צ'נגדו J-10

**צ'נגדו J-10**
**歼-10**
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס קרב רב-משימתי
יצרן	קבוצת התעשייה האווירית צ'נגדו
טיסת בכורה	22 במרץ 1998
תקופת שירות	2006–הווה (כ־18 שנים)
יחידות שיוצרו	435
משתמש ראשי	חיל האוויר של צבא השחרור העממי
תרשים

Chengdu J-10 הוא מטוס קרב רב משימתי מתוצרת סין המיוצר על ידי חברת קבוצת התעשייה האווירית צ'נגדו. המטוס ידוע בכינויו במערב "Vigorous Dragon" (דרקון נמרץ) (ובסין בשם 歼十, Jiān 10).

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח המטוס נשמר בסוד, למרות פרסומים שונים בכלי תקשורת מערביים על מטוס קרב מתקדם המפותח בסין, עד לפרסום הרשמי בטלוויזיה הסינית ב-29 בדצמבר 2006.

פיתוח המטוס עלה לדיון בשנות ה-80 של המאה ה-20 כמענה לאיום הרוסי בדמות מטוסי המיג-29 והסוחוי 27. ב-1986 החליטה ממשלת סין לפתח מטוס קרב אך המטוס ערך את טיסת הבכורה שלו רק ב-24 במרץ 1998. המטוס דומה במידה רבה למטוס הלביא הישראלי, והיו שטענו שפיתוח המטוס התבסס בחלקו על טכנולוגיות ורכיבים שפותחו בישראל ונמכרו לסין.^[1]

המטוס מיוצר בשני דגמים - דגם J-10A החד מושבי שמתפקד כמטוס רב משימתי ודגם J-10B הדו מושבי המשמש בין היתר כמטוס אימונים, תקיפה קרקעית ולוחמה אלקטרונית.

בנוסף, סין מפתחת דגם של המטוס שישמש את הצי הסיני ולהיות מתופעל מנושאות מטוסים, ודגם עם יכולות התחמקות ממכ"ם המכונה Super-10^[2].

שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס נמצא בשירות מבצעי בחיל האוויר הסיני וקרוב ל-100 מטוסים נקלטו. בנוסף, ממשלת פקיסטן הזמינה 36 מטוסים עבור חיל האוויר הפקיסטני שאמורים להיות מסופקים בשנים הקרובות, פקיסטן אמורה להיות המדינה הראשונה והיחידה עד כה מלבד סין לקלוט את המטוס. המטוסים יסופקו תחת השם FC-20. בסוף 2007 דווחו כלי תקשורת שונים על עסקה בין איראן וסין לרכישת מטוסים מדגם זה אך ממשלת סין הכחישה את הדיווח^[1]^[3].

באוגוסט 2015, לאחר חתימה על הסכם הגרעין חתמה סין^[4] עם איראן על חוזה בגובה מיליארד דולר על העברת 24 מטוסי J-10 תמורת אספקת נפט גולמי במשך 20 שנה.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

J-10A - הדגם החד מושבי. שם החוץ של הדגם הוא F-10A או FC-10A.
J-10B - דגם מתקדם יותר, בעיקר בתחום המכ"ם.
Super-10 - דגם מתקדם, גם בתחום המכ"ם בעיקר. בעל מנוע רוסי מתקדם.
J-10S - מטוס אימונים דו מושבי.

מפרט טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות: 1 (דגם בסיסי), 2 (דגם אימונים/תקיפה)
אורך: 14.57 מטר (47.8 רגל 10 אינץ')
מוטת כנפיים: 8.78 מטר (28 רגל 10 אינץ')
גובה: 4.78 מטר (15 רגל 8 אינץ')
שטח כנף45.5 מטר² (490 sup2;)
משקל ריק: 8,000-9.730 ק"ג (17,637–21,451 ליברות)
משקל טעון: 5,500 ק"ג (9,920 ליברות)
משקל המראה מרבי: 18,000 ק"ג (39,683 ליברות)
הנעה: 1 מנועי טורבו-מניפה מסוג סטורן ליולקה AL-31 בעלי מבער אחורי

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהירות מרבית: 2.2 מאך
טווח: 950 ק"מ (מבצעי), 3,000 ק"מ (מקסימלי)
סייג רום: 18,000 מטר (59,055 רגל)
עומס כנף: 335 ק"ג/מ"ר

סין אמורה להשלים את פיתוח מנוע ה-WS-10A, שאמור להחליף את מנועי ה-AL-31 הרוסיים. המטוס מסוגל לשאת טילי אוויר-אוויר כגון PL-8, PL-9, PL-11, PL-12 מתוצרת סין, R-77 מתוצרת רוסיה ופיתון 3 מתוצרת ישראל ^[5] , טילי אוויר-קרקע מסוג PJ-9, YJ-9K מתוצרת סין וכן R-73.

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סין
- חיל האוויר הסיני
מעל 100 מטוסים בשירות. 300 יחידות אמורות להיות בסך הכל.
פקיסטן פקיסטן
- חיל האוויר הפקיסטני
36 מטוסים מדגם J-10A (שם ייצוא: F-10A) הוזמנו לשנים 2009-2010. דגמי ה-J-10B (שם ייצוא: FC-20) המתקדמים יותר הוזמנו לשנים 2014-2015.