קולקס
 קולקס
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | כף צפרדע |
| משפחה: | לופיים |
| סוג: | קולקס |
| שם מדעי | |
 Colocasiaשוט, 1832 | |
| תחום תפוצה | |
| |
קולקס (שם מדעי: Colocasia) הוא סוג צמחים במשפחת הלופיים. המינים גדלים בר במרכז ובמזרח אסיה הטרופית ומתאפיינים בעלים גדולים ובפקעות שורש. מינים אחדים, המשמשים כצמחי מאכל, קרויים "טארו", ומגודלים כיום בכל רחבי הארצות הטרופיות בעולם, לשימוש בפקעותיהם עתירות העמילן.
שם הסוג העברי - קולקס, הוא השם העברי העתיק של הגידול התרבותי, והוא כנראה צורה עברית של השם הייווני ששימש באזורנו בתקופת המשנה (התקופה הרומית המאוחרת). גם השם המדעי הנוכחי הוא תעתיק של שם יווני עתיק זה (κολοκασία). בארץ ישראל גודל בעבר בתרבות מין אחד מסוג זה כצמח מאכל בשם קולקס הקדמונים (Colocasia esculenta).
תיאור הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיני הסוג הם עשבוניים רב-שנתיים בעלי קנה-שורש בולבוסי גדול. העלים גדולים ולעיתים ענקיים - אורכם 20 עד 150 ס"מ, וצורתם לב מאורך. בסוג כ-10 מינים, הגדלים בר באזורים טרופיים וסובטרופיים ביבשת אסיה, מהודו ועד פולינזיה.
מינים אחדים, ובייחוד קולקס הקדמונים, קרויים באנגלית Elephant Ears (אוזני הפיל), בעקבות צורת העלים ומידותיהם הענקיות.
קולקס הקדמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המין קולקס הקדמונים (Colocasia esculenta[1]; שם נרדף: C. antiquorum),[2] הקרוי בשפות רבות טארו, הוא גידול חקלאי נפוץ ובעל ערך כלכלי רב. המין נחשב לאחד מגידולי התרבות הקדומים ביותר בתחום מזרח אסיה הטרופית, שם תורבת כנראה עוד קודם לצמח האורז. כיום הוא מגודל למאכל בארצות טרופיות בכל רחבי העולם.[3] היקף הגידול העולמי בשנת 2014 היה 10.2 מיליון טון פקעות.
הפקעת מכילה עמילן קל עיכול, והיא ראויה לאכילה רק לאחר בישול או אפיה. תהליך החימום הממושך מבטל את רעילות גבישי אוקסלט הסידן (calcium oxalate) המצויים בתאי הפקעות והעלים. תנאי הגידול המיטביים הם חצי צל או צל מלא והשקיה מרובה. הצמחים רגישים לקרה, ליובש ולמליחות.
בארץ ישראל, גודל המין כצמח מאכל כבר בתקופה הרומית, והוא נזכר במשנה (מסכת מעשרות, פרק ה', משנה ח' - קרקס), בתוספתא ובתלמוד הירושלמי (קלקס, קולקס, קולקוסיא). בימי הביניים היה גידול מקובל מאוד בארצות האסלאם,[4] ומאז ועד ראשית המאה ה-20 הוא גודל לאכילה באופן מקומי ונדיר גם במקומות חמים ועתירי מים בארץ ישראל,[5] במישור החוף ובבקעת הירדן (מאזור הכנרת ועד שטחי הגידול שבקרבת המעיינות המתוקים באזור ים המלח[6]). כיום הוא משמש כצמח נוי בגנים מוצלים ומושקים בתחומים חמים של הארץ.
קולקס בפסיפס[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלי הקולקס הם כנראה המקור לעלי ענק המצויים בפסיפסים מהתקופה הביזנטית, שבהם הם מוצגים כמצע צמחי (כדוגמת עלה בננה) להגשת מזון לאכילה. כמעט תמיד מתואר העלה הגדול כשעל פניו פירות קיץ שונים. כך בפסיפס מאנטיוכיה שבסוריה, מכנסיית השליחים במידבא בירדן, ובישראל: בפסיפס שבשרידי המנזר העתיק בגן הלאומי כורסי ליד הכנרת, ובקפלת קבורה נוצרית ב"אל חמאם" ליד תל אצטבא בבית שאן.[7]
בפסיפס מבית שאן מוצג בחור המסמל את חודש יולי (נרשם ביוונית בפסיפס), ובידו עלה ענק בצורת לב מחודד, ועליו פירות.[8] גודל העלה בפסיפס הוא כשליש מגודל גוף העלם הנושא אותו. שילוב נדיר ויוצא דופן זה (בחור-עלה-חודש), מאפשר לזהות בבירור את המידות הטבעיות של העלה ולשייך אל עונת הגידול, ובכך לזהות כמעט ללא ספק כי מדובר בעלה הגדול של הקולקס. השיוך לחודש יולי מתאים כאן מאוד – זוהי התקופה החמה ביותר במהלך השנה, ובישראל מצוי בה הקולקס בשיא צימוח עליו.
