יש קנוקנת (איבר ארוך ודק הנוטה להסתלסל סביב ענפים, אופייני לצמחים מטפסים). עלי הגביע, יכולים להיות מופרדים או מאוחדים.
משפחה זו קיבלה את שמה בגלל צורת הפרח, דמוית הפרפר. הפרח בעל גביע צינורי בעל חמש אונות, וכותרת בעלת חמישה עלים. צורת הפרח הייחודית נובעת מהבדלים בגודל ומבנה עלי הכותרת, ואף ניתנו להם כינויים מאפיינים: העליון והחיצוני ביותר מכונה מפרש (Banner); לרוב הוא הגדול ביותר. שני עלים צדדים למפרש מכונים משוט (Wing). עוד שניים קדמיים מאוחים יחדיו ומכונים סירה (Keel).
למרבית הפרחים עשרה אבקנים. ברוב פרחי הפרפרניים, תשעה אבקנים מאוחים ואחד חופשי. במרכז זיר האבקנים עולה עמוד העלי, בגובה שיבטיח האבקה באמצעות חרקים מעופפים.
הפרי הטיפוסי הוא תרמיל ובו זרעים רבים. הוא מכונה קטנית או אגוזית, תלוי בצמח.
בשימוש האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרפרניים היו בשימוש כמקור מזון במשך אלפי שנים, ושימשו הן למזון אדם (כגון חמצה, לוביה, חילבה) והן למספוא בהמות (אספסת, תלתן). קיימים מספר רב של מינים מתורבתים, כגון האפונה המתוקה. חלקם מגודלים באופן מסחרי בחקלאות מאות בשנים (אספסת הייתה גידול חקלאי מרכזי כבר במאה ה-17).
טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי מערכת המיון של קרונקוויסט, הפרפרניים הם משפחה בפני עצמה, אך לפי שיטות מיון גנטיות ניכר קשר הדוק ביניהם לבין משפחות נוספות, ואלו קובצו יחדיו למשפחת הקטניות במסמך APG II משנת 2003. אולם הם עדיין מופיעים בספרות לעיתים קרובות כמשפחה, ולא תת-משפחה.
סוגים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
|
