ריינהרדט קייזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריינהרדט קייזר
Reinhard Keiser
לידה 9 בינואר 1674
טויכרן, נסיכות הבוחר מסקסוניה, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בספטמבר 1739 (בגיל 65)
המבורג, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר ע"ש תומאס בלייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם בארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ריינהרדט קייזרגרמנית: Reinhard Keiser;‏ 9 בינואר 167412 בספטמבר 1739) היה מלחין אופרה גרמני פופולרי, שישב בהמבורג. קייזר כתב למעלה מ-100 אופרות ובשנת 1745 הגדיר אותו אדולף שייבה כשווה ליוהאן קונאו, גאורג פרידריך הנדל וגאורג פיליפ טלמן (שגם הם היו קשורים לאופרה של המבורג), אבל יצירתו נשכחה בחלקה הגדול למשך שנים רבות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קייזר נולד בטויכרן (במחוז וייסנפלס), בן לנגן העוגב והמורה גוטפריד קייזר. הוא למד אצל נגני עוגב אחרים בעיר ואחר כך, מגיל 11, המשיך את לימודיו בבית הספר של כנסיית תומאס בלייפציג. בין מוריו שם היו יוהאן שלה ויוהאן קונאו, שקדמו ליוהאן סבסטיאן באך.

בשנת 1694 התמנה קייזר למלחין החצר אצל הדוכס מבראונשווייג-וולפנביטל, אף כי סביר להניח, שהגיע לחצר הדוכס עוד בשנת 1692 ללמוד את האופרות המהוללות שלה, שהוצגו שם מאז 1691, כשהעירייה בנתה בית אופרה בן 1,200 מושבים. קייזר העלה שם את האופרה הראשונה שלו, "פרוקריס וצפאלוס". באותה שנה הוצגה האופרה שלו "באזיליוס" בהמבורג והתקבלה, לדברי המוזיקולוג יוהאן מאתזון, "בהצלחה רבה ובתשואות."

הייתה זו תקופה פורייה לקייזר, שחיבר לא רק אופרות, אלא גם אריות, דואטים, קנטטות, סרנדות, מוזיקה כנסייתית ואורטוריות גדולות ומוזיקת רקע - הכול לשימוש הנהגת העיר.

בסביבות 1697 השתקע בקביעות בהמבורג והיה למלחין הראשי ב"גנסמרקטאופר" עתיר המוניטין (שנבנה מאז מחדש וכיום הוא האופרה של המבורג בהמבורג משנת 1697 עד 1717. משנת 1705 עד 1709 שינה קייזר את דמות האופרה ממוסד ציבורי לישות מסחרית, עם שתיים או שלוש הצגות בשבוע, בניגוד לאופרות שנועדו לאצולה בלבד.

בשנת 1718, כשהאופרה של המבורג עברה מן העולם, עזב קייזר את המבורג לחפש תעסוקה אחרת. הוא שהה בתורינגיה ומשם המשיך לשטוטגרט. מתקופה זו שרדו שלושה כתבי יד של טריו סונאטות לחליל, כינור ובסו קונטינואו. בקיץ 1721 חזר להמבורג, אבל כעבור שבועות ספורים יצא בחיפזון לקופנהגן עם להקת אופרה המבורגית, כנראה בגלל השפעתו הגוברת של טלמן, שמועצת העיר שכרה לעבודה בהיעדרו של קייזר. בין 1721 ל-1727 נסע קייזר הלוך ושוב בין המבורג לקופנהגן, שם ניתן לו תואר הממונה על המוזיקה בקפלה הדנית המלכותית.

אחרי התפרקות להקת האופרה, חזר קייזר עוד פעם להמבורג, אבל תמורות באופני הפעולה שם הקשו עליו לשחזר את הצלחות העבר. שלוש אופרות מן התקופה שבין 1722 ל-1734 קיימות כיום. קשריו האישיים עם טלמן נשארו טובים וטלמן הכניס לתוכנית כמה הפקות של אופרות מאת קייזר.

בשנת 1728 התמנה למנצח על מקהלת הקתדרלה של המבורג ושם כתב בעיקר מוזיקה כנסייתית עד מותו ב-1739.

אופרות חשובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ביצוע ראשון בהמבורג, אם לא נאמר אחרת)

Der königliche Schäfer oder Basilius in Arkadien (probably Braunschweig 1693)

Cephalus und Procris 1694)

Der geliebte Adonis (1697)

Der bei dem allgemeinen Welt-Frieden von dem Großen Augustus geschlossene Tempel des Janus (1698)

Die wunderbar errettete Iphigenia (1699)

Die Verbindung des großen Herkules mit der schönen Hebe (1699)

La forza della virtù oder Die Macht der Tugend (1700)

Störtebeker und Jödge Michels (2 sections, 1701)

Die sterbende Eurydice oder Orpheus (2 sections, 1702)

Die verdammte Staat-Sucht, oder Der verführte Claudius (1703)

Der gestürzte und wieder erhöhte Nebukadnezar, König zu Babylon(1704)

Octavia (1705)

Die kleinmütige Selbst-Mörderin Lucretia oder Die Staats-Torheit des Brutus (1705)

Masagniello (1706)

Der angenehme Betrug (1707)

La forza dell'amore oder Die von Paris entführte Helena (1709)

Desiderius, König der Langobarden (1709)

Der durch den Fall des großen Pompejus erhöhete Julius Caesar (1710)

Croesus (1710, revised edition 1730)

L'inganno fedele oder Der getreue Betrug (1714)

Fredegunda (1715)

L'Amore verso la patria oder Der sterbende Cato (1715)

Das zerstörte Troja oder Der durch den Tod Helenens versöhnte Achilles (1716)

Die großmütige Tomyris (1717)

Jobates und Bellerophon (1717)

Ulysses (Copenhagen 1722)

Bretislaus oder Die siegende Beständigkeit (1725)

Der lächerliche Printz Jodelet (1726)

Lucius Verus oder Die siegende Treue (1728)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריינהרדט קייזר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך האנגלי עושה שימוש בחומר מתוך האנציקלופדיה בריטניקה מהדורת 1911, שהיא כיום נחלת הציבור.