תהילים ע"ח

תהילים ע"ח מַשְׂכִּיל לְאָסָף: הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אׇזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי.
(א) מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אׇזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי. (ב) אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם. (ג) אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ. (ד) לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת ה' וֶעֱזוּזוֹ וְנִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה. (ה) וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם. (ו) לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם. (ז) וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל וּמִצְוֺתָיו יִנְצֹרוּ. (ח) וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ. (ט) בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב. (י) לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת. (יא) וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר הֶרְאָם. (יב) נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן. (יג) בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד. (יד) וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכׇל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ. (טו) יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה. (טז) וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם. (יז) וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ לַמְרוֹת עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה. (יח) וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאׇל אֹכֶל לְנַפְשָׁם. (יט) וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר. (כ) הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת אִם יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ. (כא) לָכֵן שָׁמַע ה' וַיִּתְעַבָּר וְאֵשׁ נִשְּׂקָה בְיַעֲקֹב וְגַם אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל. (כב) כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ. (כג) וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח. (כד) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ. (כה) לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע. (כו) יַסַּע קָדִים בַּשָּׁמָיִם וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָן. (כז) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף. (כח) וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו. (כט) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם. (ל) לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אׇכְלָם בְּפִיהֶם. (לא) וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ. (לב) בְּכׇל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו. (לג) וַיְכַל בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה. (לד) אִם הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ אֵל. (לה) וַיִּזְכְּרוּ כִּי אֱלֹהִים צוּרָם וְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם. (לו) וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ. (לז) וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ. (לח) וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ. (לט) וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב. (מ) כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן. (מא) וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ. (מב) לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ יוֹם אֲשֶׁר פָּדָם מִנִּי צָר. (מג) אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן. (מד) וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן. (מה) יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם. (מו) וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה. (מז) יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל. (מח) וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים. (מט) יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. (נ) יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ לֹא חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר. (נא) וַיַּךְ כׇּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאׇהֳלֵי חָם. (נב) וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ וַיְנַהֲגֵם כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר. (נג) וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ וְאֶת אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם. (נד) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קׇדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ. (נה) וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה וַיַּשְׁכֵּן בְּאׇהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (נו) וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹהִים עֶלְיוֹן וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ. (נז) וַיִּסֹּגוּ וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה. (נח) וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ. (נט) שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל. (ס) וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם. (סא) וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד צָר. (סב) וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר. (סג) בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ. (סד) כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה. (סה) וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן. (סו) וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ. (סז) וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר. (סח) וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב. (סט) וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם. (ע) וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן. (עא) מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ. (עב) וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם.

תהילים ע"ח הוא המזמור ה-78 בספר תהילים (על פי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים זהו המזמור ה-77 במספר). מזמור זה משתייך לקובץ מזמורי אסף ונפתח בביטוי ”מַשְׂכִּיל לְאָסָף”. המזמור הוא השני באורכו מכלל הפרקים בספר תהילים (רק מזמור קי"ט ארוך ממנו). אופיו של המזמור הוא לאומי והיסטורי. משורר תהילים סוקר אירועים מכוננים בתולדות עם ישראל: מהעבדות במצרים, דרך יציאת מצרים ומסע בני ישראל במדבר, ועד בחירתו של דוד למלך ותיאור ירושלים כמקום המקדש. בעל המזמור מתאר את החסדים שהעניק ה' לעם ישראל, ומנגד את כפיות הטובה של העם.

על פי מנהג הגר"א משמש מזמור זה כשיר של יום ליום השני של פסח (בחוץ לארץ יום טוב שני של גלויות, ובארץ ישראל היום הראשון של חול המועד), בשל התיאור של יציאת מצרים המופיע בו.

