צנזורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "צנזור" מפנה לכאן. לערך העוסק במתמטיקאי ישראלי, ראו יאיר צנזור.
עיתון ה"רודזיה הראלד" מ-21 בספטמבר 1966, אשר קטעים גדולים ממנו צונזרו על ידי הוועדה הרודזית לצנזורה

צֶנְזוּרָהלטינית: Censere, להעריך) או גַּנְזָרוּת[1] היא שליטה ופיקוח על פרסום והפצת מידע, דעות וספרות, לרוב מצד גופי ממשל. היקף המידע המצונזר יכול להיות ממילים בודדות ועד למושגים ורעיונות שלמים.

בעבר, הצנזורה הייתה נפוצה בתרבות העתיקה כחלק מהמשטר, שאסר להפיץ תכנים שעלולים לערער אותו או לפגוע בו. דתות שונות, ובייחודד הנצרות הקתולית בתקופת האינקויזיציה, עשו שימוש רב בכלי זה על מנת לשלוט במאמיניהן.

במשטרים סמכותניים דוגמת סין העממית, קוריאה הצפונית ובעבר גם מדינות דוגמת איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית, צנזורה מופעלת כלפי ניסיונות תקשורת הפונה לציבור, תוך דיכוי של דעות והדרה של רעיונות מהשיח הציבורי. בנוסף לכך במדינות אלה יש שימוש רב בתעמולה כדי לשמור על תמיכה של הציבור בשלטון.

במדינות בעלי דמוקרטיה ליברלית, לעומתם, צנזורה רשמית מופעלת למספר צרכים המוגדרים בחוק על פי נהלים סדורים המגבילים ומאזנים אותה אל מול חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. במדינות דמוקרטיות רבות קיימת חוקה שחלק ממנה כולל את חופש הביטוי וחופש העיתונות שמגבילים את הצנזורה. עם זאת צנזורה קיימת גם במדינות דמוקרטיות בדרכים שונות. במקרים מסויימים מתקיימת צנזורה פנימית בגלל שיקולים שונים. מקרה אחר של צנזורה פנימית יכול להיות מעטמי תפיסה שדבר זה נחוץ לצרכי הבטחון של המדינה. שיקול אחר יכול להיות כלכלי - המענות מפרסום שהוא מעריך שיגרום לו לנזק כלכלי אף כי מידע זה יכול להיות מעניין וחשוב לקוראים.

בשנים האחרונות קיימים מחקרים על דרכים שבן שלטון רודני המתחזה לדמוקרטי, או שלטון דמוקרטי עם קו פופליסטי יכול להפעיל לחץ על העיתונות באמצעים "רכים" וללא חוקי צנזורה נוקשים או גלויים. כיוון פעולה אחד הוא איום בשינוי רגולציה, באופן שיפגע ביציבות הכלכלית של גופי התקשורת. כיוון פעולה אחר הוא מתקפה מילולית מתמשכת על עיתונאים ביקורתיים על ידי גורמי ממשל ותומכיהן, באופן שגורם להם לקיים צנזורה עצמית.[2][3][4]

הגדרת הצנזורה וסמכויותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם צנזורה הוא במונח הלטיני censor, שמשמעו "בודק", דהינו פקיד הבודק פרסומים וגונז דברים האסורים על ידי השלטון. הצנזורה הייתה נפוצה בתרבות העתיקה כחלק מהמשטר, שאסר להפיץ תכנים שעלולים לערער אותו או לפגוע בו. הדתות השונות ובמיוחד הנצרות בתקופת האינקויזיציה, עשו שימוש רב בכלי זה, על מנת לשלוט במאמיניהן. ידועה השפעתה של הצנזורה הנוצרית על התלמוד, שבמסגרתה הושמטו קטעים שלמים ושונו משפטים שנתפסו כפוגעים בנצרות.

בזמנים המודרניים מתייחסת הצנזורה לבדיקה של ספרים, כתבי-עת, מחזות, סרטים, תוכניות טלוויזיה ורדיו, דיווחי חדשות ושאר אמצעי תקשורת, במטרה לשנות או להדחיק קטעים העשויים להיות פוגעים, לא נעימים, מעוררי התנגדות או חושפי סודות צבאיים וביטחוניים. החומר ה"לא נעים" נחשב לחומר לא מוסרי או גס, כופר או מנאץ, מסית או שעלול לפגוע בביטחון המדינה. כך, הנימוק לצנזורה הוא ההגנה על שלושה מוסדות חברתיים: המשפחה, הדתכנסייה) והמדינה.

