שניים מקרא ואחד תרגום
| תלמוד בבלי | מסכת ברכות, דף ח', עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ג, הלכה כ"ה |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן רפ"ה |
  | |
שניים מקרא ואחד תרגום (בראשי תיבות: שמו"ת) היא תקנה הלכתית לקרוא מדי שבוע את פרשת השבוע פעמיים בנוסח המקרא ופעם נוספת בתרגום.
מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור דין זה בתלמוד הבבלי:
אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו 'עטרות ודיבון', שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו
.
הטעמים לקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגמרא לא נומקה תקנה זו, אך במפרשים הביאו טעמים שונים לה:
- תרומת הדשן בדעת רבנו חננאל[1]: כדי שיתכונן האדם לקריאת התורה בתפילת שחרית של שבת .
- תרומת הדשן בדעת רבנו שמחה[1], ולבוש: כדי שכל אחד מישראל ילמד חמישה חומשי תורה ויהיה בקי בהם, ויסיים פעם בשנה את כל התורה.
- ראב"ן[2]: כנגד הקריאות שעתידים לקרוא בבית הכנסת: קריאת הבעל קורא, קריאת העולה לתורה והתרגום (שנקרא כיום רק בקהילות מסוימות אך בעבר נקרא בכל קהילות ישראל). לפי דבריו, מדובר דווקא בתקנה עבור מי שלא שמע את הקריאה בתורה בציבור.
- חזון איש: כדי שילמד ויבין האדם את תוכנה של פרשת השבוע הקרובה.[דרוש מקור]
- מטה משה: זכר לנתינות התורה השונות – בסיני ובאוהל מועד בעברית ובערבות מואב בתרגום.[3]
- מהר"ל: כנגד שלושת הרבדים בתורה – נגלה, נסתר והרובד הנעלם מעיני כל אדם.[4]
- על פי הקבלה, הסביר הרמ"ק "וצריך להשלים המלכות פרשה עם הציבור שתהיה נקשרת עם התפארת, והרי זהו סוד הייחוד הנעשה והתיקון המתתקן על ידי הקריאה שאדם קורא כשהציבור קוראים, נמצא מייחד הפרשה אשר לו המלכות עם הספירות כולם שהם ציבור"[5]
דיני הקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרך הקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגמרא ובפוסקים[6] אין הגבלה על הדרך בה תעשה תקנה זו. עם זאת, ישנן דעות הלכתיות שונות בסוגיה זו וכן מנהגים בקרב חלק מהעדות:
- קריאת עניין (פרשה פתוחה או סתומה או מקום שנראה הפסק עניין) פעמיים ואז תרגומו, כמנהג הגר"א.[7]
- שולחן ערוך הרב הביא את מנהג הגר"א, והביא עוד מנהג לקרוא כל פסוק בנפרד פעמיים ולאחריו תרגום הפסוק, והכריע לטובת השיטה השנייה על פי מקורות הקבלה,[8] וכן הוא מנהג התימנים. ביהדות צפון אפריקה נודע היה התרגום הערבי יהודי (השרח) בעל פה: תחילה, קריאה של פסוק אחד מן המקרא, (ולעיתים רחוקות גם תרגומו הארמי), ואחריו אמירת תרגומו לפי השרח.[9]
- קריאת כל פרשת השבוע בבת אחת.
