קרב דורבנות הזהב
 | ||||||||||||||||||
| הקרב, איור מהמאה ה-14 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה האנגלו-צרפתית (1294–1303) | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 11 ביולי 1302[1] | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | קורטרייק, רוזנות פלנדריה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 50°49′44″N 3°16′33″E / 50.828888888889°N 3.2758333333333°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון פלמי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
קרב דורבנות הזהב (בהולנדית: Guldensporenslag; בצרפתית: Bataille des éperons d'or) היה קרב שבו גברו הפלמים על צבא האבירים של פיליפ הרביעי, מלך צרפת ב-11 ביולי 1302 ליד העיר קורטרייק שבפלנדריה. יום זה נחשב ליום חגם הלאומי של הפלמים בבלגיה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרקע לקרב זה היה ניסיונה של צרפת להשתלט מחדש על רוזנות פלנדריה, שהייתה חלק של ממלכת צרפת אחרי שסופחה לנחלותיו של הכתר הצרפתי ב-1297 - צעד שנתקל בהתנגדות מצד הפלמים. ב- 1300 פיליפ הרביעי מינה את ז'אק דה שאטיון למושל פלנדריה ולקח כבן ערובה את גי דה דאמפייר, רוזן פלנדריה. מאורע זה גרם לתסיסה בקרב האזרחים הפלמים של ערי פלנדריה, וב- 18 במאי 1302, לאחר שגורשו מבתיהם על ידי החיילים הצרפתים, רצחו אזרחיה הפלמים של העיר ברוז' כל צרפתי שנקרה על דרכם.
מערך הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפ הרביעי, מלך צרפת, שלא יכול היה לעבור בשתיקה על מאורעות אלה, שלח לפלנדריה כוחות צבא בהנהגת רובר השני, רוזן ארטואה. הכוחות הפלמים הורכבו משתי קבוצות. הקבוצה הראשונה מנתה כ-3,000 איש שהשתייכו לחיל המשמר של העיר ברוז'. קבוצה זו הונהגה על ידי נכדו של רוזן פלנדריה ועל ידי פיטר דה קוניק, שהיה ממנהיגי המורדים מברוז'. הקבוצה השנייה, שמנתה כ-2,500 איש, הורכבה מאנשי הפרברים של ברוז' ומאנשי ערי החוף של פלנדריה. קבוצה זו הונהגה על ידי גי דה נאמור, בנו של רוזן פלנדריה. שתי הקבוצות נפגשו ליד העיר קורטרייק. כ-2,500 איש נוספים הגיעו מן העיר גנט, וכ-1,000 אחרים - מן העיר איפר.
אנשי חיל המשמר הפלמי שהיו מאומנים היטב, צוידו בחניתות ארוכות, אך חיל המשלוח הצרפתי כלל כ-2,500 פרשים ובהם אנשי אצולה ואבירים רבים. פרשים אלה נתמכו על ידי 1,000 קשתים, 1,000 נושאי רומח וכ- 3,000 אנשי חיל רגלים.
מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי יומיים שבהם ניסו הפלמים לכבוש את קורטרייק, שני הצדדים נפגשו בשדה הפתוח שליד העיר ב-11 ביולי 1302. השטח, שהיה מלא תעלות ופלגי מים הקשה על חיל האבירים הצרפתי לתקוף את שורות הפלמים. חיל הרגלים הצרפתי פתח במתקפה וכמעט שעלה בידו לנחול ניצחון. אך המפקד הצרפתי רובר השני, רוזן ארטואה, פקד על חיל הרגלים לסגת כדי לאפשר לחיל האבירים לנחול ניצחון ולזכות בתהילה.
התוצאה הייתה שהאבירים הצרפתים, שנתקלו באנשי חיל הרגלים שלהם, הפכו לטרף קל לאנשי חיל המשמר הפלמים שהיו מצוידים בחניתות. הצרפתים, שהבינו כי הפסידו בקרב, החלו במנוסה כאשר הפלמים דולקים אחריהם. אנשי חיל המשמר הפלמים נמנעו מלקחת שבויים והרגו את כל האבירים הצרפתים שנפלו בידיהם. בקרב זה נהרגו כאלף אבירים ובהם רובר השני, רוזן ארטואה וז'אק דה שאטיון, מושל פלנדריה.
מספרם הגדול של דורבנות הזהב שנלקחו מן האבירים הצרפתים שנפלו בקרב, העניק לקרב זה את הכינוי "קרב דורבנות הזהב". דורבנות אלה, שנתלו מאוחר יותר על תקרת כנסיית נוטרדאם בקורטרייק כדי לציין ניצחון זה, נלקחו בחזרה על ידי הצרפתים שמונים שנה לאחר מכן, כאשר הפלמים חתמו על שלום טורנה עם פיליפ השני, דוכס בורגונדיה אחרי שמרדו בו ב- 1382.
תוצאות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרב זה היווה ציון דרך לעצמאותם המדינית של הפלמים בפלנדריה, שבאה על ביטויה בהקמת בלגיה העצמאית ב-1830. ב-1838 הסופר הפלמי הנדריק קונסיאנס פרסם את הרומן "האריה מפלנדריה" שנכתב ברוח קרב זה.
העובדה שצבא אנשי הערים של פלנדריה היה מסוגל לנחול ניצחון על חיל האבירים של צרפת, גרמה לזעזוע עמוק בקרב מנהיגיה הצבאיים של אירופה. קרב דורבנות הזהב היה בין הגורמים שהביאו לקיצה את המחשבה בדבר עליונותו של חיל האבירים וגרם לשידוד מערכות בטקטיקה ובאסטרטגיה צבאית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרב דורבנות הזהב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ Rogers 1999, p. 137.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Tucker 2010, p. 294.
- ^ 1 2 Verbruggen 1997, p. 190.
- ^ Verbruggen 1997, p. 194.
- ^ Rogers 1999, p. 141.
- ^ Verbruggen 2002, p. 193.