רם כרמי
 | |
| רם כרמי, 2011 | |
| לידה |
1931 ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
11 באפריל 2013 (בגיל 82 בערך) הרצליה, ישראל |
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות | 1956–2013 (כ־57 שנים) |
| תחום יצירה | אדריכלות |
| יצירות ידועות | בית המשפט העליון בירושלים |
| פרסים והוקרה | פרס ישראל, פרס רכטר (פעמיים), פרס רוקח (פעמיים) |
| מספר צאצאים |
6 |
  | |
רם כרמי (1931, תרצ"א – 11 באפריל 2013, א' באייר תשע"ג) היה אדריכל ישראלי. זוכה פרס ישראל לאדריכלות בשנת תשס"ב.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כרמי נולד בירושלים, למשפחה מבוני היישוב. אביו הוא האדריכל דב כרמי אשר תכנן מבנים רבים בתל אביב הישנה בתקופת היישוב. אמו, חיה, הייתה בתו של חיים מקלב, בנו של מרדכי מקלב, איש העלייה הראשונה ומראשי אנשי הציבור בפתח תקווה. אחותו היא האדריכלית עדה כרמי-מלמד.
את לימודי האדריכלות עשה בלונדון בבית הספר לאדריכלות של אגודת האדריכלים AA, בין השנים 1951-1956. בשנים 1975–1979 כיהן כאדריכל ראשי במשרד השיכון.[1]
זכה פעמיים בפרס רכטר: בשנת 1966 על תכנון פרויקט "מרכז הנגב" בבאר שבע[2] וב-1999 על מוזיאון "יד לילד" בבית לוחמי הגטאות. זכה פעמיים בפרס רוקח: ב-1965 על תכנון בית אל-על וב-1970 על מבני מגורים ברחוב בארי בתל אביב-יפו.
תכנן בשותפות עם אחותו, האדריכלית עדה כרמי, מספר פרויקטים שהידוע בהם הוא בניין בית המשפט העליון.
אקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה פרופסור אורח בפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת קולומביה, פרופסור אורח בבית הספר לאדריכלות בשטוטגרט, פרופסור אורח בבית הספר לאדריכלות באינסברוק, פרופסור אורח בבית הספר לאדריכלות ביוסטון, טקסס, פרופסור מבקר אורח בפקולטה לאדריכלות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. כיהן כפרופסור חבר בפקולטה לאדריכלות ולתכנון ערים בטכניון.
כרמי שימש כפרופסור מן המניין בבית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל.[3]
סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
כרמי הושפע בסגנונו מקריאת הספר "כמעיין המתגבר" מאת איין ראנד.[4] הוא היווה את קולו של דור אדריכלים חדש שצמח בסוף העשור הראשון של הקמת המדינה ומרד כנגד האדריכלות הלבנה שייצגו דור האדריכלים הקודם. השפה שאימץ כרמי ושלט בה באופן חסר תקדים, היא הברוטליזם - שימוש בחומרים זמינים ופשוטים כדוגמת בטון, מתכת, עץ וזכוכית והותרתם בפרויקט ללא גימור נוסף. שפה זו זכתה לכינוי "אדריכלות אפורה" הודות לשימוש הרב בבטון חשוף שצבעו אפור. לבד מההיבט החומרי של הפרויקטים, זכו עבודותיו של כרמי לפרסום בינלאומי הודות לפרשנותו החדשה של כרמי למושגים כדוגמת "רחוב", "עיר" ו"אור". שלושת המושגים הללו אשר באו בכל יצירותיו האדריכליות לאורך הקריירה שלו, היוו ניסיונות בעיצוב עירוני בקנה מידה של בניין. דוגמאות לכך ניתן למצוא במפעל ארגמן ביבנה, בניין מרכז הנגב בבאר שבע, והתחנה המרכזית החדשה של תל אביב. ניסיונות אלה, אשר היו קיצוניים ולא התקבלו תמיד על הציבור והמבקרים, זוכים באופן תמידי לדיון ציבורי.