צ'ארלס ברני
צ'ארלס ברני (באנגלית: Charles Burney; 7 באפריל 1726 - 12 באפריל 1814) היה היסטוריון מוזיקה אנגלי ואביהן של הסופרות פרנסס ברני ושרה הריאט ברני.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'ארלס ברני נולד בשרוסברי ונשלח ללמוד בצ'סטר. מורו הראשון למוזיקה שם היה אדמונד בייקר, נגן העוגב בקתדרלה ותלמידו של ג'ון בלואו. בשובו לשרוסברי בגיל חמש-עשרה, המשיך ברני את לימודי המוזיקה בשלוש השנים הבאות אצל אחיו החורג, ג'יימס ברני, נגן עוגב בכנסיית סנט מרי ואחר נשלח ללונדון, שם למד שלוש שנים אצל תומאס ארן.
ברני כתב מוזיקה ל"אלפרד" של תומסון, שהופקה בתיאטרון דרורי ליין ב-30 במרץ 1745. ב-1749 התמנה לנגן עוגב בכנסייה ברחוב פנצ'רץ' בלונדון וכן הוזמן לנגן בצ'מבלו ב"קונצרטים החדשים" שאך זה נפתחו ב"קינגס ארמס" שבקורנהיל. באותה שנה התחתן, אך אשתו מתה בשנת 1761, ובשנת 1769 נישא בשנית. בתקופת שהותו בלין שבנורפוק, לשם עבר מסיבות בריאות, החל להגות בכתיבת היסטוריה כללית של המוזיקה. בשנת 1760 חזר ללונדון, בריא ושלם, עם משפחה צעירה. בתו הבכורה הפתיעה בגיל שמונה את הקהל בהישגיה כצ'מבליסטית. הקונצ'רטי לצ'מבלו שברני פרסם זמן קצר אחרי שובו ללונדון התקבלו בהתפעלות. ב-1766 הפיק בדרורי ליין תרגום ועיבוד לאופרה של ז'ן ז'ק רוסו, "נביא הכפר" (Le Devin du Village), שאותה כינה "האיש הערמומי" (The Cunning Man).
אוניברסיטת אוקספורד העניקה לברני ב-23 ביוני 1769 תואר דוקטור למוזיקה ואת הכבוד שבביצוע יצירתו, מזמור תפילה שכלל אוברטורה, קטעי סולו, רצ'יטאטיבים ומקהלות, בליווי אינסטרומנטלי. מלבד מזמור זה כתב גם מזמור ווקאלי לשמונה קולות, שלא בוצע. התעניינותו באסטרונומיה הובילה לפרסום, ב-1769, של "חיבור מקדים להיסטוריה של כוכבי שביט".[1] בתוך כל עיסוקיו המקצועיים, לא שכח ברני את יעדו העיקרי - "היסטוריה של המוזיקה". הוא החליט לצאת למסעות בעולם ולאסוף חומר שלא יימצא לו בבריטניה. נאמן להחלטתו, עזב את לונדון ביוני 1770, עמוס מכתבי המלצה, ויצא למסעותיו אל פריז, ז'נבה, טורינו, מילאנו, פדובה, ונציה, בולוניה, פירנצה, רומא ונאפולי. תוצאות חקירותיו פורסמו כ"מצבה הנוכחי של המוזיקה בצרפת ובאיטליה" (1771).[2] סמיואל ג'ונסון, בהתייחסו לספרו הוא, מסע לאייה המערביים של סקוטלנד נתן ביטוי להערכתו הרבה לספרו של ברני במילים, ",המסע המוזיקלי' של הברנש המוכשר הזה, ברני, עמד לנגד עיני."
ביולי 1772 חזר ברני ליבשת אירופה להמשיך במחקרו ואז, לאחר שובו ללונדון, הוציא לאור את מסקנות מסעותיו תחת הכותרת "מצבה הנוכחי של המוזיקה בגרמניה, ארצות השפלה והרפובליקה של הולנד" (1773). ב-1773 נבחר כעמית באגודה המלכותית.[3]
בשנת 1776 הופיע הכרך הראשון (במתכונת קוורטו) של המיזם רב השנים, "היסטוריה של המוזיקה". ב-1782 הוציא ברני את הכרך השני וב-1789 את השלישי והרביעי. על אף ביקורת מצד פורקל בגרמניה והישועי הספרדי לשעבר, רקואנו, שתקף בספרו Saggj sul Ristabilimento dell' Arte Armonica de' Greci e Romani Canton (פארמה, 1798) את דברי ברני על המוזיקה של יוון העתיקה וכינה אותו lo scompigliato Burney, "היסטוריה של המוזיקה" זכה בסך הכל לקבלת פנים חיובית. מסעו הראשון של ברני תורגם לגרמנית בידי אבלינג ויצא בדפוס בהמבורג בשנת 1772 והמסע השני תורגם בידי בודה ויצא, גם הוא בהמבורג, ב-1773. תרגום הולנדי של מסעו השני, הצירוף הערות של י. ו. לוסטיג, נגן עוגב בחרונינגן, יצא שם ב-1786. "עבודת מחקר על המוזיקה של הקדמונים", בכרך הראשון של ה"היסטוריה" של ברני, תורגמה לגרמנית בידי יוהאן יואכים אשנבורג ויצאה בדפוס בלייפציג ב-1781. ברני נעזר בעבודתו במידה רבה בשני הכרכים הראשונים של "סטוריה דלה מוזיקה", מחקרו הלמדני עד מאוד של האב ג'ובאני בטיסטה מרטיני (בולוניה, 1757-1770).
בשנת 1774 כתב ברני "תוכנית לבית-ספר למוזיקה". בשנת 1796 פרסם את "זכרונותיו ומכתביו של מטסטאזיו".
לקראת סוף חייו קיבל ברני תשלום של 1000 לירות שטרלינג על כתיבת כל הערכים המוזיקליים שאינם שייכים לתורת הטבע ולמתמטיקה בשביל האנציקלופדיה של ריז. ברני מת בצ'לסי, שם עבד כנגן עוגב והתגורר משנת 1783, ונקבר בחלקת הקברות של צ'לסי קולג'. לוח זיכרון הוקדם לכבודו בכנסיית וסטמינסטר.
ברני היה מעורה בחוגי האמנים ואנשי הספרות ידועי השם של זמנו. ג'ושוע ריינולדס צייר את דיוקנו ודמותו מופיעה בציור "התמז" של ג'ון בארי. הוא שקל לכתוב ביוגרפיה של ידידו סמיואל ג'ונסון, אך נסוג לנוכח קהל הביוגרפים שכבר הציפו תחום זה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צ'ארלס ברני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קרי ס. גרנט, "צ'ארלס ברני" 1, מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ גרנט, גרוב אונליין
- ^ קרי ס. גרנט, שם
