רודולף טפפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רודולף טפפר
Rodolphe Töpffer
פורטרט עצמי של טפפר (1840)
פורטרט עצמי של טפפר (1840)
לידה 31 בינואר 1799
ז'נבה, הרפובליקה הצרפתית הראשונה
פטירה 8 ביוני 1846 (בגיל 47)
ז'נבה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שווייץ, רפובליקת ז'נבה עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום שווייצרי
מקום קבורה בית הקברות דה רואה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק קרטוניסט
קריקטוריסט
קומיקסאי
סופר
מאייר
מקום לימודים קולז' קלווין עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית
תחום כתיבה קריקטורה
קומיקס
ספרות יפה
סוגה הומור
תקופת הפעילות 1820–1843 (כ־23 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jean-Charles Töpffer, Adele Töpffer, François Töpffer עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה היכל התהילה של ויל אייזנר (2021) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רודולף טפפרצרפתית: Rodolphe Töpffer;‏ 31 בינואר 17998 ביוני 1846) היה מורה, סופר, צייר, קריקטוריסט וקרטוניסט שווייצרי. הוא ידוע בעיקר בזכות ספרי ורצועות הקומיקס שלו (שנתן להם את השם littérature en estampes, בעברית "ספרות גרפית"), שהיו בין הקומיקסים הראשונים שפורסמו ביבשת אירופה. הוא נודע כ"אבי רצועות הקומיקס" ונאמר עליו כי היה "אמן הקומיקס הראשון בהיסטוריה"[1] (אמרה המתייחסת לריצ'רד פ. אווטקלט, כותב הילד הצהוב, בזלזול).

טופפר, שרכש את השכלתו בפריז, עבד כמורה בבית ספר וניהל פנימייה, ונהג להצחיק את תלמידיו עם הקריקטורות שלו. בשנת 1837 פרסם את הספר "Histoire de M. Vieux Bois" (פורסם בארצות הברית בשנת 1842 בשם הרפתקאותיו של עובדיה אולדבוק). טופפר היה בין הראשונים שציירו את הקומיקס בצורה המודרנית והמוכרת שלו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה מחלוקת לגבי תאריך הולדתו של טופפר, ולא ידוע אם נולד ב-31 בינואר או ב-1 בפברואר 1799. את ילדותו בילה בז'נבה שהייתה באותו הזמן חלק מהרפובליקה הראשונה של צרפת. אביו, הצייר וולפגנג-אדם טופפר (אנ'), הגיע לז'נבה מפרנקוניה[2]. בגיל עשרים עבר טפפר לפריז כדי ללמוד הוראה, ולמד במכללה מקומית בין 1819 עד 1820. לאחר מכן חזר לז'נבה והפך למורה בבית ספר בעיר. ב-1823 הקים פנימייה משלו לבנים בלבד. בשנת 1832, במקביל לניהול הפנימייה, הפך לפרופסור באוניברסיטת ז'נבה[3].

כשמקצועו כמורה פרח והיה רווחי, מצא טפפר זמן לעסוק בתחביבו - ציור. לאחר שתלמידיו ראו אותו מצייר נופים והתלהבו, הוא החל לכתוב סיפורים קצרים ולאייר אותם, מה שהפך מאוחר יותר לרצועות הקומיקס הראשונות. את רצועות קומיקס אלו הוא אסף לכדי ספרים; הראשון שבהם, הרפתקאותיו של עובדיה אולדבוק, היה מוכן כבר בשנת 1827 אך לא פורסם עד 1837. הספר ארך 30 עמודים, שכל אחד מהם מכיל אחד עד שישה פאנלים, בדומה לקומיקס המודרני. הספר תורגם ופורסם בארצות הברית בשנת 1842. ישנו ויכוח האם הספר הוא הקומיקס הראשון, או שמא הילד הצהוב (שפורסם כמעט לגמרי במקביל בארצות הברית).

קריירת קומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל לזכרו של טפפר בז'נבה

סיפורי הקומיקס הקצרים של טפפר לא נועדו להתפרסם, אך הוא המשיך ליצור אותם עבור תלמידיו וחבריו. בין חבריו בלט הסופר יוהאן וולפגנג פון גתה ששכנע את רודולף בשנת 1831 להפיץ את סיפוריו, וזה מה שהוביל אותו לפרסום רצועות הקומיקס. שבעה מרצועות הקומיקס פורסמו בעיתונים ברחבי אירופה בשנים שלאחר מכן, אך גתה לא זכה לחזות בהם בחייו. במהלך חייו פרסם שבעה ספרים שכללו אוספים של רצועות קומיקס. הספרים הצליחו מאוד באירופה וחלקם אף תורגמו לשפות נוספות.

קריירה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיו האחרונות כתב ספר שנקרא "Reflections et menus propos d'un peintre genevois" ומדבר על יצירתיות של ילדים. הספר מורכב מתובנות שקיבל טפפר במהלך לימודי ההוראה שלו והתקופה בה ניהל את הפנימייה. הספר מביא נקודת מבט שונה על ילדים, ומצהיר שיש לפתח את החוש היצירתי שלהם. בספר גם נטען כי ילדים לעיתים קרובות מפגינים יצירתיות גדולה יותר מאשר אמנים מיומנים, ולעיתים קרובות היכולות הטכניות שלהם האפילו על יצירתיותם. הספר פורסם בשנת 1848 אך טפפר לא זכה לראות אותו יוצא לאור, שכן הוא נפטר ב-8 ביוני 1846.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רודולף טפפר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rodolphe Töpffer, lambiek.net (באנגלית)
  2. ^ David Kunzle, Father of the comic strip : Rodolphe Töpffer, Jackson : University Press of Mississippi, 2007, ISBN 978-1-57806-947-7
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, Töpffer, Rodolphe, 1911 Encyclopædia Britannica Volume 27