קריאת המקרא והתרגום לתקנה זו אינה צריכה להיות קריאה מיוחדת, ועל כן מלמד תינוקות המלמד במשך השבוע מקרא או בעל קורא המכין את קריאת התורה, יוצאים בקריאתם במהלך השבוע ידי חובת תקנה זו. ישנה אפשרות לקרוא בלחש יחד עם בעל הקורא בזמן קריאת התורה בשבת ובכך לצאת ידי חובת קריאת המקרא פעם אחת. קיימת מחלוקת בין הפוסקים אם שמיעה בלבד של הקריאה מספיקה לצורך קיום חלקי של התקנה.[10]
זמן הקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקור הדין בגמרא נאמר כי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור. על כן, ההבנה המקובלת היא כי יש להסמיך תקנה זו לפרשת השבוע. וכתבו הפוסקים, שהזמן הוא החל מיום ראשון בשבוע ועד לסעודת בוקר שבת הבאה ולכל היותר עד תפילת מנחה שלה, בה כבר קוראים את תחילת הפרשה הבאה בסדר הפרשיות. גם לאחר השבת ישנה אפשרות להשלים את הסדרה הקודמת עד יום רביעי בשבוע שלאחר מכן, או עד שמחת תורה בה מסיימים את המחזור השנתי של הקריאה בתורה. אמנם בסדור רב עמרם גאון (סדר שחרית של שבת) נראה שהיה המנהג בזמן הגאונים שהיו מסדרים הפרשה מיד אחרי שחרית של שבת קודם קריאת התורה, ולפי מנהג זה דברי התלמוד לעולם ישלים פרשיותיו עם הציבור הם כפשוטם קודם שקורין הציבור בתורה.
בסדר הלימוד של חוק לישראל ישנה חלוקה של הפרשה לכמה חלקים לפי ימות השבוע. יש שנהגו להשלים את קריאת הפרשה ביום שישי,[11] ויש שנהגו לקרוא הכל ביום שישי אחרי שחרית.[12] מנהג חב"ד לחלק את הקריאה לשלש זמנים: ביום חמישי בערב קטע אחד, ביום שישי אחרי חצות שוב פעם את כל הפרשה מתחילה ועד סוף, וביום שבת שוב חזרו על החלק השביעי של הפרשה.
תחליף לתרגום אונקלוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת האמוראים הייתה שפת העם ארמית,[13] וקריאת תרגום אונקלוס אפשרה גם לפשוטי העם להבין את הפסוקים. בתקופות מאוחרות יותר, כאשר חדלה הארמית מלשמש כשפת העם, קריאת תרגום אונקלוס לא סייעה עוד לפשוטי העם בהבנת המקרא. בעקבות כך החל פירוש רש"י לתורה להחליף את תרגום אונקלוס בחלק התרגום של תקנה זו, היות שמטרת חלק התרגום היא לסייע להבנת המקרא.[14] לפי מנהג זה, פסוק שאין בו פירוש רש"י נקרא שלוש פעמים.
עם זאת, יש המקפידים לקרוא דווקא תרגום אונקלוס, גם כאשר שפת העם אינה ארמית, ומנמקים שתרגום אונקלוס מיוחד – אם מבחינת תוכנו ואם מבחינת לשונו – הואיל וניתן בסיני.[15]
בשולחן ערוך נפסק כי "ירא שמיים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י".[16]
ישנן דעות שונות בשאלה האם תרגום לשפות לעז יכול להוות תחליף לתרגום אונקלוס לארמית. לדעת התוספות[17] והרא"ש[18] 'תרגום' הוא דווקא תרגום אונקלוס, אך הביאו דעה לפיה שגם תרגום לשפות לעז יכול להחשב כתרגום. הט"ז כתב כי מי שאינו מבין עברית וארמית יקרא פירוש אותו הוא מבין, כגון צאינה וראינה שנכתב ביידיש, או פירוש דומה אחר, והובאו דבריו במשנה ברורה.[19] על פי זה יש שכתבו שגם פירוש בן ימינו יכול להוות תחליף לתרגום אונקלוס.[20]
עטרות ודיבון[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקור הדין בגמרא נאמר: "לעולם ישלים אדם פרשיותיו... ואפילו עטרות ודיבון". עטרות ודיבון הן המילים הפותחות של פסוק בפרשת מטות, שכולו שמות מקומות.[21] ישנם פרשנויות שונות לגבי הבנת ההדגשה המצוינת במילים 'עטרות ודיבון'. רש"י[22] מפרש כי במקומות שאין בהם תרגום, כגון בשמות מקומות ואנשים, יש לחזור פעם שלישית, ועל כן במקרים אלו יש לקרוא את המקרא פעם שלישית.[23] פירוש אחר מבאר שכוונת ההדגשה היא שיש לקרוא את התרגום גם במקומות שאין הבדל משמעותי בין המקרא לתרגום, כגון בשמות אנשים ומקומות[דרוש מקור]. והתוספות[17] פירשו שהכוונה היא שבפסוקים שבהם תרגום אונקלוס לא מוסיף דבר על לשון הפסוק, ואילו תרגום ירושלמי מוסיף – יקרא תרגום ירושלמי.
