שארית היום (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שארית היום
The Remains of the Day
מבוסס על שארית היום מאת קאזואו אישיגורו
בימוי ג'יימס אייבורי עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי אסמאעיל מרצ'נט, מייק ניקולס, ג'ון קליי עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט רות פראוור-ג'אבוולה
עריכה אנדרו מרקוס עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים אנתוני הופקינס
אמה תומפסון
ג'יימס פוקס
כריסטופר ריב
מוזיקה ריצ'רד רובינס עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום טוני פירס-רוברטס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה מרצ'נט ואייבורי הפקות עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה סרטי קולומביה
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 5 בנובמבר 1993
משך הקרנה 134 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 15,000,000$
הכנסות באתר מוג'ו remainsoftheday
פרסים
  • פרס סולקלומפן לסרט הזר הטוב ביותר
  • מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שארית היוםאנגלית: The Remains of the Day) הוא סרט בריטי משנת 1993 בבימויו של ג'יימס אייבורי ובהפקת מרצ'נט ואייבורי על פי רומן באותו שם מאת קאזואו אישיגורו ובעיבודה של רות פראוור-ג'אבוולה. איסמעיל מרצ'נט הפיק וכיכבו בו אנתוני הופקינס בתפקיד סטיבנס ואמה תומפסון בתפקיד מיס קנטון. עוד השתתפו בסרט ג'יימס פוקס, כריסטופר ריב, יו גרנט ובן צ'פלין. הסרט היה מועמד לשמונה פרסי אוסקר.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור המסגרת של הסרט מתרחש באנגליה בשנות החמישים של המאה העשרים. מר סטיבנס (אנתוני הופקינס) הוא רב משרתים בדרלינגטון הול, אחוזתו של לורד דרלינגטון. הוא מקבל מכתב ממיס קנטון (אמה תומפסון) אשר עבדה לצדו והייתה מנהלת משק הבית בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. כעבור למעלה מעשרים שנה לאחר מותו של לורד דרלינגטון, נמכר בית האחוזה למר לואיס (כריסטופר ריב) שהיה בעבר חבר הקונגרס האמריקאי. מיס קנטון מגלה במכתבה שנישואיה במשבר, והיא מביעה רגשות נוסטלגיים לתקופה שעבדה באחוזה. סטיבנס, שכעת הוא בין העובדים הבודדים שנותרו באחוזה, נוסע לבקר את מיס קנטון, כביכול כדי לשכנע אותה לחזור ולעבוד באחוזה.

הסרט עובר בפלאשבק לתקופה בה קנטון החלה את עבודתה כסוכנת הבית, בין שתי מלחמות העולם, במהלכה הרבו לבקר ב"דרלינגטון הול" פוליטיקאים המקבלים החלטות לגבי ענייני מדינה חשובים. רב המשרתים סטיבנס שהיה נאמן ופרפקציוניסט ועם זאת רגוע ועובד ביעילות, היה צריך לנהל את משק הבית כך שהמשרתים יהיו כמעט בלתי נראים. הוא היה גאה מאוד בכישוריו וביכולתו המקצועית. בינו ובין מיס קנטון, שהייתה שווה לו בהיררכיה של המשרתים, היו עימותים רבים, עם זאת סטיבנס היה מאופק אתה כמו עם יתר העובדים. האיפוק הקיצוני שלו התבטא ביותר כאשר אביו, שהיה מועסק אף הוא כמשרת, נטה למות. סטיבנס המשיך לעסוק במטלות המקצועיות שלו בלי הפסקה, ובלי להביע את רגשותיו כלל.

גם מיס קנטון, כמו סטיבנס, הייתה יעילה בעבודתה ועומדת על שלה, אך היא הייתה פחות קרה ופחות מאופקת ממנו. עם הזמן היחסים ביניהם הופכים חמים יותר, וקנטון מצליחה להקניט במקצת את סטיבנס. העובדה שהיא מתאהבת בו בולטת לעין, ואולי גם הוא מתאהב בה, אבל רגשותיו לגביה נשארים מעורפלים. כאשר היא צועקת מרוב תסכול, הוא מפנה את תשומת לבה לעבודות שהיא צריכה לעסוק בהן. בסופו של דבר היא יוצרת קשר עם גבר אחר ומתחתנת אתו. היא עוזבת את הבית ממש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