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק מעבודותיו זכו לתשבחות רבות בישראל ומחוצה לה, בהן בניין בית המשפט העליון ומסוף היוצאים בטרמינל 3. עם זאת, רבות מעבודותיו המרכזיות בישראל נתקבלו בביקורת ציבורית קשה. כך היה לגבי התחנה המרכזית החדשה של תל אביב, אשר נטען כלפיה שגרמה לנזקים אורבניים קשים בסביבתה, קמפוס הר הצופים, בו מתקשה הציבור להתמצא, מגדלי חוף הכרמל בחיפה, המסתירים את הנוף וזכו בתואר המפוקפק "מפלצות חוף הכרמל" מתושבי העיר[5] ומגדלי הולילנד שפוגעים באופן קשה בקו הנוף של ירושלים, וזכו לכינוי "המפלצת על הגבעה". גם על שיפוץ בית הבימה בתל אביב נמתחה עליו ביקורת קשה.[6] רם כרמי הגיב לביקורת על בניין הבימה באופן בוטה "מה שעשיתי זה דבר גדול ולא אכפת לי מה אומרים כולם, שיישקו לי בתחת".[7] בהזדמנות אחרת אמר: "כל תוכנית טובה שאני עושה, מוהלים אותה במים, מוציאים לה כמעט את הנשמה. אבל אני לא הורס ולא מפוצץ את המבנה, כי כמו כל אבא טוב, אם הילד שלך יוצא קצת לא לפי התוכניות שלך ולא הכי מוצלח, אז אתה לא פוגע בו ולא אוהב אותו פחות. כולם היו בנייני".[4]
פרויקטים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בניין בית המשפט העליון בשיתוף עם אחותו, האדריכלית עדה כרמי-מלמד, ירושלים
- מסוף היוצאים בטרמינל 3, נתב"ג 2000
- תוכנית אב האוניברסיטה העברית, קמפוס הר הצופים, ירושלים
- התחנה המרכזית החדשה של תל אביב
- בית הספר "עמל" ע"ש ליידי דייוויס, בשיתוף האדריכלים חיים קצף ובן פלג, תל אביב, 1965-1973.[8]
- בית אל על, בשיתוף דב כרמי (במסגרת כרמי-מלצר-כרמי), תל אביב, 1963.[9]
- בניין מגורים, משרדים ועסקים "מרכז הנגב", באר שבע, 1960
- מפעל ארגמן לטקסטיל, יבנה, 1965
- יד לילד – מוזיאון להנצחת הילדים שנספו בשואה כאגף נפרד של בית לוחמי הגטאות, קיבוץ לוחמי הגטאות, 1995
- מעונות הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע, 1982
- "בית רוזמרין", הרצליה, 1990
- מגדלי חוף הכרמל, חיפה
- הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית קמפוס הר הצופים, ירושלים, 2000
- מיזם התיאטרון תיאטרון על הירקון
- שיפוץ בית הבימה, תל אביב, החל מ-2007
- מתחם המגורים הולילנד, דרום ירושלים, 1995–2000
- ספריה, מרכז כותר פיס, יבנה.
- בית נעורים, קיבוץ חולדה, 1984
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טלי חתוקה: המפעל - על ארכיטקטורה ותעשייה בארגמן, יבנה, תל אביב: הוצאת רסלינג, תשע"ב, 2011
- רם כרמי: אדריכלות לירית, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2001
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופ' רם כרמי, באתר פרס ישראל
- מיכאל יעקובסון, ביקור בית אצל רם כרמי, באתר Xnet, 29.8.11
- מיכאל יעקובסון, על פרויקט 'מרכז היקום' שתכנן כרמי למרכז ירושלים ולא בוצע, באתר Xnet, 1 ביוני 2011
- אוסטרליה תשלח צוות מיוחד לעיראק כדי לדון בשחרור האזרח החטוף, באתר Xnet, 2 במאי 2005
- מיכאל יעקובסון, פרויקט התרבות הבא בתל אביב: חידוש תיאטרון בית ליסין, באתר Xnet, 29 בדצמבר 2011
- מיכאל יעקובסון, אדריכל הבימה וה"פיל הלבן" בקיבוץ חולדה, באתר mynet קיבוץ, 5 בדצמבר 2011
- מיכאל יעקובסון, על בית הכנסת האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים, באתר 'חלון אחורי', דצמבר 2010
- מיכאל יעקובסון, מתחם מגורים בשכונת גילה, באתר 'חלון אחורי', 10 במרץ 2014
- מיכאל יעקובסון, פרסום ראשון: כך ייראה המעון הפרטי של ראשי ממשלת ישראל בירושלים, באתר Xnet, 7 באוקטובר 2015
- מיכאל יעקובסון, סקירה אדריכלית מצולמת של מתחם מגורים מספר 9 בשכונת גילה בירושלים, באתר 'חלון אחורי', 23 בדצמבר 2015
- מיכאל יעקובסון, סיבוב בבית הכנסת בתכנון רם כרמי בבית חולים בילינסון, באתר 'חלון אחורי', 20 ביוני 2016
