שמיעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
בדיקת שמיעה
האוזן היא איבר המשמש לשמיעה
השימוש באוזניות מאפשר לאדם לשמוע את הקולות המופקים דרכן מבלי להפריע לסביבה

שמיעה היא החוש המאפשר לקלוט גירויים של קולות וצלילים באמצעות מערכת השמיעה.

איבר הגוף המקושר לחוש השמיעה הוא האוזן.

מערכת השמיעה שלנו מחולקת לשלושה חלקים מרכזיים: האוזן החיצונית שכוללת את האפרכסת, צינור השמע (העובד עם האפרכסת) תעלת האוזן, קרום התוף. האוזן התיכונה (האמצעית) הכוללת את הפטיש (מחובר לעור התוף), הסדן, ארכובה. והאוזן הפנימית שכוללת את החלון הסגלגל (קרום המחבר בין המשוורת ובין האוזן הפנימית), איבר שיווי המשקל, השבלול ועצב השמיעה.

חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמיעה היא חלק חשוב מההתנהגות ההסתגלותית של בעלי חיים רבים.[1] היא מאפשרת קליטה של גירויים קוליים מהסביבה. כמו כן, בדומה לחוש הראייה והמישוש היא מסוגלת לספק מידע מרחבי אודות מיקומם היחסי של עצמים במרחב. מידע זה מאפשר את התגבשותה של התפיסה המרחבית.[2]

עבור בני אדם השמיעה משמשת גם לקליטה של צלילי הדיבור של השפה. על כן יש לה חשיבות לצורכי תקשורת ויצירת קשרים בין-אישיים.[1]

עוצמה ותדירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת השמיעה האנושית יכולה לאתר שינויים מהירים בעוצמה ובתדירות הקול.[1]

עוצמת הקול נמדדת ביחידות של דציבל dB (דציבל = 0.1 בל). טווח השמיעה של האדם הוא בתחום שבין 10 ל-150 דציבלים. חשיפה לעוצמת רעש הגבוהה מ-110 דציבלים, (מוזיקה חזקה, שמיעה באוזניות במשך זמן רב, קידוחים, המראות ונחיתות של מטוסי סילון) במשך יותר מכמה דקות עלולה לפגוע בכושר השמיעה.

תדירות הקול נמדדת ביחידות של הרץ Hz. תחום התדרים אותו מסוגלת אוזן אדם אופייני לקלוט הוא 20 הרץ עד 20,000 הרץ. קולות שתדירותם נמוכה יותר או גבוהה יותר, אינם נשמעים.

הבדלי שמיעה בין שתי האוזניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר שבוצע באיטליה ב-2009 נמצא כי שמיעה באוזן הימנית משפיעה על קליטת הצליל ושידורו אל המוח באופן יעיל יותר מאשר באוזן שמאל.[3][4]

שמיעה טובה במיוחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם אנשים אשר יכולת עיבוד השמיעה שלהם טובה מהממוצע. אלו הן מספר תופעות המאפיינות שמיעה טובה במיוחד:

לקויות שמיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – לקות שמיעה

לקויות שמיעה נחלקות בדרך כלל על-פי הקריטריונים הבאים:

  1. שמיעה לקויה על פי מקום הפגיעה - פגיעה באוזן החיצונית, התיכונה או הפנימית, ברמה כזו או אחרת עד כדי חרשות.
  2. ליקוי שמיעה מולד
  3. ליקוי שמיעה נרכש כלומר השמיעה הייתה תקינה אבל נפגעה במהלך החיים.

שמיעה ללא מקור קול חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הזיה

לעיתים האדם חווה שמיעה של צלילים גם בהיעדר מקור קול חיצוני. טיניטוס היא תופעה מסוג זה, אשר נגרמת מפגיעה במרכיב האינהיביציה של מערכת השמיעה. גורם אפשרי נוסף הוא הזיה שמיעתית, אשר יכולה להיגרם ממצבים נפשיים או רפואיים שונים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובץ קול זה הוא הקראה של הערך כפי שהופיע בתאריך 2019-10-16, שינויים בטקסט שבוצעו לאחר מכן אינם מופיעים בהקלטה. (עזרה)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.
  2. ^ V. S. Ramachandran, ed. (2012) Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press.
  3. ^ (2009)Daniele Marzoli & Luca Tommasi, Side biases in humans (Homo sapiens): three ecological studies on hemispheric asymmetries, Naturwissenschaften 96: 1099–1106
  4. ^ Right ear is 'better for hearing', 2009, BBC


ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.