קומזיץ
.jpg)
קוּמְזיץ (מיידיש: בוא שב) הוא מפגש חברתי הנערך סביב מדורה. בתרבות הישראלית אומץ הקומזיץ כחלק מהווי הפלמ"ח ובעקבותיו תנועות הנוער. מקובל להשתמש במדורה לבישול מאכלים שונים ולאכלם במהלך הקומזיץ. בפרט נערכים קומזיצים לציון ל"ג בעומר.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורה של המילה קומזיץ ביידיש: פירוש הצירוף "קום זיץ" הוא "בוא/י שב/י". במשמעותה המקורית לא היה הכרח למדורה דווקא, אלא לארוחה שמתקיימת בחוץ. מאוחר יותר אומץ המונח בידי אנשי הפלמ"ח לתיאור הישיבה סביב המדורה, ובמשמעותה זו נותרה עד ימינו. הבלשן יצחק אבינרי הציע את המילה "שֵׁבנָא" (וברבים: שבנאות) כחלופה עברית שהיא כעין תרגום שאילה של המילה ביידיש, אך זו לא התקבלה. הוצעה גם המילה התלמודית "טוזיג", הקיימת גם בערבית, וגם המילה "כֵּרָה", המופיעה במקרא (מלכים ב' ו, כג), אך גם הן לא הצליחו להחליף את מקום ה"קומזיץ" (המילה "טוזיג" הוצעה גם כחלופה למונח פיקניק, וגם במקרה זה לא התקבלה).[1] בשיר "דּוּדוּ", שכתב חיים חפר (פיינר) על מ"מ הפלמ"ח דוד צ'רקסקי שנפל בקרב, מסופר: "אִתָּנוּ הָלַךְ בַּמַּסָּע הַמְּפָרֵךְ / אִתָּנוּ סִיֵּר הוּא בַּגְּבוּל / בַּקוּמְזִיץ הָיָה מְזַמֵּר וְעוֹד אֵיךְ / אִתָּנוּ סָחַב מִן הַלּוּל...".[2] בשנות ה-40 היה מקובל בשימוש גם הפועל הנגזר מהשם, "לקמזץ".
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקומזיץ היה חלק מהווי הפלמ"ח והוא כלל שירה בציבור, צ'יזבטים ואכילת קַרטושקֶס – תפוחי אדמה שנאפים במדורה עצמה.
לאחר קום מדינת ישראל הפך הקומזיץ לפעילות נפוצה בתנועות הנוער. כיום מקובל לערוך קומזיצים לציון מאורעות שונים וגם ללא סיבה מיוחדת. קומזיץ הוא המנהג הידוע ביותר לציון ל"ג בעומר.
במהלך השנים חלו מספר התפתחויות בתחום הקולינרי: תפוחי האדמה נעטפים לעיתים ברדיד אלומיניום בטרם השלכתם למדורה, ולתפריט נוספו בצל, מרשמלו ונקניקיות.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרים זינגר, "קומזיץ", דבר, "דבר השבוע", 20 ביוני 1947
- עמית נאור, מי הדליק את הקומזיץ בל"ג בעומר?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 27 באפריל 2021
- מידע על קומזיץ בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לדעת אבינרי, "'קומזיץ' – שִחק לו מזלו. מפני שראשיתו נראית כמלה עברית: קום...". לדבריו, לא היה קִבוץ שבו הרציתי ולא נשאלתי על שם עברי ל'קומזיץ'. ביגור הציעו השומעים כרה שבמקרא. בתלמוד יש לעניין זה מלה זרה 'טוזיג', ורש"י מפרש: 'משתה של מריעות שעושים הנערים זה עם זה', אך משהוצאתי מפי מלת 'טוזיג' פרצו החברים בצחוק אדיר" (יצחק אבינרי, "שבנא", יד הלשון: אוצר לשוני בסדר אלף-בית של הנושאים, תל אביב: יזרעאל, תשכ"ד, עמ' 539). שם הציע אבינרי לייחד למשמעות זו את המילה "שבנא" – שם פרטי המופיע במקרא (גם בצורה "שבנה"); אך כאמור, הצעה זו לא התקבלה. ראו גם הנ"ל, "קומזיץ", בספרו כך בתנ"ך: אוצר מלים ובִטויים נשכחים הראויים לשוב לתחיה בלשוננו, ירושלים: קריית ספר, תשל"ח, עמ' 98. בשיר "שיא הכיף" שכתב חיים חפר ב-1944, נזכרות המילים "קומזיץ" ו"כרה" זו לצד זו; ראו מילות השיר "שיא הכיף" והאזנה לו, באתר זמרשת.
- ^ מילות השיר "דודו" והאזנה לו, באתר זמרשת.