לורד דרלינגטון מנצל את השפעתו הפוליטית כדי לקדם את מדיניות הפיוס כלפי גרמניה הנאצית. בוועידה שנערכת בבית האחוזה ובה נכבדים רבים, יוצא חבר הקונגרס לואיס בזעם נגד ה"פוליטיקה של חובבים", כפי שהוא מגדיר אותה, והוא מציע להשאיר את ה"ריאלפוליטיק" לפוליטיקאים שזהו מקצועם. כאשר הלורד דרלינגטון קורא מכתביו של יוסטון סטיוארט צ'מברלין, הוא דואג לפטר שתי משרתות יהודיות ממוצא גרמני, בטענה שאין זה יאה להעסיק אותן. סטיבנס מציית לדרישה ללא היסוס, לעומתו מיס קנטון רוצה להתפטר מתפקידה במחאה, עקב חששה שהנערות יאולצו לחזור לגרמניה. הצורך שלה עצמה בעבודה מונע ממנה לעשות את המחווה והיא אינה מתפטרת. זמן רב אחר כך מתחרט דרלינגטון על החלטתו ומבקש מסטיבנס להחזיר את המשרתות שפוטרו, אך כבר לא ניתן היה לאתרן.

אירוע נוסף שמארח דרלינגטון באחוזתו הוא מפגש חשאי בין "ראש הממשלה", אותו ניתן לזהות על פי חזותו, עמדותיו ודבריו כנוויל צ'מברלין, אליו מתלווה לורד הליפקס, שקרוב לוודאי משמש בתקופה זו כשר החוץ הבריטי, לבין מי שהוא ככל הנראה שגריר גרמניה הנאצית בבריטניה. נושא המפגש, על פי הציטוטים והמונחים בהם נעשה שימוש, הוא חלוקת צ'כוסלובקיה. קרדינל (יו גרנט), בן סנדקותו של לורד דרלינגטון העובד כעיתונאי, מנצל את קרבתו ללורד כדי להגיע לאחוזה באותו ערב. הוא ממודר מן המפגש החשאי, וכשהוא מנסה לשאול את מר סטיבנס על המפגש, משתתפיו ונושאו, שכן שסטיבנס משרת את האורחים, דבק סטיבנס בנאמנותו ללורד דרלינגטון ובתפישתו את תפקידו כמנותק מן הפוליטיקה, ונמנע לחלוטין מהבעת עמדה או רגש בנושא, כהרגלו.

כאשר נחשף ב"דיילי מייל" תפקידו של לורד דרלינגטון במדיניות הפיוס, המוניטין שלו נהרס והוא מת כאדם שבור. סטיבנס, במסעו לבקר את מיס קנטון, מתכחש בהתחלה ללורד דרלינגטון, ואומר שלא הכיר אותו כלל. לאחר מכן הוא מודה שהיה רב משרתים באחוזה של דרלינגטון. כעת הוא מתחיל להכיר בחולשותיו של מעסיקו לשעבר, ומודה שבחייו היו החמצות גדולות. כמוהו גם מיס קנטון, שכעת היא גברת בן. קנטון מסרבת להצעתו של סטיבנס לחזור לעבוד ב"דרלינגטון הול", היא מכריזה על רצונה להישאר עם בעלה ועם בתה העומדת ללדת. סטיבנס וקנטון נפרדים תחת גשם שוטף, קנטון בוכה אבל סטיבנס שעדיין אינו יכול להביע את רגשותיו רק מסיר את כובעו לברכה.

בסצנה האחרונה בסרט סטיבנס מכין את האחוזה לקראת בואם של בני משפחתו של חבר הקונגרס לואיס. שני הגברים נכנסים לאולם הגדול בו נערכו הארוחות בזמן הוועידה, וכעת מונח שם שולחן פינג פונג. לואיס מהרהר בארוחה שנערכה באותו אולם בשנת 1935, ומודה שהוא נבוך מהערותיו. הוא שואל את סטיבנס אם הוא זוכר את דבריו, וזה עונה לו שהוא היה עסוק מדי בהגשה ואינו זוכר. באופן סמלי, עפה יונה לתוך החדר ונלכדת בו. שני הגברים מצליחים לשחרר את היונה, והיא עפה לחופשי דרך החלון, כאשר סטיבנס ו"דרלינגטון הול" נותרים מאחור.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד לשמונה פרסי אוסקר:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]