באמצע המאה ה-19 נקבעו בבריטניה הוראות האוסרות הפצה של ספרות תועבה באמצעות הדואר. על פי הוראות אלה הוחרמו הספרים "סטיריקון", "פאני היל", "דקאמרון" ועוד. בשנת 1865 נחקק איסור דומה בארצות הברית, ובמסגרתו נאסרה אף הפצתם של ספרי הדרכה מינית.[5]

עד לאחרונה הייתה הצנזורה יציבה במוסדות שונים אפילו במדינות הדמוקרטיות המתקדמות ביותר המאופיינות בחופש הביטוי. באמצע המאה ה-20 החליש שינוי מהפכני בעמדת הציבור את כוחה של הצנזורה בדמוקרטיות רבות; למרות זאת, הצנזורה על צורותיה לא התפרקה באופן כלל-עולמי. כיום מתנגדים אנשים רבים, כולל אזרחים ליברלים, למתירנות באמנות ובתקשורת; הם טוענים שהיא משחיתה כל חוש של צניעות ונימוס ואף חותרת תחת התרבות.

בחברות לא-דמוקרטיות כמו סין, קוריאה הצפונית ובורמה, הצנזורה דומיננטית מאוד, נמצאת בכל הדרגות האמנותיות, האינטלקטואליות, הדתיות, הפוליטיות והציבוריות של חיי הפרט. מעטים המעשים או הביטויים שאינם זוכים לפיקוח רשמי.

ההצהרה הבינלאומית לזכויות אדם, אשר אומצה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות בשנת 1948, אינה מתייחסת לצנזורה ואינה מבטיחה חופש מצנזורה.

בישראל בוטלה הצנזורה על מחזות בשנת 1991, אך עדיין מופעלת צנזורה ביטחונית, המגבילה פרסומים הקשורים לביטחון המדינה.

סוגי צנזורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צנזורה המוטלת על ידי משטר יכולה להיות:

  1. צנזורה מוסרית־חברתית, המונעת הפצת מידע מסיבות מוסריות וחברתיות.
  2. צנזורה פוליטית, לשם מניעת ביקורת על המשטר.
  3. צנזורה צבאית־ביטחונית ומדינית, שמטרתה למנוע חשיפת סודות צבאיים ומידע מדיני רגיש.
  4. צנזורה משפטית, על ידי צווי איסור פרסום. כגון, איסור על פרסומם שמות חשודים, מהות העבירה, או לצורך הגנה על פרטיותם של קורבנות ועדים.

סוגי צנזורות אחרים:

  1. צנזורה כלכלית, המוטלת על ידי גופים מסחריים במטרה לשרת אינטרסים כלכליים או עסקיים.
  2. אמצעי תקשורת יכול להטיל על עצמו צנזורה פנימית הנובעת מאינטרסים אישיים (כגון אינטרסים מסחריים), העומדים בסתירה לזכות הציבור לדעת (שאותה מקיים כלי התקשורת, במהותו).

שיטות צנזורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צנזורה מונעת שלא מאפשרת את פרסום המידע והפצתו מלכתחילה.
  • צנזורה מפקחת ומנטרת שבודקת פרסומים קיימים, ומגבילה את הפצתם ואת הגישה אליהם.

בעידן הווב 2.0, ניתן ליצור מידע ולהפיץ אותו ברבים בקלות ובמהירות, כך שהרבה יותר קשה למנוע פרסום דעותיו של אדם, או צנזור של מידע מרגע שהגיע לרשותו. בצנזורה מפקחת ניתן להסיר ולהגביל את הגישה למידע לאחר שפורסם ברשת.