זמנו של המזמור

תולדות עם ישראל מסופרות בקצרה במזמור. תיאור חורבן שילה ובחירת שבט יהודה במקום שבט אפרים למלכות מעיד כי הכוונה לבחירת בית דוד ועל כן ייתכן כי המזמור נכתב בימי שלמה. אולם, ייתכן כי יש עדות להמשכיות ממלכת יהודה לאחר חורבן ממלכת ישראל, ובכך יש להעיד כי זמנו של המזמור הוא לאחר שנת 722 לפנה"ס. המזמור לא מתאר אירועים לאחר חורבן בית המקדש אך תיאור חרון אפו של ה' על בניית הבמות מעיד כי ייתכן וזמנו של המזמור הוא מימי הרפורמה הדתית, שביצעו חזקיהו ויאשיהו.

מבנה המזמור

יש המחלקים את המזמור לשבעה חלקים:

חלק	פסוקים	כותרת
חלק ראשון	פתיחה חכמתית - יש ללמוד מן ההיסטוריה על ההווה	א' - ח'
חלק שני	חטאם וכשלונם של בני שבט אפרים	ט' - י"א
חלק שלישי	ניסי ה', חטאם ועונשם של בני ישראל	י"ב - ל"ב
חלק רביעי	חסדי ה' לעמו למרות חטאם של בני ישראל	ל"ג - מ"א
חלק חמישי	ניסי ה' במצרים ועל סף הכניסה לארץ	מ"ב - נ"א
חלק שישי	חטא אפרים ועונשו - אובדן ממלכת הצפון	נ"ו - ס"ז
חלק שביעי	בחירת ה' בבית דוד ובממלכת יהודה	ס"ח - ע"ב

תוכן המזמור

בכמה מהמזמורים כמזמור ע"ח, בעל המזמור סוקר אירועים בעברו של עם ישראל. בעל המזמור משלב מסורת מקבילה לסיפור המסופר בתורה כאשר הוא מתאר את השיעבוד, עשר מכות מצרים ונדודי ישראל במדבר אך באופן שונה. יש שהצביעו על מסורת אחרת ביחס לסיפור עשר המכות במזמור בדומה למזמור ק"ה.

כותרת המזמור

כותרת המזמור ”מַשְׂכִּיל לְאָסָף” מופיעה בנוסף למזמור זה גם בתהילים ע"ד. המונח "משכיל" מוזכר בפרקים אחרים גם ביחס לדוד, לבני קורח ולאיתן. כותרת זו מבקשת לטעת בקורא מוסר השכל וזאת לאור הכתוב בספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק י"ד:”וַיְהִי דָוִד לְכׇל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַה' עִמּוֹ” ככלל, קובעים חז"ל כי ספר תהילים מיוחס לדוד. אלכסנדר רופא טוען כי מזמור ע"ח שייך לקובץ מזמורים שנכתבו על ידי משפחות אסף או נמסרו על ידן. וזאת עולה מהכתוב בהמשך אודות שבט אפרים וכשלונו: ”וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר. וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב.” (ספר תהילים, פרק ע"ח, פסוקים ס"ז–ס"ח) מהמזמור עולה כי בידי משפחות אלו ובהן שימרו מסורות מממלכת ישראל ובירתה שילה.

תיאור מכות מצרים במזמור

לפי המתואר בספר שמות, פרק ז' עד ספר שמות, פרק י"א הכה ה' את מצרים בעשר מכות. אולם, לפי המתואר במזמור ע"ח ובמזמור ק"ה, המצרים הוכו בשבע מכות בלבד. יש הסוברים כי ציון מספרים טיפולוגיים אלו בספר שמות, עשר מכות ובמזמורים ע"ח וק"ה, שבע מכות מבטאים שלמות. במקרא מספר סיפורים בהם קיים חילוף מספרים בין שבע לעשר. בספר דברים, פרק ז', פסוק א' מציין הכתוב שבעה עמים זרים ואילו בספר בראשית, פרק ט"ו, פסוקים י"ט–כ"א בסיפור ברית בין הבתרים מציין הכתוב עשרה עמים. כך גם במשנה קיים חילוף זה בין המספר עשר לשבע. בתלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ב, עמוד א' נכתב: "אמר רב: בעשרה דברים נברא העולם..." ובאבות דרבי נתן מציין הכתוב שבעה דברים לפיהם העולם עומד: "בשבעה דברים ברא ה' את עולמו..." שמואל ליונשטם טוען כי שתי מסורות שקולות אלו זו כנגד זו. התיאור המובא בתהילים פותח במכת דם וכך גם בשמות. יש הסוברים כי זאת מסורת קדומה שהשתרשה. מכת הדם מנחיתה על המצרים מוות וצמא הנרמזות מתוכן המזמור. לאחר תיאור מכת הדם במזמור באות ברצף מכת ערוב ומכת צפרדעים. מכות המתארות מחלה מופיעות בסדר שונה מהתיאור המובא בספר שמות.