- מיכאל יעקובסון, סיבוב בבניין מגורים בכיכר צרפת בירושלים בתכנון דב ורם כרמי וצבי מלצר, באתר 'חלון אחורי', 16 ביולי 2016
- מיכאל יעקובסון, גילה, השכונה שהיא עיר, המציאה את פרוורי-השינה בכל המדינה, באתר Xnet, 10 במאי 2018
- מיכאל יעקובסון, סיבוב עם רם כרמי בביתו, באתר 'חלון אחורי', 20 במרץ 2019
- מיכאל יעקובסון, סיבוב במתחם הראשון של האדריכל רם כרמי בשכונת גילה, באתר 'חלון אחורי', 9 בספטמבר 2020
- אסתר זנדברג, עכבר העיר אונליין, ארכיטקטורת הכיבוש של רם כרמי, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2009
- אסתר זנדברג, עכבר העיר אונליין, רם כרמי יותר קדוש מהולילנד, באתר הארץ, 15 באפריל 2010
- שני שילה וגיא ליברמן, איך נהפך רם כרמי למתכנן האולטימטיווי של סמלי המדינה ולמה זה מרגיז רבים כל כך, באתר TheMarker, 8 באפריל 2009
- אסתר זנדברג, עכבר העיר אונליין, בית ראש הממשלה החדש: דינוזאור בירושלים, באתר הארץ, 10 בפברואר 2009
- ענת ג'ורג'י, "מגדלי ההיי-טק מזכוכית שנבנים כיום הם בלוף נוצץ", באתר הארץ, 31 במאי 2006 – ריאיון עם רם כרמי
- רם כרמי, באתר הביאנלה לארכיטקטורה בוונציה 2006
- בניין דירות בחיפה בתכנון רם כרמי(הקישור אינו פעיל), מאת הצלם והאדריכל עמית האס, מאי 2008
- תני גולדשטיין, אדריכל הולילנד, רם כרמי: פנומן או מגלומן?, באתר ynet, 9 באפריל 2010
- מירב מורן, תמיד הלכתי נגד ההיגיון הכלכלי. זו הטרגדיה שלי, באתר גלובס, 2 באוגוסט 2010
- נועם דביר, הנצנץ הלאומי: אדריכל השיפוץ של הבימה עונה למשמיצים, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2011
אסתר זנדברג, רם כרמי: בטון אחר, באתר הארץ, 11 באפריל 2013- ענבל בן־אשר גיטלר, פירמידה ושמה אוהל סיירים, באתר הארץ, 24 באפריל 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אברהם רותם, במקום שיכונים יש לבנות שכונות, מעריב, 25 בנובמבר 1975
- ^ פרס רכטר הוענק לר. כרמי, דבר, 20 בפברואר 1967
- ^ פרופ' רם כרמי, בית הספר לארכיטקטורה, אוניברסיטת אריאל
- ^ 1 2 ורד לי, אלכס ליבק, צילום:, ספריות | רם כרמי, באתר הארץ, 1 באפריל 2009
- ^ גלי גינת, מגדל בלי פיקוח: הבניינים המאיימים להרוס את הנוף בחוף הכרמל, באתר nrg, 17 בדצמבר 2008
- ^ רשימת ביקורת הכוללת מספר רב של מקורות נוספים
- ^ רם כרמי, ארכיטקט הבימה, מגיב לטענות: "שיישקו לי בתחת", באתר TheMarker, 7 באוקטובר 2010
- ^ מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על בית הספר עמל ע"ש ליידי דייוויס, באתר 'חלון אחורי', 2 באפריל 2013
- ^ האדריכל אשר הזניק את הבניין אל־על, קול העם, 15 באפריל 1964
| זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית | ||
|---|---|---|
| פיסול | זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008) | |
| ציור | יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008) | |
| ציור ופיסול | זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000) | |
| אדריכלות | דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013) | |
| עיצוב | יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007) | |
| תולדות האמנות | בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004) | |
| צילום | דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010) | |
| אמנות פלסטית | יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023) | |