גופי הצנזורה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המועצה לביקורת סרטים ומחזות: גוף ציבורי הפועל מטעם משרד הפנים ובסמכותו לפסול לצפייה סרטי קולנוע, בשלמותם או בחלקם, או להגבילם לצפייה לבני גילים מסוימים ומעלה, כשיש בהם חומר אלימות קיצונית, פורנוגרפיה או פגיעה ברגשות הציבור.[6] המועצה הוקמה מכוחם של שני חיקוקים מנדטוריים, פקודת סרטי הראינוע ופקודת ההצגות הציבוריות (ביקורת), שנקבעו בשנת 1927. בעבר חלו סמכויות המועצה גם על מחזות תיאטרון, אך מאז 1991 הן חלות על סרטי קולנוע בלבד. רק קומץ סרטים או הצגות נאסרו לגמרי. המועצה מספקת שלושה דירוגים לכל סרט: מוגבל לצפייה מגיל 14 ומעלה בלבד, מוגבל לצפייה מגיל 16 ומעלה בלבד, ומוגבל לצפייה מגיל 18 ומעלה בלבד.
  • המועצה לשידורי כבלים ולוויין: מועצה שתפקידה להסדיר את השידורים בערוצי התקשורת האלקטרוניים מבחינת הפקתם, תוכנם ומסריהם ובין היתר סמכויות להתיר או לפסול שידורים.
  • הצנזורה הצבאית: פועלת מכוח תקנות ההגנה (שעת חירום) המנדטוריות בשילוב עם הסכם מרצון עם "ועדת העורכים". בראשה עומד הצנזור הצבאי הראשי. תפקידה למנוע פגיעה בביטחון המדינה וחשיפת סודות צבאיים, על ידי שמירה על חשאיותם של שירותי הביטחון והמודיעין ומניעת דליפת ידיעות על אמצעי לחימה ועל מבצעים ופעולות. התקנות אינן מחייבות הגשת כל הידיעות והמאמרים לצנזורה לפני פרסום, אלא רק את אלה שנמצאים ברשימה ידועה של נושאים רגישים, כגון ביטחון ויחסי חוץ,[7][8] או נשק גרעיני בישראל. כישלון בכך עלול לגרום להעמדה לדין של הכתב או כלי התקשורת[9] או, במקרה של עיתונאים זרים, להיות מנוע מלפעול במדינה.[10] "לא תהיה צנזורה בנושאים פוליטיים, על הבעות דעה או הערכות, אלא אם כן הם רומזים על מידע מסווג."
    • ועדת העורכים: ועדה המורכבת מעורכי כלי התקשורת, הפועלת במסגרת הסדר עם הצנזורה ומקבלת תדרוכים יזומים מגורמי הביטחון, עם בקשות להימנע מפרסום נושאים שאין לצנזורה אפשרות לאכוף את אי פרסומם.
    • ועדת השלושה: וועדה המוסמכת לקבוע בערעורים על החלטות הצנזורה הצבאית.
  • בתי המשפט: בית משפט בישראל יכול להוציא לבקשת המשטרה צו איסור פרסום, זהו צו אשר אוסר פרסומו של מידע ספציפי, בנימוק שפרסום זה עלול לפגוע בחקירה שעורכת המשטרה. עיתונים מרבים להיאבק נגד צווים אלה, ופעמים רבות מסתיים מאבק כזה בהסרת הצו ובפרסום המידע.
  • גוף לא רשמי הוא העורכים בתחנות הרדיו, שאסרו לעיתים השמעתם של פזמונים, בנימוק של פגיעה ברגשות המאזינים ובנימוקים נוספים.[11]
  • צנזורה על הפלסטינים: לפני הסכמי אוסלו ונסיגת ישראל מהשטחים בשנת 1994, משטרת ישראל והממשלה שלטו בחלק גדול מהשטחים הפלסטיניים וישראל צנזרה את הספרים והמידע שפלסטינים היו יכולים לקרוא ולהפיק. עד 1991 נאסרו כ-10,000 ספרים, נאסרו מכונות פקס ומספר קווי טלפון נותקו. בנוסף, אסור היה לפרסם כל דבר עם תוכן שנחשב כ"בעל משמעות פוליטית" בגדה המערבית, בשטח הפלסטיני, ופרסומים ערביים "הופסקו לחלוטין".[12] לאחר הקמת הרשות הפלסטינית אין אכיפה של חוקי צנזורה מטעם ממשלת ישראל בשטחי הרשות.

בנוסף לכל אלה קובע סעיף 214 לחוק העונשין:

”(א) העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:
(1) מפרסם פרסום תועבה או מכינו לצורכי פרסום;
(2) מציג, מארגן או מפיק הצגת תועבה –
(א) במקום ציבורי;
(ב) במקום שאינו ציבורי – אלא אם כן הוא מקום המשמש למגורים או המשמש חבר בני אדם שהחברות בו היא למי שמלאו לו שמונה עשרה שנים ולתקופה רצופה.”


צנזורה על ספרים עבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – צנזורה על ספרים עבריים

במשך תולדותיו של הספר העברי, צונזרו חיבורים שונים. ניתן לחלקם לשני סוגים מרכזיים: צנזורה חיצונית מטעם השלטון הלא-יהודי, וצנזורה פנימית יהודית - הן כזו שבה מצנזר המחבר עצמו את דבריו, והן המביא לדפוס, מפחד השלטון הנכרי. הבחנה חשובה אחרת היא בין צנזורה החלה על כתבי-יד, לבין הצנזורה הממוסדת יותר שהתמקדה באישורם או צינזורם של ספרים עבריים בעת הבאתם לדפוס.

