קונצ'רטו מס' 5 (הקיסר) של בטהובן

קונצ'רטו הקיסר, קונצ'רטו לפסנתר מס' 5 במי במול מז'ור, אופוס 73 של לודוויג ואן בטהובן, היה הקונצ'רטו האחרון שלו לפסנתר. היצירה נכתבה בשנת 1809 בווינה והוקדשה לארכידוכס רודולף, פטרונו ותלמידו של בטהובן. ביצוע הבכורה היה בדצמבר 1810 בלייפציג.

את הכינוי "הקיסר" ליצירה העניק המלחין האנגלי ממוצא גרמני יוהאן בפטיסט קרמר.^[1]

הקונצ'רטו נכתב לפסנתר סולו, שני חלילים, שני אבובים, שני קלרינטים, שני בסונים, שתי קרנות, שתי חצוצרות וכלי מיתר. ליצירה שלושה פרקים:

אלגרו
אדג'יו און פוקו מוסו
רונדו - אלגרו מה נון טרופו

הפרק הראשון של הקונצ'רטו מס' 5 ארוך במיוחד - 21 דקות. עולה עליו באורכו רק הפרק הראשון של הקונצ'רטו לכינור, שמשכו 25 דקות. פרק הפתיחה של הקונצ'רטו מס' 4 נמשך כ-20 דקות.

ניתוח היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה מתחילה בשלושה אקורדים של כל התזמורת, כל אחד מלווה בקדנצה קצרה, בעלת אופי אלתורי אבל כתובה בפרטיטורה. הקדנצות הקצרות האלה מופיעות מדי פעם במהלך היצירה. במעבר מן התקופה הקלאסית לרומנטית, החלו מלחינים לערוך ניסויים בהצגת המוזיקה בכלי סולו. בטהובן כבר עשה זאת פעם, בקונצ'רטו הרביעי לפסנתר, אבל תצוגת הפסנתר המונומנטלית ביצירה הנוכחית, הנמשכת קרוב לשתי דקות בלי להביא חומר תימאטי, מבשרת קונצ'רטי עתידים, כמו הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון או הקונצ'רטו לפסנתר בסי במול מינור של צ'ייקובסקי.

הפרק הראשון מתעתע במורכבותו. על אף השימוש הנעשה בו באקורדים פשוטים, כולל נושא שני, הבנוי כמעט כולו מאקורדים של טוניקה ודומיננטה, הוא מלא טרנספורמציות תימאטיות מורכבות. המורכבות מתעצמת ברגע שהפסנתר נכנס בנושא הראשון, כיון שחומר התצוגה חוזר בווריאציות מורכבות פי כמה, תצורות וירטואוזיות, אקורדים בשינויים מורכבים והנושא השני נכנס בסי מז'ור.

מלבד הקדנצות הפותחות, הפרק נאמן למבנה הסונאטה משולשת הנושאים, שבטהובן אימץ כסמלו המסחרי בכתיבת קונצ'רטו. התצוגה התזמורתית היא תצוגת סונאטה טיפוסית של שני נושאים, אבל "התצוגה השנייה" עם הפסנתר חוגגת בנושא שלישי וירטואוזי בסיום, השייך בלעדית לכלי הסולו. בטהובן עושה זאת ברבים מן הקונצ'רטי שלו. הקודה בסיום הפרק ארוכה למדי, ושוב, באופן טיפוסי לבטהובן, משתמשת בנושא הראשון הפתוח וחותמת אותו ליצירת סיום משביע רצון.

דוגמה לטבעו ההרואי של הפרק אפשר אולי למצוא בקטע בפיתוח, שם מתנהל לכאורה קרב בין הפסנתר לתזמורת – קרב המסתיים בניצחון הפסנתר.

הפרק השני הוא בסי מז'ור, והשלישי הוא רונדו של סונאטה במי במול מז'ור. הפרק השני מפורסם במעבר לפרק השלישי ללא הפסקה, כאשר סי בודד בבסונים יורד לפתע בחצי טון לסי במול, הדומיננטה של מי במול.

הפרק השלישי הוא רונדו בשבעה חלקים (A-B-A-C-A-B-A). תחילה הסולן מנגן את הנושא הראשי החגיגי, ולאחר מכן חוזרת עליו התזמורת במלואה. חלק ה-B של הרונדו מתחיל עם כניסתו המחודשת של הסולן עם סולמות. חלק ה-C ארוך יותר והוא מציג את הנושא הראשי מ-A בשלושה סולמות שונים ובווריאציות. לאחר חזרה נוספת על חלקים A ו-B ישנו דיאלוג קצר בין הפסנתר לתזמורת המבוסס על הנושא הראשי בצורת קריאה ותגובה. לאחר מכן התזמורת חוזרת בווריאציה על הנושא הראשי של חלק A ואז מתחיל החלק המסיים שבסופו קדנצה קצרה של הסולן שהתזמורת עונה עליה בטוטי חזק המסיים את הפרק.