צלוליטיס
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| רגל שמאל נגועה בצלוליטיס | |
| תחום |
רפואת עור  |
|---|---|
| מיקום אנטומי |
רקמת חיבור |
| טיפול |
|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
214222 |
| MeSH | D002481 |
| סיווגים | |
| ICD-11 |
EF02.3 |
  | |
צלוליטיס רַקֶּמֶת או דלקת רקמה תת-עורית היא דלקת אקוטית של רקמות החיבור התת-עוריות.
פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צלוליטיס נגרמת לרוב על ידי אחד משני מזהמים שכיחים; Staphylococcus aureus, או Streptococcus pyogenes. המזהם חודר את שכבת העור דרך פתח היכול להיגרם מטראומה: חתכים מקומיים, שפשופים, שריטות או ניתוחים. ייתכן גם עקב נשיכת בעלי חיים או עקיצה על ידי חרקים היכולים להעביר חיידקים. לאחר החדירה, הוא משחרר את הרעלנים שלו. ללא טיפול מתאים הדלקת יכולה להחמיר: לדלקת בכלי הלימפה (lymphangitis) וקשריות לימפה (lymphadenitis) ולנמקים מקומיים על העור. סיבוך קשה יותר אפשרי הוא בקטרמיה ואלח דם (sepsis).
מקומות שכיחים לזיהום הם הגפיים התחתונות והפנים אף על פי שכל מקום בגוף יכול להזדהם.
תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר התפתחות דלקת האזור יהיה אדום, נפוח, רגיש, כואב וחם. בדרך כלל יתלוו גם סימנים סיסטמיים כגון חום, צמרמורות, ברדיקרדיה, לחץ דם נמוך, כאבי ראש והזעה. בשכיחות מועטה יכולות להופיע שלפוחיות על האזור ונקודות אדומות על האזורים המודלקים. האזורים הנגועים נוטים להתפשט עם הזמן.
בספירת דם תהיה עלייה של תאי דם לבנים בעיקר מסוג נויטרופילים (סטייה שמאלה).
גורמי הסכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פטרת הרגל (athlete's foot / tinea pedis), דלקת עור (dermatitis), כיבים, ניתוחים, גיל מבוגר, מטופלים מדוכאי חיסון, חולי סוכרת, מטופלים כנגד וירוסים ממשפחת ה-Herpesviridae (HSV1/2, VZV, EBV, ו-CMV). עור שהוא יבש לאורך זמן או נפוח נוטה להתפוצץ וגם הוא מהווה גורם סיכון לזיהום חיידקי.
טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרך כלל יינתנו תרופות מקבוצת הצפלוספורינים. אם הדלקת היא בגפה, יש להגביהה מעל לגובה הלב על מנת להוריד את הנפיחות. יש לשקול הנחת רטיות רטובות וחמות כל 2-4 שעות, יש להקפיד על הטמפרטורה של הרטיות, בייחוד במקרים של מטופלים עם תחושות מופחתות כמו בסוכרת על מנת למנוע כוויות. הדרכת המטופל צריכה להתמקד במניעת חזרת הדלקת וטיפול נכון בעור כמו במקרים של ציפורן חודרנית.
בבתי החולים הטיפול הוא במתן אנטיביוטיקה לווריד 3 פעמים ביום במינון גבוה וזאת על מנת למנוע מהזיהום, שיתפשט לשאר אזורי הגוף ולמנוע נזק לבלוטות הלימפה (המגנות על הגוף נגד זיהומים).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.