מחקרים רבים נכתבו על הצנזורה והשפעותיה על פרסומי ספרים עבריים. כך למשל הופיעו מחקרים על היבטי הצנזורה בראשית הדפסתם של ספרים עבריים באיטליה במאות ה-15 וה-16, וכך גם לגבי הצנזורה של השלטון הצארי ברוסיה במאה ה-19.

צנזורים 'רשמיים' רבים של הספר העברי מטעם השלטונות הנוצריים, היו למעשה יהודים או יהודים-לשעבר. הסיבה המרכזית לכך הייתה בקיאותם בשפה העברית וברזי הספרות העברית. יהודים או יהודים-לשעבר אלו ניצבו בין הפטיש השלטוני לבין הסדן היהודי לו עדיין היו נאמנים במידה זו או אחרת. ביהדות רוסיה במאה התשע עשרה ידועה במיוחד ה'גזירה' האוסרת הדפסתם של ספרים עבריים למעט בשתי ערים ספציפיות, וילנה וז'יטומיר.

צנזורה חרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברה החרדית ישנם רבנים רבים היוצאים כנגד הכנסת מקלט טלוויזיה לבית[13][14] ושימוש באינטרנט.[15][16] עם זאת, למקלים בנושאים אלו קיימים פתרונות בדמות ספקיות אינטרנט המספקות ניטור וסינון של הגלישה באינטרנט מתכנים שאינם עולים בקנה אחד עם ערכי הצניעות ביהדות או עם ערכי הקהילה החרדית. אינטרנט זה מכונה "אינטרנט כשר".

מיזם צנזורה גדול הוא אתר האינטרנט "המכלול", שהוא גרסה מצונזרת של ויקיפדיה העברית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד רונן, דיני צנזורה - תקשורת, חופש הביטוי וביטחון המדינה, הוצאת פרלשטיין-גינוסר, 2011.
  • עוזי אלידע, "לידת הצנזורה הישראלית ב-1948", דן כספי ויחיאל לימור (ע.), תקשורת המון בישראל, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1998. עמ' 111–138.
  • חיים פאל, "זכות הציבור לא לדעת", הפרקליט ל"ט (תשמ"ט) 525.
  • משה כרמלי-וינברגר, ספר וסייף : חופש הביטוי והמחשבה אצל עם ישראל, הוצאת מכון סורא על ידי הישיבה אוניברסיטה, 1966.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גַּנְזָרוּת: צֶנְזוּרָה, גִּנְזוּר: צִנְזוּר, מילון מדע המדינה (2022) באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ קים ליין שפלי, יונתן לוי רודנות בחסות החוק, 2023
  3. ^ Ayala Panievsky, Covering Populist Media Criticism: When Journalists’ Professional Norms Turn Against Them, International Journal Of Communication, 2021, עמ' 15, 20
  4. ^ אמיר בן-דוד, "לא צריך לרצוח עיתונאי כדי לחסל את חופש העיתונות. מספיק שאנשים מפחדים", באתר זמן ישראל, 20 במאי 2021
  5. ^ ניצה בן-ארי, דיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1980-1930, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2006, עמ' 27-24
  6. ^ Israeli Theater Gets A Censor-Free Run
  7. ^ "IDF Military Censor banned nearly 300 articles last year". The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-03-04.
  8. ^ March 9, Haggai Matar; Edit, 2020 | (2020-03-09). "IDF censor redacted two thousand news items in 2019". +972 Magazine (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-03-04.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: numeric names: authors list (link)
  9. ^ Jodi Rudoren, Military Censorship in Israel, www.nytimes.com, ‏2014-08-04 (באנגלית)
  10. ^ "The Guardian: BBC says sorry to Israel"
  11. ^ צבי אלגת, מעצורים למנגינות, מעריב, 11 בפברואר 1966
    סמדר שיר, שירים פסולים, מעריב, 16 באוגוסט 1979
  12. ^ D'Souza, Frances (1991). Information Freedom and Censorship: World Report 1991. Chicago, Illinois: American Library Association. ISBN 0838921566.
  13. ^ שאלה בדבר הסיבות לאיסור הכנסת טלוויזיה לבית, באתר הידברות
  14. ^ איסור טלוויזיה, מחשב, עיתון, הכל אסור?, באתר Rabanim.net
  15. ^ יוסי זילברמן, ‏חרדים מזהירים: הגימטריה קובעת כי האינטרנט מסרטן, באתר ‏מאקו‏, 15 ביולי 2009
  16. ^ פשקווילי אינטרנט: “אנטרנט=סרטן”, “האינטרנט הוא אבי אבות הטומאה” - גלריית פשקווילים שנתלו בירושלים ובני ברק, באתר חדר 404