צאר

צאר (ברוסית: царь, ‏האזנה^ⓘ‏^?‏; בבולגרית: цар; בלשון נקבה: צארינה; ברוסית: цари́ца, בבולגרית: царица) הוא תואר בו השתמשו שליטיהן של בולגריה (החל משנת 913), סרביה (במאה ה-14) ורוסיה הצארית והקיסרות הרוסית (בשנים 1547–1917). השם נגזר מהמילה "קיסר" (caesar), "צאר" בהגייה בשפות סלאביות.

ברוסיה שלאחר פלישת המונגולים שימש, כנראה, התואר לתיאור שליט עצמאי. בתואר הזה נקראו קיסר ביזנטיון ושליטי אורדת הזהב. שליטי רוסיה החלו להשתמש בתואר זה במאה ה-15, בעיקר להאדרת שם ממלכתם ביחסי חוץ לאחר פריקת העול המונגולי על ידי איוון השלישי. הם החלו לשאת את התואר באופן קבוע החל משנת 1547, עת הוכתר איוון האיום כצאר רוסיה עד ל-1721 בה פיוטר הגדול שינה את התואר ל"אימפרטור". עם זאת, באופן לא רשמי התואר "צאר" המשיך להתקיים באימפריה הרוסית. קיסרה המוכתר האחרון, ניקולאי השני משושלת רומנוב, הוצא להורג בעת מלחמת האזרחים ברוסיה.