בגרסת אונקולוס הנפוצה לפנינו ישנו תרגום לעטרות ודיבון אבל בתרגום לפי המסורת התימנית אין. לפי הרב עזריאל זילבר, התרגום הנפוץ הוא מתרגום ירושלמי ולא מתרגום אונקלוס המקורי.[24]
קריאת יום טוב והפטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגמרא ובפוסקים לא הוזכרה חובה דומה לגבי קריאת פרשיות יום טוב או ההפטרות, אך יש שנהגו לקרוא גם את ההפטרות.[25] יש המוסיפים גם את תרגום ההפטרה על פי תרגום יונתן בן עוזיאל. טעם הנוהגים לקרוא גם את ההפטרות הוא 'שמא יקראוהו למחר למפטיר ויהא בקי ורגיל בה'.[26]
על פי הקבלה, אלו הנוהגים לקרוא תרגום על נביאים וכתובים קוראים רק מקרא אחד ותרגום אחד.[27]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיים טלבי, "להשתלשלותה של קריאת שניים מקרא ואחד תרגום", כנישתא ד, עמ' קנה–קצ.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שניים מקרא ואחד תרגום, באתר ויקיטקסט- הערך "שניים מקרא ואחד תרגום", באתר ויקישיבה
- הרב יאיר וייץ, קריאת שניים מקרא ואחד תרגום עם פירוש בן ימינו, באתר ישיבת הר ברכה
- מקרא ותרגום מתוך אתר מכון ממרא.
- שניים מקרא ואחד תרגום - אתר חידוש.
- מידע על שניים מקרא ואחד תרגום בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 שו"ת תרומת הדשן, שאלה כג.
- ^ סימן פ"ח
- ^ מטה משה, סימן תס"ד
- ^ תפארת ישראל פרק י"ג.
- ^ הובא בשני לוחות הברית,תורה אור, עשרת הדברות, שבת
- ^ ברמב"ם, בטור ובשו"ע
- ^ ספר מעשה רב, סימן נט.
- ^ שולחן ערוך הרב, סימן רפ"ה, סעיף ג'.
- ^ משה בר אשר, מסורות ולשונות של יהודי צפון אפריקה, ירושלים 1998, עמ' 5–7
- ^ משנה ברורה, סימן רפ"ה, סעיף קטן ב'.
- ^ מנהג הגר"א
- ^ מנהג השל"ה והאר"י
- ^ תוספות, מסכת ברכות, דף ג', עמוד א'
- ^ טור ושו"ע אורח חיים סימן רפ"ה
- ^ כמבואר בתלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ל"ז, עמוד ב'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רפ"ה, סעיף ב'
- ^ 1 2 תוספות, מסכת ברכות, דף ח', עמוד ב', ד"ה ואפילו
- ^ ברכות פרק א סימן ח
- ^ משנה ברורה, סימן רפ"ה, סעיף קטן ה':: ”מי שאינו בר הכי שיבין את פירש"י ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו המבארים את הפרשה ע"פ פירש"י ושאר חכמינו ז"ל הבנוים על יסוד התלמוד.”
- ^ במאמר שניים מקרא ואחד תרגום עם פירוש בן ימינו, שפורסם באתר ישיבת הר ברכה.
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוק ג'
- ^ רש"י, מסכת ברכות, דף ח', עמוד ב' דיבור המתחיל "ואפי' עטרות ודיבון".
- ^ כשיטת רש"י נראה גם בדברי הרמב"ם שכותב "ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים" (משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ג, הלכה כ"ה).
- ^ הרב עזריאל זילבר, "ואפילו עטרות ודיבון", באתר ערוץ 7, 29 ביולי 2019.
- ^ רמ"א, אורח חיים, סימן רפ"ה, סעיף ז'.
- ^ משנה ברורה, סימן רפ"ה, סעיף קטן י"ט.
- ^ מגן אברהם, אורח חיים, סימן רפ"ה, סעיף קטן י"א.