מזמור ע"ח מתאר כי מכת הדבר הכתה באדם ולא בחי. מזמור ע"ח מאריך בתיאור במכה זו שלא כמו בתורה. ייתכן כי מסורת זו קודמת למסורת הכתובה בשמות אשר ממעטת בתיאורה. מכת הארבה במזמור רביעית במספר ועוצמתה עולה על זו של קודמתה. לאחר מכה זו באה מכת הברד אשר בה בא לידי ביטוי הרס הסביבה והיא ממשיכה את ההרס הסביבתי שגרם הארבה. לאחר מכן מגיעה מכת הדבר כנראה הברד הפוגע בחי ואז המזמור מסתיים במכת הדבר הפוגע באדם. שלושת המקורות מסיימים במכת בכורות.

תיאור המכות בשמות	תיאור המכות במזמור ע"ח
דם	דם
צפרדע	ערוב וצפרדע
כינים	ארבה
ערוב	ברד (מכה את העצים)
דבר בבהמה	דבר (ברד) בבהמה
שחין	דבר הפוגע בבני אדם
ברד	-
ארבה	-
חושך	-
מכת בכורות	מכת בכורות

כאמור מספר המכות במזמורי תהילים (ע"ח, ק"ה) הוא שבע. המסורת הכתובה בספר שמות הייתה שקולה לעשרת המאמרים לפיהם יצר ה' את העולם. ייתכן כי המספר עשר המכות המופיעות בשמות שקולות כנגד עשרת הדיברות וציינו את יצירתו של העם. בתהילים סדרן של המכות משתנה ממזמור למזמור. ייתכן כי בספרה שבע מביע מחבר תהילים את החשיבות הדתית של המספר שבע ומעמיד אותו כנגד שבעה ימי הבריאה. ייתכן חילוף מיספורן של המכות בשירה בתהילים שבע ועשר בתורה מעיד על כך כי בעל המזמור הכיר מקורות אחרים.

"וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן"

מזמור זה משלב אירועים היסטוריים בתולדות עם ישראל. המזמור מבקש להוסיף פרטים הנעדרים מסיפור המלכת דוד בספר שמואל א', פרק ט"ז. המדרש מבקש לענות על השאלה מה עשה דוד לפני בחירתו למלכות. ייתכן והביטוי המופיע בתהילים י"א: "ה', צַדִּיק יִבְחָן" על פי חז"ל מתייחס לבחירת דוד למלכות בידי ה'. המדרש מוסיף נדבך נוסף על מעשיו של דוד לפני בחירתו למלך בידי האל.:

ובמה הוא בוחנו ? במרעה צאן. בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה, שנאמר : " וַיִּבְחַר, בְּדָוִד עַבְדּוֹ; וַיִּקָּחֵהוּ, מִמִּכְלְאֹת צֹאן."(תהילים ע"ח, ע') מהו מכלאות? כמו "וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא" (ספר שמות, פרק ל"ו, פסוק ו') היה מונע (כולא) הגדולים והיה מוציא הקטנים תחילה לרעות שירעו הקטנים הרכה ואחר כך היה מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר כך היה מוציא הבחורים שיהיו אוכלים עשב השדה...

— שמות רבה, פרשה ב', פסקה ב'

בתרבות

• על המילים: "וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ וְאֶת אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם". "וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ, הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ". מושר ניגון חב"ד שהולחן לכבוד ולרגל יום הולדתו של הרבי מליובאויטש בשנת ה'תשל"ט.
• על המילים "וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן". "מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ". "וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם". מושר ניגון חב"ד שאף הוא הולחן לכבוד ולרגל יום הולדתו של הרבי מליובאויטש באותה שנה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים ע"ח בוויקישיתוף

• תהילים ע"ח באתר 929 - תנ"ך ביחד
• הרב ישראל רנד, הר ציון אשר אהב - עיון בספר שופטים על פי מזמורי תהילים, פשטות המתחדשים ג, באתר ספריית אסיף