שני האתרים (בית-שאן וכורסי) מתאימים גם מבחינת תנאי בית הגידול - ריבוי מים, ומיקום גאוגרפי בתחומים יותר חמים של הארץ. עדויות אלה מורות בסבירות גבוהה על אתרי גידול קולקס בשלהי התקופה הביזנטית בישראל, בסביבות הכנרת ועמק בית שאן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קולקס, באתר ITIS (באנגלית)
- קולקס, באתר NCBI (באנגלית)
- קולקס, באתר Tropicos (באנגלית)
- קולקס, באתר GBIF (באנגלית)
- קולקס, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Colocasia esculenta (L.) Schott | Plants of the World Online | Kew Science, Plants of the World Online. Retrieved: July 2019.
- ^ בעת החדשה, נקבע השם קולקס (בסתם), כשם פרטי לגידול התרבותי (אוירבך והאזרחי, "ילקוט הצמחים" תר"ץ; ועד הלשון, "מילון למונחי המטבח" תרצ"ח). במגדירי הצמחים, שבהם חודשו שמות עבריים בגישת שיקוף השמות הבינארים המדעיים, הוסף לשם זה 'תואר מין'. ההיקרות הראשונה של התואר הקדמונים (תרגום נאה מלטינית של antiquorum), היא כנראה: "צמחי התרבות של ישראל" (זהרי ופאהן, 1957). בפרסומים נוספים בעברית הוצגו למין גם השמות: קולקס תרבותי, ק' נאכל. למרות עדכונו של השם המדעי (C. esculenta) לצמח הקרוי בעברית קולקס, ראוי לא לשנות את תואר המין העברי - 'הקדמונים', שכבר התקבע בספרות.
- ^ Chaïr H., et all. 2016. Genetic Diversification and Dispersal of Taro (Colocasia esculenta (L.) Schott). PLoS One. 2016; 11(6): e0157712.H. Chaïr, R. E. Traore, M. F. Duval, R. Rivallan, A. Mukherjee, L. M. Aboagye, W. J. Van Rensburg, V. Andrianavalona, M. A. A. Pinheiro de Carvalho, F. Saborio, M. Sri Prana, B. Komolong, F. Lawac, V. Lebot, Genetic Diversification and Dispersal of Taro (Colocasia esculenta (L.) Schott), PLoS ONE 11, 2016-06-17 doi: 10.1371/journal.pone.0157712
- ^ תפוח האדמה (שמוצאו מהרי האנדים בדרום אמריקה) הובא לאירופה במהלך המאה ה-16, ורק במאה ה-18 התפשט גידולו ליתר ארצות העולם הישן. עד אז היה הקולקס (טארו) גידול השורש העמילני היחיד כמעט בארצות המזרח התיכון.
- ^ קולקס הקדמונים, זהר, ע. (תש"ס, 2000). "גידולי ארץ ישראל בימי הביניים"', עמ' 293–294. ושם גם מקורות ברורים על גידולו בעמק הירדן ובקעת כנרות (הע'ור) ובדרום מישור החוף.
- ^ קוריוז הוא, אירוע הימצאותו בנחל דוד בעין גדי בשנות ה-50 sharonambar, קולקס הקדמונים בעין גדי, באתר אוצרת נודדת, 2017-05-05. הצמח גדל בראשית המאה ה-20 בוואדי קלט, ונראה כי גודל בתחומים שופעי מים באזור יריחו.
- ^ אביטל, ע. (2014), הגידולים והכלים החקלאיים בפסיפסים מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית מארץ ישראל, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן. עמ' 108–109, 142–144
- ^ אביטל, הנ"ל: עמ' 108–109, איור 244
